אלבומו החדש של שלמה ארצי, אותיות נחמה, הוא תמונה מוזיקלית של תקופה – פוסט-קורונה, הפגנות ברחובות ושבעה באוקטובר. בין 15 השירים שבו, ישנו גם הדואט פעם טעים ופעם מר, אותו מבצע ארצי עם קליין. "דיברתי על זה עם אחי," אמר לגואל פינטו ב"גם כן תרבות", כנשאל על החיים בצל קרובי משפחה מפורסמים, "במקום לומר 'לחיות בצל של אדם', אפשר לבחור 'לחיות באורו של אדם'."
להאזנה לשיחה המלאה עם מיכאל קליין>
לשלמה ארצי יש קהל נאמן שמלווה אותו כבר עשורים. מה הופך אותו לאהוב כל כך? קליין מציע הסבר פשוט: "הוא מאוד רוצה להיות אהוב. יש לו צמא נצחי למפגש עם הקהל, והוא מחפש את התקשורת הזו כל הזמן". אותו חיפוש אחר תקשורת וקרבה נוכח גם בטקסטים החדשים של ארצי, שעמוסים בתחושות של תקווה לנחמה. "זה אלבום שכביכול רווי בקלישאות, אבל סבא שלי מאמין בהן בלב שלם," מסביר קליין, ומוסיף, "בתחילת המלחמה הצטרפתי אליו להלוויות ולשבעות. למדתי להעריך את הדרך שבה הוא מצליח להציע נחמה דרך המילים והמוזיקה".
קליין אינו רק מוזיקאי, אלא גם משורר. ספרו הראשון, השמרטף מדבר על עצמו, עתיד לצאת בקרוב. במקביל, הוא עובד על אלבום משותף עם אחיו. "הגעתי ממוזיקה, אבל בשנים האחרונות השירה הפכה למדיום המרכזי שלי", הוא אומר.
