מאז הניצחון במלחמת ששת הימים, ישראל לא סיפחה רשמית את יהודה ושומרון. השלטון באזור הוא שלטון צבאי. עם כללים וחוקים משלו שלאו דווקא מקבילים לאלו שיש בישראל. זמן קצת אחרי המלחמה ישראל חוקקה תקנות, סוג של גשר בין הדין ביהודה ושומרון לדין בתוך הקו. בעיקר, אבל לא רק, בתחום הפלילי ואכיפת החוק.
בגדול, התקנות מסדירות את האפשרות של מדינת ישראל לראות באזרחים ישראלים שמתגוררים ביו"ש כאילו הם מתגוררים בפתח תקווה, באר שבע או חיפה. בלי התקנות, אזרח ישראלי יהודי שגר ביו"ש, יהיה מבחינת המדינה כמו ישראלי שגר במקסיקו או בצרפת. כלומר לא ניתן לחקור או לשפוט אותו כאן. אגב, מי שאינו תושב ישראל - גם לא יכול להיות שר.
ההצבעה על חוק יו"ש: כל העדכונים
מבחינת השלטון הצבאי ביהודה ושומרון, ללא התקנות, ישראלי יהודי שמתגורר ביו"ש הוא בדיוק כמו תושב פלסטיני ביו"ש. יבצע עבירה ביו"ש? יועמד לדין בבית דין צבאי, לפי הכללים של בית הדין הצבאי, בו ניתנות פחות זכויות לחשודים. אם יורשע ,לא בטוח שיוכל לשבת בכלא אזרחי בתוך הקו הירוק. גם לא כל מה שמהווה עבירה בתחומי מדינת ישראל הוא עבירה ביהודה ושומרון - ולהיפך.
דוגמה נוספת: אם אזרח ישראלי יבצע עבירה בגבעתיים ויברח ליהודה ושומרון - ללא התקנות, אי אפשר בכלל יהיה להפעיל את משטרת ישראל שם כדי לעצור אותו. זה כאילו הוא עשה עבירה בחו"ל.
משמעות נוספת, לגבי אסירים בטחוניים שכלואים בישראל. על הנייר, ייתכן שיצטרכו להעביר אותם ליהודה ושומרון. למה? כי הסמכות של שירות בתי הסוהר להחזיק פלסטינים שהורשעו ביו"ש בבתי כלא בתוך הקו הירוק היא תוצר של התקנות. בלעדיהן לא בטוח שזה יקרה.
ואלו רק חלק קטן מהדוגמאות, מהצד הפלילי. ישנן גם משמעויות אזרחיות - בסיסיות למדי. התקנות עליהן יצביעו מחילות על אזרחי ותושבי ישראל שגרים ביהודה ושומרון זכויות שיש בשאר אזורי הארץ - כמו לאמץ ילדים או לרשת ירושה או אפילו להיות עורכי דין. ברגע שהתקנות לא תקפות יותר, יש אי ודאות אם זה יתאפשר. כי החוק, כמו שאמרנו, הוא שונה.
יש מורכבות משפטית, לא הכל הוא שחור או לבן, חל או לא חל. אבל לכל הפחות יצטרכו לפתוח רשימה ארוכה של חוקים וזכויות ולעבור חוק וחוק ולראות איך להתאים אותו למצב חדש, אחרי 55 שנה של תקנות שהתארכו שנה אחר שנה.