בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

THE MOTHERS - שלך

THE MOTHERS באנגלית באותיות גדולות. את ההרכב החדש הזה מרכיבות שלוש האימהות שרון רוטר, שירי הדר ונעה ג'ינו. לכל אחת מהן דרך מוזיקלית שונה: את הקול המכושף של שרון רוטר אי אפשר לשכוח מאז "קלרה הקדושה" ו-"הניצוץ" מהפסקול, דרך "ארוץ אליך" והעבודה עם ברי סחרוף. שירי הדר, לשעבר קלידנית להקת איזבו, איתם ייצגה את ישראל באירוויזיון 2012 עם "Time", מביאה איתה את הפסיכדליה ואת חגיגת הקצב המקומי. נעה ג'ינו שרה את השיר "סיפור חיי" מתוך האלבום שדני סנדרסון יצר משירים שכתב לאחרים - "תולדות המים". כיוצרות צעירות, הסתובבו שלושתן באותם החוגים בתל אביב, בין דירות ומועדוני העיר. במהלך השנים והחיפושים, כל אחת מהן מצאה את דרכה אל הדת והאמונה, בין התקרבות לחזרה מלאה בתשובה. משיטוט בעמוד היוטיוב החדש שלהן, ניתן להרגיש שההרכב THE MOTHERS צמח קודם כל מתןך חברות קרובה ואמיתית ותחושה משפחתית ממש. מסוג המפגשים שאין בהם סמול טוק; קפה קצר הופך לשיחת עומק על ילדים, העולם ואמונה. כך גם נשמעת המוזיקה שלהן: תנועה ספונטנית וחופשית בין חיפוש למציאה ובין היומיום לרוחני. השיר "שלך", שהופק (כמו כל הפרויקט) על ידי שותפה ליצירה ולחיים של הדר, רן שם טוב, משלב עברית וצרפתית, את תפילת "נשמת כל חי", וקליפ AI שמציג את שלושתן גולשות על גלגיליות באמצע מדבר. תשכחו מהמונח פופ אמוני ותגידו שלום לפסיכדליה אימהית-אמונית.

רון עשהאל - פנים יפות

כבר באלבום הבכורה שלו כאמן סולו הבהיר רון עשהאל שהוא לא חזר משתיקה של שנים כדי להמשיך מאיפה שהפסיק, אלא כדי לבעוט בדלת, לאתגר את סצנת ההיפ הופ המקומית, ולא פחות מכך גם את עצמו. אפילו שם האלבום, "למה מי מת?!", היה מעין עקיצה כלפי מי שכבר חשבו שהוא נעלם. ארבע שנים חלפו מאז, ונדמה שהאופן בו עשהאל תיאר את עצמו אז כ-"יותר קרוב לאביתר בנאי מלפראנק אושן", מדויק היום אפילו יותר. בארבע השנים האלו הוא עבד על שירים חדשים עם עמיר לב, יוצר שלא בדיוק מזוהה עם סצנת ההיפ הופ. לב ליווה את האלבום אמנותית ואף שותף לכתיבת חלק מהשירים. החיבור הזה מסמן משהו מהותי ביצירה החדשה של עשהאל: הוא לא רוצה שנתייחס אליו רק כאל ראפר, אלא קודם כל כאל כותב. ב-"עמיחי", שיצא כסינגל וניגנו כאן לפני כמה חודשים, הוא חוזר אל מערכת היחסים עם אביו ומעבד אותה מחדש. מיד אחריו, ברצועה השנייה באלבום, "פנים יפות", הוא פונה אל מערכת היחסים הזוגית האחרונה שלו. את השיר מלווה סימפול של קול אישה, שמצד אחד נטוע עמוק במסורת ההיפ הופ, ומצד שני מקבל משמעות פואטית בתוך הסיפור האישי שעשהאל מגולל. באלבום "על מדרכה שלא נגמרת" יוצר רון עשהאל היפ הופ בעברית שנשען על הפקה מינימליסטית ומאופקת, ומתקרב לא פעם לספוקן וורד יותר מאשר לראפ האגרסיבי שאפיין את אלבומו הקודם. דווקא מתוך השקט הזה, המילים מקבלות מקום חדש. הטקסטים האישיים והחשופים, העוסקים ביחסים, בזיכרונות ובנסיון להבין את עצמך דרך אנשים אחרים, זוכים למשקל רגשי גדול יותר. התוצאה היא אלבום אינטימי, עדין ומרגש, שמציע קול מעט אחר בתוך סצנת ההיפ הופ הישראלית.

The War On Drugs – Who’s That

אנחנו עוד לא יודעים מי יהיה שר התחבורה הבא, אבל יש לקוות שהוא יפעל ליצור לפחות כביש אחד רחב ידיים ונטול פקקים, ורצוי שיחצה לאורכו גם טבע עצום ושומם. כזה, שחסר לנו כל כך, הוא הנוף הראוי ביותר למוזיקה של The War on Drugs. חמש שנים חלפו מאז אלבום האולפן האחרון שלהם, I Don't Live Here Anymore, והלהקה מפילדלפיה חוזרת עם שיר חדש וראשון בדרך לאלבומם הבא (שעל פי השמועות כבר הוקלט במלואו, אך מועד יציאתו עדיין לא ידוע). עבור ההרכב, שהפך את השהייה באולפן ואת הליטוש האינסופי של צלילים להוויה הנמצאת במרכז תהליך היצירה, סיפור לידתו של Who's That, השיר החדש, נשמע מפתיע בפשטותו. לדברי הסולן אדם גרנדוסיאל, השיר נכתב בתוך עשר דקות בלבד, בין הקפה הראשון של הבוקר לפיזור הילדים בבית הספר. את הגרסה המוקלטת, לעומת זאת, הוא עטף בהפקה עשירה ורבת שכבות, כזו שמזוהה עם הלהקה כבר למעלה מעשור, וכוללת סינתיסייזרים חמים, תיפוף מדוד ומאופק, גיטרות חשמליות שמצטברות בהדרגה וסולו גיטרה שמשחרר את המתח שנבנה לאורך השיר. התוצאה היא מפגש מוכר בין רוק אמריקאי קלאסי לצלילי ניו ווייב מהאייטיז, עם אותה תחושת תנועה מתמדת שמאפיינת את המוזיקה של הלהקה, גם כשהיא אינה ממהרת לשום מקום. אחרי שורה של אלבומים מוצלחים והמתנה ארוכה, The War on Drugs שוב כאן ואנחנו שמחים להצטרף למאמץ המלחמתי.

Charli xcx - camera

האירוח היחיד באלבום החדש של צ'ארלי xcx שיצא ביולי האחרון, Music, Fashion, Film הוא לא של מוזיקאית או מוזיקאי. היא בחרה לארח את במאי הקולנוע דיוויד קרוננברג בשיר שסוגר את האלבום. זה לא במקרה. באלבום החדש צ'ארלי מתארת מערכת יחסים מורכבת עם הכוכבות אליה היא צמחה בשנתיים האחרונות. אחרי שפרצה בענק עם אלבומה הקודם, Brat, הציפייה ממנה הייתה גבוהה: כולם חיכו לראות מה הדבר הבא שתעשה וכמה רחוק תלך, מה שדווקא הוביל אותה להתכנסות והתבוננות פנימה, שבאה לידי ביטוי בשירים החדשים ובכיוון האמנותי שאליו פנתה. בשיר Camera, מהטקסטים האישיים יותר באלבום, המתייחס לחלק של ה-Film מתוך המשולש שבכותרתו, צ'ארלי משתפת בקונפליקט הפנימי שהתעורר אצלה אחרי התנסויות קולנועיות מהשנים האחרונות. מעבר להיותה סינפילית מוצהרת, היא גם שיחקה בסרטים שונים, והבולט ביניהם היה בתפקיד עצמה בסרט המוקומנטרי The Moment, שלכאורה מלווה אותה במסע ההופעות של Brat. במילים חשופות היא משתפת את משאלות לבה הפרועות ביותר, ומנגד, הגיטרות חנוקות. בסאונד שלהן ניתן לשמוע זכר לאינדי-פופ בריטי, אך הוא מעובד ומקוטע, כאילו מריצים אותו לאחור, כמו חלק מגליץ' בסרט נע. האם לוותר על הקריירה המוזיקלית כי גילתה בשלב מאוחר כמה אש מבעירה בתוכה הנוכחות מול מצלמה? ברצועה האחרונה באלבום, קרוננברג חוזר וחוזר על המילים No one lasts forever. אם המוות כל כך ברור, גם ההחלטה ללכת אחרי הלב צריכה להיות כזו.