ב-7.10.23, ננסי ספילברג הייתה בביתה בירושלים, היא שומרת שבת, ולכן רק צלצול מבתה גרם לה להבין מה קורה, והיא רצה לממ"ד. "זה היה פחד טהור. שום חוויה לא מתקרבת לזה", היא מספרת. בהמשך חיפשה דרך לחזור לארה"ב – אך כשלא מצאה טיסה, נשארה. "אני מתביישת להגיד שרציתי לעזוב", אמרה בכנות, "אבל אז גם הבנתי שהמקום הבטוח בשבילי הוא דווקא בישראל".
האזינו לשיחה המלאה עם ננסי ספילברג>
היא חזרה לאמריקה, אבל לדבריה גילתה סביבה עוינת: "אמרתי לאנשים שחזרתי מישראל – וראיתי איך הפנים שלהם משתנים. רופאים, אחיות... זה היה מזעזע. כאילו אסור להיות יהודייה". ספילברג מאשימה את הרשתות החברתיות בהפצת דיסאינפורמציה, ומוטרדת מהתנועה הגוברת נגד יהודים: "פתאום אנחנו אלו שצריכים להתנצל. זה בלתי נסבל".
על אחיה, שזכה בפרסי אוסקר על סרטים כמו "רשימת שינדלר" ו"הפייבלמנים", היא אומרת: "סטיבן מדבר – פשוט לא בפומבי. הוא זועזע עמוקות מהאירועים, אבל הוא לא נואם, הוא גם מעולם לא דיבר נגד טראמפ. זה לא הסגנון שלו". לדבריה, הוא עקב מקרוב אחרי סרטוני זוועה מהטבח ששלחה לו – והיה המום. "אני שמחה שהם טלטלו אותו", אמרה לגואל פינטו ב"גם כן תרבות", "אי אפשר לחיות בבועה, גם ככה לסטיבן תמיד יש מצלמה בינו ובין העולם".
ספילברג עצמה פעילה למען ישראל, והצטרפה להפקת הסרט התיעודי "מכתב לדוד" של תום שובל, שעוסק בחטוף דוד קוניו ואחיו איתן, שהשתתפו בסרט הבכורה של שובל, 'הנוער'. "התאהבתי מיד בתום וברעיון", היא מספרת, "זה סיפור אנושי, סיפור על אחים – דרכו אפשר לגעת בלב של אנשים. אני יודעת שזה לא פשוט, יש הרבה אנטישמיות, אבל אנחנו לא נוותר. אנחנו נלחם בציפורניים כדי שיראו את הסבל". כשנשאלה אם הסרט, שעוסק באחים, קשור לחיבור שלה עם אח שלה, אמרה: "אנחנו משפחה מאוד מחוברת. אנחנו כל הזמן מתחבקים. לראות את האחים קוניו – כאילו הם תאומים סיאמיים. זה שבר אותי".
הכאב העמוק שלה מופנה גם כלפי השתיקה של הקהילה הבינלאומית: "מי שנרצחו באוקטובר היו בדיוק האנשים שנאבקו למען שלום, הם הסיעו חולים, עזרו לילדים - והעולם שותק, מכחיש את האונס, מתנכר. זו בגידה. זו אנטישמיות". למרות הביקורת, היא מסרבת לאבד תקווה. "אולי זה לא העולם של פעם, אולי גם ישראל השתנתה, אבל הקולות ברחוב עוד נלחמים על מה שנכון. אנחנו חייבים להמשיך. גם אם אנחנו לבד – נמשיך לגרום לעולם להבין מה עבר עלינו."
