בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

איפה הילד - נ.ב.

את אלבומה השביעי, ״אמבולנס שירים״, להקת איפה הילד בחרה לתחום בין שני שירי אהבה. באמצע יש עוד עשרה שירים שנעים שוב ושוב בין הפרטי לציבורי: אובדן אישי, משבר אמונה, חרדה ושאלות על החיים במקום הזה, זוגיות, התבגרות, לצד לחן לטקסט מתוך פנקסו של הנופל אור בלומוביץ׳ ז״ל וגרסה חדשה ל-״שלום עם עצמי״ - שיר שהלהקה הקליטה כבר לפני 25 שנה ולבסוף לא הוציאה, עד שהמילים הישנות קיבלו אחרי השבעה באוקטובר נימה אקטואלית שאף אחד לא הזמין. האלבום, שמגיע תשע שנים אחרי ״מתוק בחשיכה״, התגבש בתקופה שבה הלהקה הופיעה בפני נפגעי מלחמת חרבות ברזל. המפגשים הללו שינו אצל חברי ההרכב משהו בתפיסה של מה מוזיקה מסוגלת לעשות בתוך טראומה, ומכאן הבחירה בדימוי שבשם האלבום - שירים כמשהו שבא לאסוף, לנחם, אולי קצת להחזיק. איתי צוק, שהפיק מוזיקלית את האלבום והיה גם מי שעודד את הלהקה להשלים אותו, לא מנסה להלביש עליה סאונד חדש בכוח. הרוק נשאר מאוד 'איפה הילד': גיטרות, מלודיות ופזמונים גדולים, בגרסה רזה ומהודקת יותר שמשאירה שפע של מקום למילים. אחרי כל ההצהרות והחרדות של האלבום, סוגר את האלבום השיר ״נ.ב״ - בלדה פשוטה ומתוקה במוצהר, שהשם שלה כבר נושא מחצית מהמסר - אחרי המלחמה, המחאה, האמונה שמתערערת וכל השאלות הגדולות, נשאר עוד משהו להוסיף אחרי שכבר סיימנו את המכתב. אהבה. במקרה של רודנר, הרומנטיקן הבלתי מתנצל, זה לא בדיוק טוויסט, אבל בתוך אלבום כזה, לסיים עם פשטות ואהבה לא מרגיש כמו בריחה מהמציאות, אלא דווקא כמו תזכורת לדברים החשובים באמת בתוכה.

נונו - לילה

בישראל של 2026 יש הסכמה שבשתיקה: לא אומרים בקול שהתקופה הזו מאחורינו. גם כי בשביל רבים מאיתנו המלחמה עדיין מאוד נוכחת, וגם מתוך החשש שלהגיד את זה בקול זה מעשה שווה ערך למחיקת האפליקציה של פיקוד העורף במדד פתיחת הפה לשטן. מדי פעם בכל זאת מתגנב לאיזה רגע החשד שאפשר לנשום לרווחה. ההוצאה מחדש של האלבום הגנוז של נונו למשל, היא רגע כזה. בקיץ 21 נונו (נעמי אהרוני-גל) פרצה לחיינו עם "בנים" וסימנה שלב חדש, מרענן ומלא הומור בפופ הישראלי. שנה לאחר מכן הגיע אלבום הבכורה שביצר את המעמד שלה כקול שלא דומה לשום דבר שקרה פה. יחד עם עיליי אשדות ורגע אחרי שיא הפריצה שלה נונו טסה ליוון והשניים התחילו לעבוד על האלבום הבא. ואז הגיע אוקטובר 23. באופן טבעי, האלבום השני של נונו שכולל רגעי אופוריה והיפר-פופ היה זר לחלוטין למה שקרה פה אחרי אוקטובר. במקומו הגיע ב-25 אלבום מתון יותר ששיקף בצורה יפה ומתוסכלת מה קורה לכוכבת פופ שמנסה לפרוח במקום שפותחים בו יותר מקלטים ממועדונים. והנה עכשיו, ארבע שנים מאז תחילת העבודה עליו, האלבום "הגנוז" שוחרר לעולם כמזכרת מחיים קודמים. אפשר למצוא בתוכו גם אסקפיזם שנשמע פחות זר עם הזמן וגם רגעים מרגשים באמת. הבולט שבהם, הוא הבלדה "לילה", שיר געגועים שנונו כתבה לזכר אביה שמת בסוף נעוריה. כשהיא פותחת את השיר בשורה "הזיהוי פנים לא מזהה׳תי כי בכיתי/ לא נפתח הטלפון" - שספוגה בז'רגון הנונואי שלמדנו להכיר ולאהוב, ואז משלבת אותה עם שורות נוגעות ללב על אובדן כמו: "ומי ישקיף בי מהצד ויתערב רק כשצריך/ ומי ישים איזון מושלם חמאה ודבש בכריך" - כשכל זה עטוף בהפקה עדינה ואיכשהו עדיין חדשנית לנוף שלנו, אפשר בקלות להבין איך נונו הצליחה באורח פלא לשמר את כוחה גם כשהפריצה שלה ככוכבת פופ הומוריסטית הגיעה בזמן הגרוע ביותר שאפשר לדמיין. ההומור אצלה הוא לא גימיק ריק, הוא רק אחד הגוונים שאיתם היא מייצרת מוזיקה בשפה מקומית חדשה. כזו שמתאימה גם כשרוצים לברוח מהצרות, וגם כשהן מציפות את הראש בלילה.

Beck - In The Night

שבע שנים עברו מאז ששמענו על אלבום חדש של אחד היוצרים הורסטיליים בעולם המוזיקה. מאז צאתו של להיט הפריצה שלו Loser ב-93, בק הספיק לפרוט על כל קשת הרגשות האפשריים שלנו בלא פחות מ-16 אלבומים. בכל שלב בדרך שלו בק נשמע קצת אחרת ולמרות שלא פעם בשנים האלה הוא בחר להרקיד אותנו באלבומים כמו Colors, או לשלוף מעצמו זוויות שונות של רוק, היפ הופ, או אלקטרוניקה, החיבור הראשוני שלו לפולק שהגיע לשיאו ב-Sea Change וזכה להרחבה ב-Morning Phase - נשאר מבחינת רבים הסאונד המזוהה ביותר איתו. לשמחתנו, לא רק המעריצים רוצים שבק יחזור הביתה לפעמים. גם הוא כנראה צריך את זה. וכבר מהשניה הראשונה של הסינגל החדש, In The Night, אפשר לזהות שחזרנו לאזור המנחם של בק. לטובת הרגע הזה הוא גם גייס את השותפים הותיקים לדרך; נייג'ל גודריץ', שהפיק את כל הקטלוג של רדיוהד וגם את האלבומים השקטים של בק, חוזר לעבודה משותפת איתו, יחד עם נגני הלהקה המקורית שניגנה בטור של Sea Change. למרות מלכודת הנוסטלגיה והחזרתיות (שבק העיד עליה בעצמו), הוא סיפר שבדרך לאלבום החדש הם גילו שפע של רגשות וצלילים נוספים שנכנסו לתוך האזור המוכר. למען האמת, אפשר לשמוע את זה כבר בסינגל: יחד עם הניחוחות המוכרים והשקטים, השיר הזה צולל עמוק לעולמות שמרגישים כמו שעת לילה בטירה נטושה, ומלווה בתזמור שמזכיר כמה מהרגעים היפים של ניק דרייק. במקביל, הניסיוניות של בק והרצון לשחרר רגש החוצה - מפנים הפעם את הבמה לחקירה פנימית ולמבט עמוק ורוחבי על החיים. האלבום השלם Ride Lonesome, שעתיד לצאת בספטמבר הקרוב, מסתמן כטיול לילי ואינטרוספקטיבי של בק. נסיעה לבד, בתוך חיים מלאי עשייה ומפגשים אנושיים. רכיבה בודדה וקולנועית, שאם נשפוט לפי השיר הזה, יהיה קשה לסרב לה.

Phoebe Bridgers - Lost Boys

אחרי 6 שנות המתנה, פיבי ברידג'רס חוזרת באלבומה החדש להסתכל מלמעלה על כל מה שקרה לה בזמן שעבר; האובדן של אביה והיחסים המורכבים איתו, אובדן מערכות יחסים, פירוק אירוסין וגם אובדן של עצמה. אבל כמו שאפשר להבין בעיניים חיצוניות - לצד מה שהיא איבדה בשנים האחרונות ברידג'רס גם מצאה לא מעט; ההצלחה גדולה שלה עם ההרכב Boygenius, זוגיות חדשה עם הקומיקאי בו ברנהם (שאפילו זוכה לשיר שלם על שמו באלבום ולקרדיט כתיבה בכמה שירים נוספים) ובעיקר - ברידג'רס מצאה לה קול חדש במרווח בין היש והאין. האלבום Lost Weekend נפתח לצלילי קולה המעוות ב-vocoder, כשהיא מכניסה אותנו למסע הלוויה של אבא שלה. לאורך 16 רצועות היא עוברת בין תחושת דיסוציאציה מרוחקת לבין קרבה, בין הרמוניות לרעש סטטי, בין תהומות עמוקות לנסיקה למעלה. הבחירה בג'ק אנטונוף ואלכס ג'י להפקת האלבום מאפשרת לברידג'רס להצליח עם הסוס המנצח בשירים הפופיים יותר, ועדיין לגלות את עצמה מחדש ברצועות אפלות וניסיוניות וברבדים חדשים של סאונד. את המעמד הנוכחי שלה כאחת מיוצרות האינדי פופ האהובות בעולם אפשר להבין כבר מרשימת האורחים שתורמים קולות רקע באלבום: החל בלוסי דייקוס וגו'ליאן בייקר, שותפותיה ל-Boygenius, דרך בן הזוג בו ברנהם, מייק קינסלה מ-American football ועד לקמרון ווינטר סולן להקת Geese. בסינגל The Lost Boys, שמתאר את הילדים של ארץ לעולם-לא כגברים שמסרבים להתבגר, ניכרת לעומק ההשפעה מהגיבורים שלה אליוט סמית' וסופיאן סטיבנס, ואפשר אפילו לשמוע בנגינת החצוצרות קריצה ללהיט Kyoto מהאלבום הקודם שלה. בעזרת ההומור השחור האופייני והאינטימיות שהיא יודעת לייצר היטב, פיבי ברידג'רס ממשיכה גם הפעם להפנט מעריצים, מאזינים חדשים ומבקרים כאחד.