אלה היו שנתיים מוצלחות מאוד בזירה האזורית עבור איחוד האמירויות והאיש שמנהל אותה בפועל, יורש העצר של אבו דאבי, השייח' מוחמד בן זאיד. מדינה קטנה, ביחס למדינות ערביות אחרות שנמצאת בפריפריה של המזרח התיכון, הפכה למי שמכתיבה את הטון בשכונה ומי שמתווה את התהליכים האזוריים.
אותה מגמה הגיעה לשיאה בהסכמי אברהם שחתמה עם האמירויות באומץ עם ישראל, מהלך היסטורי של נרמול יחסים - שהוביל גם מדינות אחרות באזור ללכת בעקבותיה של אבו דאבי. אותה אחת שבאמצעות משאביה, מצליחה להשיג בשנים האחרונות לא מעט מוקדי השפעה באזור וגם ביבשות אחרות.
"מדיניות של אפס סכסוכים"? האמירויות בכל זאת במזה"ת
את שנת 2021 סיימה האמירויות במגמה מעניינת שהיא מנסה להוביל - התקרבות לטורקיה ולאיראן, שעל הנייר הן יריבותיה המסורתיות ממחנות אחרים באזור, מחנה האחים המוסלמים והמחנה הפרו שיעי בהתאמה. "המדיניות שלנו היא אפס סכסוכים באזור", תמצת לי לא מזמן בכיר אמירותי את המדיניות של הקברניטים באבו דאבי, שמעדיפים להתעסק בפריחה הכלכלית שמאפשרת להם להפוך למדינת בעלת השפעה רבה.
אלא ששנת 2022 נפתחה בתזכורת כואבת שהאמירויות עדיין לא יכולה לנתק את עצמה לחלוטין מהסכסוכים האזוריים. המתקפה שביצעו החות'ים מתימן בנסיכות אבו דאבי, שלפי הפרסומים, שולבו בה מל"טים, טילי שיוט וטילים בליסטיים, הייתה קטלנית ומורכבת. היא הזכירה את המתקפה האיראנית נגד מתקני ארמקו בסעודיה בספטמבר 2019, מתקפה שהשביתה את אספקת הנפט. המתקפה באבו דאבי גבתה קורבנות, היא לא עשתה טוב למוניטין של האמירויות כמדינה בטוחה ושלווה ולא פחות חשוב - היא קיבלה אישור רשמי מהשלטונות שם.
למה זה חשוב? כי מאז 2017 המורדים החות'ים בתימן כבר קיבלו אחריות על כמה מתקפות באבו דאבי ובדובאי, אלא שתמיד השלטונות הכחישו שמדובר במתקפות של החות'ים וחיזלשו. למרות לקיחות האחריות של המורדים, שמקבלים תמיכה מאיראן, האמירויות הייתה הרבה פחות על הרדאר שלהם. סעודיה היא זו שמובילה את המלחמה. מ-2015 היא זו שתמיד ספגה, וסופגת עד היום, תקיפות בלתי פוסקת של החות'ים בעומק הממלכה. אחרי הכול, תימן היא החצר האחורית שלה וגובלת איתה.
יתרה מזאת, בסוף 2019 האמירויות החליטה להוריד הילוך במלחמה בתימן והודיעה על צמצום כוחות ופרישה שלהם מחדש. במילים אחרות: נסיגה מהמלחמה שסופה לא נראה באופק. זו גם עוד אינדיקציה לכך שסעודיה והאמירויות לא תמיד רואות עין בעין.
מאז 2015-2014 החות'ים שולטים בבירה צנעא ובעיקר מצפון לה, במחוז א-צעדה, מאיפה שהם מגיעים במקור, בגבול עם סעודיה. בדרום תימן המצב הרבה יותר מורכב. יש שם ערב רב של גורמים שבטיים וכוחות שנתמכים בידי האמירויות, לצד כוחות שנתמכים בידי סעודיה. בקיצור בלגן.
תזוזה במאזן הכוחות?
אלא שבתקופה האחרונה משהו קורה בתימן, בלי הרבה תשומת לב תקשורתית. נראה שיש איזושהי תזוזה במאזן הכוחות בעקבות קרבות קשים במחוז שיבווה, שבדרום תימן. מדובר בעיר השלישית בגודלה במדינה, ולא פחות חשוב - יצרנית נפט וארנגיה. איך האמירויות קשורה לסיפור? נראה ש"הגיים צ'יינג'ר" של הקרבות הוא כוחות שנאמנים לאמירויות ומקבלים ממנה הכשרה ונשק. השם הכולל שלהם הוא "אלויה אל-עמאלקה" (חטיבות הענקיים). מדובר ב-12 חטיבות שכוללות 30 אלף לוחמים, שכפי הנראה גרמו לחות'ים להפסיד את השליטה במחוז. מה שיכול לתת להם מקפצה לשליטה במחוז אחר, קריטי, לא פחות - מחוז מא'ריב האסטרטגי.
בשורה התחתונה, המורדים החות'ים זיהו שהאמירויות שוב נכנסת למשחק בתימן וגם גורמת להם לאבד נכסים בשטח. במקביל, התקיפות של החות'ים בסעודיה הפכו כבר לשגרה שפחות מקבלת כותרות. תקיפה מוצלחת באמירויות, דבר שטרם נראה עד כה, מחזירה את החות'ים למגרש התקשורתי. פה גם חשוב לומר שעוד לפני התקיפה באבו דאבי, החות'ים חטפו ספינה אמירותית בים האדום לפני שבועות ספורים.
ההקשר התימני, אם כן, ברור לחלוטין, ובשונה מהמתקפה שהזכרנו על מתקני ארמקו בסעודיה, כאן ההערכה היא, גם בצד האמירותי וגם במערב, שאכן מדובר בחות'ים שהצליחו להוציא מתקפה במדינה שנמצאת במרחק של יותר מאלף קילומטר מהם - מפגן כוח מרשים מבחינתם.
הדילמה של אבו דאבי
ומה הקשר לאיראן? פה זה מתחיל להיות מעניין. בזמן שהאמירויות מנסה להתקרב בזהירות לטהראן, מי שנחשב לשלוחה שלה בתימן מכה אותה באופן כואב. זה מעמיד את האמירותים בדילמה לא פשוטה. מצד אחד, האמירותים לא ששים אלי קרב, בטח לא עם איראן. מצד שני, שתיקה על המתקפה החמורה עלולה להציג את האמירויות כחלשה.
כרגע נראה שהאמירותים מתמקדים בשני מאמצים. הראשון, גיוס הקהילה הבין-לאומית וממשל ביידן כדי להגדיר שוב את החות'ים כארגון טרור. השני, מתקפות מסיביות בהובלת סעודיה בעומק תימן, מתקפות שכבר הובילו למותם של עשרות.
ספק רב אם מעגל הדמים יסתיים כאן, כי נראה שמבחינת החות'ים, המתקפה באבו דאבי הייתה רק יריית הפתיחה. לאמירויות, מדינה שפריחתה וצמיחתה הכלכלית והתיירותית בנויה על השקט, יש לא מעט מה להפסיד מההתכתשות הזאת, שמתרחשת כשהמדינה המפרצית מארחת את יריד ה"אקספו" בדובאי ושלל אירועים בין-לאומיים אחרים.
אחרי שנתיים זוהרות בזירה האזורית, 2022 נפתחת עם כאב ראש לא קטן עבור חברינו החדשים במפרץ. אבל מי יודע, במציאות של היום אולי מערכות הגנה ישראליות יוכלו לסייע להם במשהו לבלום את המתקפות האלה.
