הלווייתו של ג'יהאד מורנייה בלבנון
צילום: אי-פי

עשור של הכחשה: כשישראל פעלה במחשכים – אך לא לקחה אחריות

מאז תקיפת הכור הסורי ב-2007 כבר יוחסו לישראל עוד שורה של פעולות וחיסולים. החל מעימאד מורנייה ועד מחמוד אל-מבחוח, היכולת לשמור על עמימות עמדה לא פעם למבחן: "בכל פעם שדברים לא נשמרו בסוד, סבלנו"
ענבל תמיר
21 במרץ 2018
21:52

חומת השתיקה הבצורה סביב השמדת הכור הסורי בדיר א-זור ב-2007 הובקעה היום (רביעי), אחרי שישראל קיבלה אחריות רשמית על התקיפה שכבר יוחסה לה אינספור פעמים בעבר. אלא שמלבד אותה פעולה מפורסמת, מבט על העשור האחרון מציף עוד שורה של אירועים מסעירים שבהם ישראל הואשמה, אך בחרה שוב ושוב לשתוק – ונכנסים לתוך הקטגוריה המכונה לעתים בירושלים ובתל אביב "מרחב ההכחשה".

השיקולים לאותה עמימות מוכרת מגוונים. בישראל מקפידים לשמור על מקורות מודיעיניים שעלולים להיחשף ועל יכולות מבצעיות קריטיות, אבל מעל כל אלה ניצב יעד חשוב לא פחות – מתן אפשרות לאויב להימנע מתגובה. "הדבר הזה מאפשר לצד השני עמימות מול דעת הקהל שלו. זה מונע את הצורך הציבורי לפעול נגדך כדי לרצות את דעת הקהל אצלו במדינה", מסביר בכיר המוסד לשעבר חיים תומר, שעמד בראש אגף "תבל" ובראש אגף המודיעין של ארגון הביון. "אני לא מכיר פעמים שזה היה כרוך בשקר של ממש, אבל בכללי המשחק הפרועים של המזרח התיכון – אני לא פוסל דבר כזה אם זה חוסך בחיי אדם".

השמירה על "הכבוד הערבי" ושעתם של המקורות הזרים

סדרת האירועים שאפשר לשייך לאותו מרחב הכחשה החלה בפברואר 2008, אז חוסל עימאד מורנייה, בכיר חיזבאללה, בדמשק. בהתחשב בעובדה שמורנייה נחשב במשך שנים יעד לחיסול ישראלי, בארגון הטרור הלבנוני מיהרו להפנות אצבע מאשימה, ואליהם הצטרפו שורת תחקירים שהתפרסמו ברחבי העולם הערבי וביקשו לתאר לכאורה את שאירע. בישראל צפו ושמעו את הדיווחים מפי "מקורות זרים", אך לא התייחסו.

באותה השנה יוחס לישראל גם החיסול של הגנרל הסורי מוחמד סולימאן, "איש הצללים" של הנשיא בשאר אסד ואיש הקשר בינו לבין חיזבאללה ואיראן. סולימאן חוסל ביריות במהלך מסיבה ליד החוף בעיר הנמל טרטוס. מסמכים שהדליף אדוארד סנודן הצביעו על יחידת שייטת 13 כאחראית, בעוד שמסמכים אחרים באתר ההדלפות "ויקיליקס" העלו הערכה שלפיה מדובר דווקא בתוצאה של יריבות פנימית. גם במקרה הזה בישראל הקפידו להתעלם.

מסמכי סנודן שקבעו: שייטת 13 חיסלה את מוחמד סולימאן. בישראל התעלמו גם הפעם

המגמה נמשכה גם בשנת 2013, כשחסן אל-לקיס, מי שנחשב לראש המערך הטכנולוגי בחיזבאללה ומקורבו של המזכ"ל חסן נסראללה, חוסל באורח מסתורי בלבנון. המכה לארגון השיעי הייתה קשה, ובמסדרונות של ירושלים ודאי לא התעצבו על מותו של אל-לקיס, אך האסטרטגיה של מרחב ההכחשה שוב אומצה.

האלוף במיל' אהרן זהבי פרקש, לשעבר ראש אגף המודיעין בצה"ל, מציין בהקשר הזה את השמירה על מה שהוא מכנה "הכבוד הערבי". לדבריו, "יש הבדל עצום אם אני מודיע שאני עשיתי לך משהו, וככה מזמין תגובה על הסף, לבין לא לומר כלום".

לכל הכתבות: