מחאת המורים בתל אביב
צילום: תומר נויברג, פלאש 90

קרב שהתחיל הרבה לפני הקורונה: למה למורים יש כל כך הרבה חופש?

המחלוקת בין הסתדרות המורים למשרד האוצר על אורך החופשות, שהתלהטה במשבר הקורונה, נגעה באחת מהנקודות הרגישות ביותר עבור הורים ומורים במדינת ישראל - שכבר עשרות שנים מעוררת בכל אחד מהמחנות תחושות זעם. למה הסוגיה הזו כל כך טעונה, ואיך זה שאף אחד לא הצליח לפתור אותה עד היום?
צליל אברהם | חיות כיס
12 במאי 2020
06:46

רק בשבוע שעבר חזרו חלק מהילדים לבתי הספר, וביום ראשון האחרון לגנים, אבל היום (שלישי) יש להם שוב חופשה - חופשת ל"ג בעומר. יו"ר הסתדרות המורים, יפה בן דוד, הודיעה לגננות שתאפשר להן להתנדב בל"ג בעומר ולפתוח את הגן אם הן רוצות בכך. במשרד האוצר שלחו מכתב לבן דוד - לפני או אחרי שהורתה להתנדב, תלוי את מי שואלים - וביקשו ממנה להורות לגננות לעבוד כדי לסייע להורים וכיוון שממילא אין מדורות ל"ג בעומר, והבטיחו שידונו על החזר היום הזה במסגרת המשא ומתן על קיצור חופשת הקיץ. בהסתדרות המורים ענו בתגובה שאין ולא יהיה שום משא ומתן על חופשת הקיץ, ולכן הגננות ייצאו לחופשה כרגיל.

הוויכוח על ל"ג בעומר ועל קיצור חופשת הקיץ לא נולד היום. מדובר בסיבוב נוסף בקרב בן עשרות שנים, שנוגע בקצות העצבים ובמחסנים של זעם של הורים ומורים, ומפעיל את התחושה של כל אחד מהמחנות האלה - שמזלזלים בו, שלא מעריכים אותו, ושנותנים לו משימה בלתי אפשרית.

האזינו לפרק 153 של חיות כיס

מחיר יום חופשה: 330 מיליון שקל

הריאיון המפורסם של יפה בן דוד בחדשות 12 במהלך המשבר פספס מעט את לב העניין: בתשובה לשאלה "למה שהמורים לא יתרמו ימים?", בן דוד יכלה להסביר שמשרד האוצר מבקש להכיר בימי למידה מרחוק כימי עבודה ב-50% משרה, בעוד שלדעתה מדובר בימי עבודה במשרה מלאה, ולהבהיר שהאוצר דורש מהמורים לעבוד עוד ימים בלי תוספת שכר. אבל בן דוד התמקדה בזעם על הפגיעה בכבודם של המורים, והודיעה שלא תיתן כלום. את הפיצוץ שהגיע בעקבות זה לא צפו בהסתדרות המורים וגם לא במשרד האוצר.


"אף אחד לא צפה שזו תהיה התגובה שלה", אומר אסף שירמן, מנהל תחום חינוך והשכלה גבוהה באגף השכר במשרד האוצר - האגף שקובע את תנאי ההעסקה של עובדי המדינה והגופים המתוקצבים על ידי המדינה ומפקח עליהם. כשפרץ משבר הקורונה, שירמן ואנשי אגף השכר סיכמו עם המורים על הארכה של שנת הלימודים בתשעה ימים. לפי אגף השכר, מדובר בימים שהמורים יחזירו תמורת הלמידה מרחוק, לפי הסתדרות המורים - אלה ימים שהם נתנו בהתנדבות. לגבי התקופה שלאחר פסח, הצעת האוצר הייתה שלא ילמדו בכלל. "הייתה לנו בהתחלה הצעה לעשות הקפאת מצב, בואו ניקח כמה ימים של חופש, לא תהיה למידה מרחוק, יחזירו בקיץ יום כנגד יום, רק כדי להבין מה קורה", אומר שירמן. "הממשלה כן חשבה שהלמידה מרחוק היא הכרחית בגלל המצב של חוסר הוודאות. לגיטימי".

שעות הוראה, מסבירים באוצר, הן לא רק משאב חינוכי - הן משאב כלכלי. שם חיפשו דרך לא להוסיף שעות הוראה תמורת עוד שכר, אלא למתוח את אלה הקיימות כמה שאפשר

האינטרס של האוצר בסידור הזה הוא להרוויח כמה שיותר ימים שבהם הילדים במסגרות, בלי להוציא על כך מכספי משלם המיסים. זה חישוב כלכלי פשוט. "כל יום שבו ההורים צריכים למצוא פתרון לילדים שלהם עולה למשק בקירוב, בשגרה, סביב ה-160 מיליון ליום", מסביר שירמן. "היום, כשאסור לקבל עזרה מהסבא והסבתא, ההנחה היא יותר מ-330 מיליון שקלים פגיעה בתוצר ליום".

ההערכות מדברות על צמיחה שלילית של 8%-5% בתוצר בשנת 2021. המשמעות של ירידה כזו בתוצר היא נוראית - זה לא רק פחות כסף מופשט שמתגלגל, אלא גם פחות עבודה, פחות עסקים, ירידה ברמת החיים של ישראלים רבים, ופחות תשלומי מיסים שבעזרתם תוכל המדינה לעזור למובטלים והעניים החדשים. בסיטואציה כזו, כל יום של חופש מהלימודים יוריד מהתוצר עוד מאות מיליוני שקלים, כיוון שהורים - או, בואו נהיה כנים, אימהות - לא ילכו לעבודה וייצרו פחות. באוצר לא רוצים לוותר על הימים האלה. שעות הוראה, מסבירים באוצר, הן לא רק משאב חינוכי - הן משאב כלכלי. שם חיפשו דרך לא להוסיף שעות הוראה תמורת עוד שכר, אלא למתוח את אלה הקיימות כמה שאפשר. ככה נולד הרעיון שכל יום של למידה מרחוק ייחשב חצי יום עבודה, ואת החצי השני יחזירו המורים בקיץ.

בהסתדרות המורים אומרים: "נתנו באהבה תשעה ימים ולא ביקשנו על זה כסף. לתדהמתנו, מה שקיבלנו בתגובה זה שיח אלים. זה לא לגיטימי"

זה בעצם לב המחלוקת של המורים עם האוצר. האם יום למידה מרחוק הוא יום לימודים לכל דבר? לדעת משרד האוצר - לא. "הרעיון היה שיהיה איזשהו מפתח, שעל כל מספר ימים יחזירו ימים בקיץ", אומר שירמן, "מתוך תפיסה שבגילים הצעירים זו למידה מוגבלת". אם יש איזושהי משמעות לבקשה מהמורים "תיכנסו מתחת לאלונקה" היא זו: תלמדו עוד ימים, כי זה יעזור לנו להניע את הכלכלה.

לבקשה הזאת אנשי האוצר קיבלו מהסתדרות המורים שלילי חזק. בהסתדרות המורים מסכימים שיום למידה מרחוק באמת לא שווה ליום לימודים מלא, אבל זה לא אומר שהמורים לא עובדים באותה מידה. "אנחנו נותנים 100% מאמץ", אומר פרופסור ירון זליכה, המשמש כיועץ כלכלי להסתדרות המורים.

 משרד האוצר דרכו על המוקש הכי גדול והכי רגיש ביחסים עם המורים: החופש. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90). 

לדברי זליכה, "אנחנו מבינים שזה לא אומר 100% תועלת, אנחנו מבינים שאיכות הלימודים בלמידה מרחוק היא נמוכה. הבנו שכדי לצמצם את הנזק הלימודי לילדים אנחנו צריכים להתנדב. אז התנדבנו. נתנו באהבה תשעה ימים ולא ביקשנו על זה כסף. לתדהמתנו, מה שקיבלנו בתגובה זה שיח אלים. זה לא לגיטימי. המורים עבדו בתקופה של הקורונה, הם חוזרים ללמד, הם יסיימו את השנה שחוקים, הם זקוקים לחופש כדי להירגע ולהכין תוכניות לשנה הבאה. בחופש הגדול לא יושבים בים, לפחות ברבע ממנו מכינים את השנה הבאה. רבע הם יעבדו ורבע יתנדבו, לא נשאר חופש. הם גם צריכים להירגע ולנוח".

זו גם הסיבה שהמשא ומתן הזה התפוצץ בקול רועם כל כך וגרר כזה זעם. במשרד האוצר דרכו על המוקש הכי גדול והכי רגיש ביחסים עם המורים: החופש.

שוק העבודה עומד על כתפיהם של המורים

התשובה הראשונה והבסיסית לשאלה: למה למורים יש כל כך הרבה ימי חופש? היא - שאין להם. כלומר, ביחס לעובדים אחרים כן, יש. אבל ביחס למורים אחרים לא. מספר ימי הלימודים בישראל ביחס לעולם הוא גבוה.

אבל האינטואיציה שיש למורים ולתלמידים המון חופש לא לגמרי שגויה. יש להם הרבה ימי חופש - ביחס להורים. "העם בישראל הוא הכי פראייר במערב", אומר פרופסור זליכה. "זוג ממוצע בישראל עובד 250 שעות לשנה יותר מזוג ממוצע בארצות הברית, 700 שעות בשנה יותר מזוג צרפתי ממוצע, ו-500 או 450 שעות יותר מזוג גרמני ממוצע. אנחנו עובדים הכי הרבה במערב, מקבלים את השכר הכי נמוך ומוציאים את הכנסתנו על השירותים הכי  יקרים". זו, לדבריו, הסיבה למתח בין ההורים למורים. לא ימי החופש הרבים של המורים - אלא ימי החופש המעטים מדי ושבוע העבודה הארוך מדי של ההורים.

במערכת החינוך הישראלית יש 73 ימי חופש. להורים, לעומת זאת, יש 12 ימי חופש בשנה בלבד - זה מספר ימי החופשה המינימלי, אם אין להם הרבה מאוד ותק והם לא עובדי מדינה. זה משאיר אותנו עם 61 ימים בשנה שבהם אין סידור לילדים, 61 ימים שהם כמו אבני ריחיים על צווארם של ההורים - מנטלית וכלכלית. כל שוק העבודה עומד על כתפיהם של המורים וזקוק להם כדי לתפקד, וכשזה לא קורה, חלק מהאנשים מרגישים שהם לא ממלאים את התפקיד שלהם.

"מאז המחאה החברתית ב-2011 יש המון עיסוק באי ההלימה בין משק העבודה לבין מערכת החינוך", אומרת ד"ר ניבי אריאלי ממכללת אורנים. אריאלי היא משפטנית העוסקת בחיבור שבין משפט וחינוך, בעבודתם של המורים ובמעמד שלהם, ולדעתה הוויכוח על ימי החופשה נגע בנושא טעון נוסף - מעמדם הנמוך של המורים: "מעמד המורים באמת על הקרשים, וזה לא מהזמן האחרון. נדמה לי שהוועדה הראשונה לבדיקת מעמד המורה הייתה בשנות ה-60, ועדת עציוני. מעמד המורים הולך ונשחק וגם בתרבות אפשר לראות את זה, מורים זה עיסוק נלעג. הדבר היחיד שנשאר, איזה עוגן של פריבילגיה שיש להם זה החופשים, ולכן זה יצוק בבטון. זה משהו ששום יו"ר ארגון לא יוותר עליו בשום פנים ואופן".

החזרה ללימודים: "שפני ניסיון" או סיכון מחושב? | פרשנות 

בניגוד להצהרות: משרד החינוך לא היה ערוך לחזרה ללימודים | פרשנות

הסתדרות המורים היא האיגוד המקצועי הוותיק והגדול ביותר בישראל. היום חברות בה כ-150 אלף מורות, גננות ומנהלות. היא נוסדה ב-1903, במטרה לאגד את המורים העבריים במושבות ובערי היישוב הישן במטרה להנחיל חינוך עברי ולאומי לילדי הארץ. את לוח החופשות, עם חופשת הקיץ הארוכה, הם הביאו איתם מאירופה - שם היו משחררים את הילדים מבתי הספר בקיץ כיוון שהם היו צריכים לעזור להוריהם בעבודת השדה. עם הקמת המדינה, ענייני איכות החינוך והמדיניות עברו לידיו של משרד החינוך, והסתדרות המורים הפכה לארגון עובדים - ופחות איגוד מקצועי.

לדבריה של ניבי אריאלי, הסתדרות המורים שונה מלשכת עורכי הדין, למשל. היא לא עוסקת במי יכול להיות מורה ואת מי יש להוקיע משורות המקצוע, אלא מתמקדת בתנאי העבודה של עובדי הוראה. לדבריה, הסתדרות המורים סירבה לקבל על עצמה אחריות כזו.

"העיסוק בהוראה הוא אחד הבודדים שלא מוסדרים בחוק. יש חוק העו"סים, חוק הפסיכולוגים, והמורים לא", היא אומרת. "הייתה הצעת חוק עובדי הוראה ב-2008, שקבעה בין השאר איך אדם מקבל רישיון הוראה, וניתנה לארגונים אפשרות להיות חלק מהוועדה שנותנת רישיון, והיא נגנזה בלחץ שני ארגוני המורים. הם מעדיפים לשמור על פוזיציית הנגד שלהם למה שעושה משרד החינוך תמיד, ולא לקחת חלק בשום מהלך של מדיניות. אם המשרד אומר לאדם - אתה יכול או לא יכול להיות מורה, הארגון מעדיף להתנגד למשרד ולריב איתו. זה מה שהוא תופס כנציג עובדים טוב".

זאת אחת מהסיבות, לדעת ד"ר אריאלי, שבגללה הסתדרות המורים לא נתפסת כגוף שיש לו עמדה בעלת משקל חינוכי: "אם הם היו יותר לוקחים חלק בעיצוב ההוראה, הדרישה שלהם הייתה מתקבלת יותר טוב".

בשנים האחרונות, אגב, הסתדרות המורים עוסקת יותר בענייני חינוך. יפה בן דוד הביאה לביטול מבחני המיצ"ב לבתי הספר היסודיים למשל, ועל פי זליכה, במשא ומתן הקרוב שלהם על הסכם השכר הם מתכוונים לדרוש את הקטנת הכיתות. אבל הרבה זמן זה לא היה ככה, ורוב המאבקים היו על תנאי עבודה ושכר.

 "יפה בן דוד היא גיבורה. עזבו את הסגנון שלה, היא אמיצה בצורה בלתי רגילה" (צילום: הדס פרוש, פלאש 90). 

גם פרופסור אריה קיזל מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה, מורה ומנהל בית ספר לשעבר, חושב שהזעם על המורים קשור למעמד הציבורי הנמוך שלהם: "דווקא הפעם אני חושב שיפה בן דוד היא גיבורה. עזבו את הסגנון שלה, היא אמיצה בצורה בלתי רגילה והציבור פה טועה טעות מרה".

הטעות שלנו, הציבור, אומר קיזל, היא שאנחנו לא באמת יודעים מה המורים עושים. "מה שקורה עכשיו זה בעצם שאנחנו מגלים שהמורים הם חשובים. הם יותר חשובים מהרבה יותר אנשים אחרים, מהסיפורים של נתניהו וישראל כץ על טרמינל 1. איך זה עוזר עכשיו לציבור הישראלי שעשו לו שמיים פתוחים? זה קשקוש. מה שחשוב זה בתי חולים ובתי ספר".

לדעתו של פרופסור קיזל, ההורים כועסים על המורים כי הם לא מבינים מה הם עושים:  "המורים אשמים בכך שהם לא הצליחו להעביר לציבור הישראלי את מורכבות המקצוע שלהם. כשקרן מרציאנו אומרת 'אבל אתם לא משלימים חומר', זו אי הבנה שזה כבר מזמן לא חומר. מורה לא מכין לבגרות, הוא חצי תרפיסט, וחצי מדריך, וחצי אמן. הוא חצי מפתח תוכניות לימודים, וחצי אמור ללמוד תוך כדי. הציבור רואה רק את הצדדים הכיפיים, לכאורה. חופשות".

המורים לא מוכנים לגעת בחופש הגדול כי זה מה שנשאר להם. אין להם מעמד, כבוד, יוקרה, סטטוס או כסף. הדבר היחיד שיש להם הוא זמן

קיזל עומד על כך שלוח החופשות הנדיב של המורים נוגע בהורים בנקודה כואבת מאוד - בסדר היום הלחוץ, העמוס והבלתי אפשרי שלהם עצמם. "הציבור מת לחיות חיים יותר רגועים", הוא אומר. "מת לחזור הביתה יותר מוקדם. עייף נורא, לוקח את העבודה הביתה למיטה ולשירותים, אתה לא בורח. מקצוע ההוראה נותן נחת. הוא נותן נינוחות. יש בנינוחות הזו יכולת לקרוא, לכתוב, להיות עם הילדים. לא מרוויחים הרבה אבל מוכנים לשלם את המחיר בכסף. זה מנקר עיניים. נוסף על זה יש דברים שנשארים - קביעות, שנת שבתון. כל שש שנים המורה יכולה לצאת לשבתון וחייבים לשמור לה מקום. אני יצאתי לשבתון בבית ספר, והמנהלת שהחליפה אותי התעופפה מהכיסא כמו רחפן".

את היחס של הציבור ושל ההורים למורים, קיזל מכנה יחס דואלי. מצד אחד אנחנו אומרים שהמורים חשובים ושהם עושים עבודה חשובה, אבל מצד שני אנחנו מתמלאים זעם כשהם לא מוכנים למלא את תפקידם כשמרטפים: "ההורים אומרים, 'זה המקצוע הכי חשוב, הם עם הילדים שלנו'. כמו שאומרים על מטפלים סיעודיים. אבל לא רוצים לבוא למקצועות האלה".

היחס הזה התבטא גם בדיון הציבורי לגבי החופשות, שהשתולל פה בשבוע שעבר. ההורים כועסים כי הם מרגישים שהחופשות של המורים הן התעמרות בהם. המורים לא מוכנים לגעת בחופש הגדול כי זה מה שנשאר להם. אין להם מעמד, כבוד, יוקרה, סטטוס או כסף. הדבר היחיד שיש להם הוא זמן.

הפער הגדול בין מורים צעירים למבוגרים

בניגוד למה שהרבה אנשים חושבים, השכר הממוצע של המורים גבוה מהשכר הממוצע במשק. הוא עומד על 11,200 שקלים בממוצע, על פי נתוני דוח אגף השכר לשנת 2018, הוא טיפה מעל לממוצע ה-OECD. זה מצב שונה מאוד מלפני 17 שנה - אז שכר המורים היה נמוך מהשכר הממוצע. השינוי הזה קרה בעקבות שתי רפורמות בהעסקת המורים – "אופק חדש" ו"עוז לתמורה".

המטרה של שתי היוזמות הייתה לשפר את איכות המורים ואת המעמד שלהם. המורים שהצטרפו לרפורמה התבקשו לעבוד יותר שעות. לא ללכת עם הצלצול של השיעור האחרון, אלא להיות כל יום בבית הספר עד 16:00 אחרי הצהריים לצורך ישיבות, עבודה עם קבוצות ושעות פרטניות. בתמורה, השכר שלהם עלה מאוד. אבל לא כולם נהנו מעליית השכר הזו באותה מידה.

"בחטיבות הביניים השכר של מורה מתחיל עומד על 5,800 שקלים שכר בסיס. אם הוא מחנך הוא יגיע ל-6,500 ברוטו בערך", אומר שלומי בלקר, מורה למדעי המחשב ולמערכות מידע מאשדוד וחבר הנהלת ארגון "יציגים" - ארגון מורים קטן וצעיר שמנסה להציב אלטרנטיבה לארגוני המורים הוותיקים. בלקר מסביר שתוספות השכר היפות שהביאו איתן הרפורמות התחלקו באופן מאוד לא שוויוני. בשנה הראשונה להוראה הוא ירוויח בין 6,500 ל-8,000 שקלים. גם בשנים שלאחר מכן השכר כמעט שלא יעלה.

כדי שהשכר שלהם יעלה, מורים צריכים לעלות דרגה. לא כל יום אפשר לעלות דרגה, אלא רק כל שנתיים וחצי-שלוש שנים, ורק אם הם עברו השתלמות בפרק הזמן הזה. המשמעות היא שהדבר שמשפיע יותר מכל על השכר של מורה הוא ותק. מורה עם ותק של 25 שנה ותואר שני יכול להרוויח כ-15 אלף שקל. פערי השכר בין מורים צעירים למבוגרים אצלנו הם מהגבוהים ב-OECD - מקום שני אחרי קוריאה הדרומית.

 "ברירת המחדל של עובדי הוראה חדשים זה אם לא התקבלת למקום אחר - בוא תהיה מורה" (צילום: תומר נויברג, פלאש 90). 

"מזכ"לית ההסתדרות ויו"ר ארגון המורים דואגים יותר לשכבות הגבוהות", אומר בלקר. "בתוך ארגוני המורים יושבים באמת אנשים שהם מבוגרים, רובם לא ראו כיתה 20-10 שנה, הם דואגים למשכורת שלהם ולמגנונים שלהם שימשיכו לעבוד, ועיקר הציבור שלהם זה העובדים הוותיקים יותר. ככל שאתה ותיק יותר ולמדת יותר המשכורת שלך גדלה, ופה אפשר לעשות שינוי דיפרנציאלי אבל בגלל שהמסה הגדולה זה הוותיקים לא רוצים לגעת בזה, לא רוצים לחלק משאבים בצורה נכונה יותר".

עכשיו תחשבו על אדם צעיר שמתלבט לגבי הדרך המקצועית שיבחר בה. גם 17 שנה אחרי "אופק חדש" ו"עוז לתמורה" - מבחינתו הוראה היא עדיין מקצוע בשכר נמוך. שכר נמוך בשנה הראשונה, השנייה, השלישית והרביעית. שכר נמוך בכל העשור הראשון במקצוע - עשור שבו הרבה אנשים שואפים לקנות בית ולגדל ילדים. כשהמורה יהיה בן 45 או 50 יהיה לו שכר ראוי, אבל בגיל 20 זה פשוט לא מספיק טוב.

התוצאה היא שלמרות כל תוספות השכר האלה, מעמד המורה לא משתפר והמקצוע לא מושך אליו אנשים טובים יותר. המורים החדשים שמגיעים למערכת הם בעלי מיומנויות שפה ומתמטיקה נמוכות יותר מבעבר - כן, נמוכות יותר. ציון הפסיכומטרי הממוצע למורים נמוך מאוד - 488 בשנת 2018. "ברירת המחדל של עובדי הוראה חדשים זה אם לא התקבלת למקום אחר - בוא תהיה מורה כי סף הדרישות נמוך, הפסיכומטרי הנדרש נמוך, ויש מחסור מאוד גדול בעובדי הוראה. כשמקום לא מוצא עובדים הוא לוקח סטודנטים עם הכשרה פחות טובה ושכר זול, ומקבלים מורים לא מתאימים", אמר בלקר.

לדעתו, הרבה מהמורים הצעירים היו שמחים לעבוד יותר ולהרוויח יותר, אבל דיל כזה, לדבריו, אף פעם לא באמת היה על הפרק: "ארגוני המורים, ואולי גם באוצר, חוששים לגעת בתפוח אדמה לוהט כזה. לא באמת ישבו לדבר. אפשר להעלות יוזמות חדשות. כל החופשות האלו נקבעו לפני עשרות שנים. כל יוזמה חדשה נבלמת".

בהסתדרות המורים, אגב, אומרים שהטענות נכונות. "שכר המורים הצעירים הוא חרפה", אומר זליכה. "וזה קודם כל חרפה של משרד האוצר. שכר המורים הוותיקים הוא בסדר. אני לא אומר שלא נבקש שם דברים מתונים. שכר הצעירים הוא נמוך".

על התגמול למורים עם ותק, אומר זליכה: "יש פה מסורת שנמשכה במשך עשרות שנים. אני בטח לא אחראי לזה, ובטח לא המזכ"לית שהיא שנתיים בתפקיד. מיד כשנכנסה יפה בן דוד לתפקידה, ההחלטה הראשונה שלה הייתה לשכור אותי, והדבר הראשון שעשינו שנינו הוא לבקש מהאוצר להתחיל לאלתר במשא ומתן לתיקון שכר המורה הצעיר. ההחלטה הייתה להמתין לסוף הסכם השכר הנוכחי במהלך 2019".

בשנת 2013 שר החינוך שי פירון ניסה לעשות את מה שאף אחד לא עשה לפניו - לשאת ולתת עם המורים על קיצור החופשות שלהם. אבל הוא הגיע למסקנה שעל אף שמורים צעירים ישמחו לעבוד יותר תמורת שכר גבוה יותר, ארגוני המורים יתנגדו - כיוון שהמורים הוותיקים פחות זקוקים לכסף ויותר זקוקים לחופש. בסופו של דבר פירון עקף את ההתנגדות שלהם דרך בית הספר של החופש הגדול, שאפשר רק למי שרוצה, ללמד עוד שלושה שבועות תמורת תוספת שכר.

אנחנו תקועים בסטטוס קוו שלא מיטיב עם אף אחד, שבו כל אחד מקפיד לא לתת כלום לצד השני, גם במחיר שימור המצב הרע שלו עצמו

גם להורים יש חלק בהנצחת לוח החופשות הלא נוח. ח"כ לשעבר רחל עזריה מכולנו ניסתה בעבר ליזום פתרון פשוט יחסית לבעיית החופשות ללא סידור לילדים - להפסיק ללמד בימי שישי. בישראל יש הרבה מאוד ימים שבהם ההורים עובדים והתלמידים לא לומדים. אבל יש גם יותר מ-30 ימים הפוכים: ימי שישי שבהם רוב ההורים בחופש - והתלמידים בבית הספר. אם בתי הספר יפסיקו ללמד בימי שישי, יהיה מלאי של 30 ימי לימוד לקצר בעזרתם את החופשות. אבל גם זה לא התרומם. "קיבלנו מההורים ריג'קט חזק", אומרת עזריה. "אל תיגעו לנו בימי שישי שלנו. זה הזמן היחיד שיש לנו בשבוע לשבת ולשתות קפה. פשוט לא מוכנים".

וכאן אנחנו תקועים שוב.

אחרי שמדברים עם אנשים מכל המחנות והצדדים זה נראה נורא פשוט. צריך לבטל את ימי שישי, להשתמש בהם כדי לקצר את החופש הגדול, לחלק את החופשות יותר טוב, להעלות את השכר של המורים הצעירים ולהוסיף ימי חופשה לכלל העובדים. אבל שום דבר מזה לא עומד לקרות בקרוב. במקום זה אנחנו תקועים בסטטוס קוו שלא מיטיב עם אף אחד, שבו כל אחד מקפיד לא לתת כלום לצד השני, גם במחיר שימור המצב הרע שלו עצמו. כל זה ביחד מנציח את אותה תשישות. תשישות ישראלית בלתי נגמרת ותחושה שהלו"ז שלך בלתי אפשרי, שאתה אף פעם לא מפסיק לעבוד ושכולם נגדך.