מתפללים בשער שכם, באפריל
צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90

האובססיה של הפלסטינים עם שער שכם

שער שכם לא יורד מהכותרות ברשתות החברתיות הפלסטיניות מאז תום מבצע שומר החומות, וכל התרחשות מסוקרת 24/7. איך זה משרת את אלה שרוצים להפוך אותו לאקס-טריטוריה עבור ישראל?
גל ברגר, פרשנות
20 באוקטובר 2021
21:42

כל מיני תיאוריות וסברות הועלו ביממה האחרונה לגבי "למה ומתי הכול התחיל?" ואיך שוב הגענו ליום העימותים אתמול (שלישי) בשער שכם במזרח ירושלים. מה לעזאזל היה הפעם הטריגר.

התהייה הזו צפה גם בקרב מקצת הקולגות, כתבים לענייני פלסטינים שאינם מסקרים את ירושלים בשגרה, ולא בהכרח התקבלה תשובה חד משמעית. חלק מהכתבים המצוינים לענייני מזרח ירושלים סיפקו תשובות מנקודת מבטם ומהבנתם הם את השתלשלות האירועים.

ובכל זאת, החלטתי לנסות ולהתחקות בעצמי אחר מה שקרה בשער שכם מאז תום מבצע שומר החומות, בשליש האחרון של חודש מאי השנה, ועד אתמול. עברתי על הדיווחים היומיים, יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, בעשרות קבוצות טלגרם פלסטיניות שונות כדי לנסות ולברר כיצד הדברים נראו משם. והאמת – הופתעתי.

הופתעתי מההיקף ומהאינטנסיביות של ההתעסקות בשער שכם בעולם הטלגרם הפלסטיני וברמה יומיומית. עשרות קבוצות טלגרם של ערוצי תקשורת פלסטיניים ושל עיתונאים, גופים וארגונים שונים. הממצא הבולט ביותר הוא ללא ספק האובססיה המשתקפת בקבוצות האלה כלפי כל דיווח או התפתחות הנוגעים למתרחש בשער שכם, בשגרה ובחירום.

עדכונים בלי סוף: כך נראים השידורים משער שכם ברשתות הפלסטיניות

לצערי, לא הספקתי להשוות זאת לתקופה שקדמה לשומר החומות, וכזכור, למתיחות בשער שכם הייתה אז חלק בגלגול האירועים.

חידוד לגבי הטלגרם הפלסטיני. ראשית, הוא נמצא בשימוש נרחב יותר אצל הפלסטינים בהשוואה לישראל ומהווה מקור מידע מרכזי עבור עיתונאים ישראלים לגבי המתפרסם בגלוי בצד הפלסטיני. שנית, אין בידי לקבוע עד כמה הוא משמש מקור מידע מרכזי עבור הציבור הפלסטיני עצמו. יחד עם זה, לא תהא זו טעות להניח שמרבית המידע המתפרסם בטלגרם הפלסטיני זולג גם לרשתות החברתיות האחרות, כמו פייסבוק למשל, ומשם ניזונים רבים מהפלסטינים במידע חדשותי.

בתקופה שבדקתי, ובלי הגזמה, שער שכם עלה לסדר היום בקבוצות הטלגרם הפלסטיניות כמעט בכל יום, ולפעמים כמה פעמים ביום, בהקשרים כאלה ואחרים.

על פני תקופה של חמישה חודשים שחלפו מאז שומר החומות, רק ב-22 ימים לא היה אזכור כלל לשער שכם בטלגרם הפלסטיני. קשה היה שלא לחוות את התחושה שהאתר ההיסטורי הזה, שהפך זה מכבר סמל לאומי עבור הפלסטינים, מפוקח בקפידה בידי "האח הגדול" הטלגרמי המשקיף על כל שביב התרחשות במתחם ומקפיד לדווח עליה לציבור, אם מתוך עניין אמיתי, אם מתוך כוונת מכוון של בעלי אינטרסים.

על כל מעצר של פלסטיני/מזרח ירושלמי בשער שכם קופץ מייד דיווח בקבוצות הטלגרם הפלסטיניות. כל בדיקה של תעודת זהות לנער או נערה, גבר או אישה, או תשאול ועיכוב של מוסלמי – זוכים לכותרות המתפשטות כאש בשדה הטלגרם עם הקדימון "חדשות מתפרצות" (עאג'ל, בערבית).

כל תגבור כוחות של המשטרה ונוכחות פרשים בשער שכם מסוקרים בהרחבה. כאשר לזירה מובאים גם מחסומי ברזל משטרתיים כל הפלאשים נדלקים באחת. אפילו קנסות לסוחרים בבסטות בשער שכם או דוחות תעבורה לנהגים בסביבתו הם ברייקינג ניוז בטלגרם הפלסטיני.

המדרגות היורדות לשער שכם ("האמבטיה", בעגה המשטרתית) קיבלו קדושה משל עצמן. כאשר שוטרים פועלים לפנות את המדרגות ולפזר את יושביהן, וזה קרה כמה פעמים מאז שומר החומות ובנסיבות שונות, הטלגרם הפלסטיני מזדעק כמקהלה.

כזכור, סגירת המדרגות בידי המשטרה עוד באפריל השנה, במהלך לילות רמדאן, עוררה תסיסה רבתי במזרח ירושלים, עד שהמשטרה חזרה בה. לאחר שומר החומות, נראה שאין כוונה לטלגרם הפלסטיני לעבור לסדר היום על סגירה או פינוי של המדרגות פעם נוספת. הוא נטל על עצמו את תפקיד שומר החומות. "שנית האמבטיה לא תיפול".

כל כניסה של שוטרי משמר הגבול לשם מתועדת, פעם עם סוסים, פעם עם כלבים, פעם בגפם, גם באין חיכוך אמיתי עם היושבים שם. עצם חציית המדרגות בידי השוטרים, ממוסגרת בטלגרם הפלסטיני כחיכוך, כמעשה שהמזרח ירושלמים סולדים ממנו מעיקרו.

כך גם מעבר של יהודים דתיים או חרדים במקום, ממוסגר מיד כמעשה של התגרות. על הנפת דגל ישראל בזירה כמובן שאין מה לדבר, זו כבר חצי הסלמה, קריאת קרב של ממש. צעדת דגלים של יהודים בפתח? שומו שמיים. בילד-אפ רודף בילד-אפ. אם הצעדה מתקיימת מתפרסמות קריאות להדוף אותה, אם היא מתבטלת – קריאה לחגיגות ניצחון בשער שכם.

חיים משלו

מעקב פרטני אחר הסיקור של שער שכם בטלגרם הפלסטיני בחמשת החודשים שחלפו מאז שומר החומות מגלה עד מהרה שלא חמאס ולא הג'יהאד האסלאמי הם שמכתיבים את קצב ההתחממות שם. התיאוריה הזו במידה רבה מתפוררת לרסיסים. הארגונים האלה אולי מנצלים הזדמנות ומלבים ומנסים להעצים את גובה הלהבות, אך בעיקר רוכבים על מציאות קיימת, על רגש ירושלמי אותנטי.

ניסיונות לחבר את שער שכם לאירועים כלל פלסטיניים שלא נוגעים ישירות למזרח ירושלמים ומשרתים את האג'נדה של חמאס לא הסתיימו בהצלחה מסחררת בלשון המעטה. כך למשל הקריאות לקיים שם הפגנות נגד הרשות הפלסטינית עקב הרג פעיל האופוזיציה ניזאר בנאת, או לרתום את שער שכם להפגנות הזדהות עם האסירים הנמלטים מכלא גלבוע.

לשער שכם יש חיים משלו, כך נראה, והמציאות שם היא שמכתיבה את קצב העניינים. זה לא סוד וגם לא אמור להפתיע איש שכל סרטון המתעד הפעלת כוח ואלימות מצד שוטרים כלפי מזרח ירושלמים, בין אם יש בצידה הסבר ובין אם לאו, מצית את הטלגרם הפלסטיני ומקרין למציאות בשטח. גם פעילות משטרתית סטנדרטית כמו בדיקת תעודות זהות או תשאול עוברי אורח, מתפרשים כאקט של השפלה והתרסה. כאלה יש למכביר, גם אם לא בכל פעם הם מצליחים להביא להתלקחות רבתי.

כשבודקים את תעבורת המידע בטלגרם הפלסטיני בנוגע למתרחש בשער שכם בשבועות האחרונים מתבהרת היטב התמונה הבאה: חיכוך גובר ורווי אלימות בין יהודים למוסלמים בשער שכם ובין האחרונים לבין כוחות המשטרה ומשמר הגבול. הכול כמובן מלווה בסרטונים ותיעודים ובאין ספור דיווחים בקבוצות הטלגרם הפלסטיניות.

אם מוסיפים לזה את הסאגה מתחילת החודש, שהייתה לא יותר מסערה בכוס מים אך עם גלי הדף חזקים ומיותרים לגבי האישור שנתנה או לא נתנה מערכת המשפט הישראלית ליהודים להתפלל בהר הבית – מקבלים אווירה טעונה במיוחד. שוב "מסגד אל-אקצה בסכנה", והפעם – כמו בכל פעם אגב – על לא מאומה. לא מן הנמנע שכל הבליל הזה עמד בבסיס ההתחממות בשער שכם, וייתכן שזה הטריגר לאירועי האתמול.

שקט בשידור חי 

מעבר לזמני מתיחות ועימותים, שמייצרים סרטונים המזינים את המציאות ומציאות שמזינה את הסרטונים, ישנה תופעה נוספת הממחישה היטב את האדרת שער שכם בטלגרם הפלסטיני. סרטונים על גבי סרטונים ומאות ואלפי תמונות סטילס המתעדים את האווירה הפסטורלית בשער שכם כאשר הכול שם מתנהל כשורה ועל מי מנוחות, נפוצים אף הם בטלגרם הפלסטיני.

"זו האווירה כעת בשער שכם", מזמין הטלגרם את העוקבים הפלסטינים בטיזר לסרטונים האלה, או "סיור בשידור חי בשער שכם". לא חולף כמעט יום מבלי שמישהו מפיץ תמונות או סרטונים כאלה גם בימים של רגיעה מוחלטת.

שער שכם הפך, אפוא, למעין ברומטר למצב הרוח הלאומי ולמצבה של האומה כולה. כיוון התפילה החדש של השוחרים בשלומה או ברעתה של פלסטין. האיתרוג של המקום והאדרתו כסמל לאומי הם ביטוי למאבק ארוך שנים על ריבונות ושליטה. מי יאמר את המילה האחרונה בשער שכם, בידי מי הסמכות להחליט על המתרחש שם. האם בידי המשטרה ומדינת ישראל הריבונית, או שמא בידי תושבי מזרח ירושלים? למי שייך שער שכם: הלנו או להם? זו תמצית זירת המאבק הזו, במטרה להפוך את שער שכם לאקס-טריטוריה ש"הכיבוש" לא מעז להתקרב אליה.

לעיתים דומה כאילו כל הסכסוך כולו משתפך אל תוך "האמבטיה" של שער שכם עד שזו עולה על גדותיה. במורד המדרגות, בחצי הגורן של הקולוסיאום הישראלי-פלסטיני הזה, מואר שער שכם באור הזרקורים של הטלגרם הפלסטיני, במעין מופע – שמסרב להיגמר.