"זה כיף לא נורמלי לחזור לחיים הקודמים", כך אמרה הבוקר (שלישי) סילביה קוניו, אמם של האחים דוד ואריאל קוניו, ששבו הביתה לאחר שנתיים בשבי חמאס. בריאיון ראשון מאז שחרורם, היא סיפרה ל"קלמן ליברמן" בכאן רשת ב' על ההתמודדות המשפחתית עם המציאות החדשה והשינוי העמוק שעברו בניה.
האזינו:
סילביה טענה כי היא קיבלה בחזרה בנים "שונים" מאלה שנחטפו. "קיבלתי בנים יותר בוגרים, גם פיזית וגם מנטלית", היא שיתפה. "זה להתרגל למישהו יחסית חדש, כי הם רואים את הדברים בצורה אחרת. הם יותר חדים, למדו לשרוד ולא אכפת להם ממחר. הם רוצים לחיות את היום".
התובנה הזו, לדבריה, נובעת מהתנאים הקשים שבהם הוחזקו. "שם לא היה להם את ה'מחר' או את 'העוד דקה'", היא הסבירה. "הם רוצים ליהנות מהחיים עכשיו. אפילו מלשתות מים, ללכת לשירותים מתי שהם רוצים. להתקלח מתי שהם רוצים במים חמים". את החופש הבסיסי הזה, היא אומרת, הם חווים כעת בעוצמה מחודשת.
על בנה אריאל, שהוחזק לבדו מעל הקרקע, סיפרה: "בימים החמים הוא היה במחסן סגור, בלי שום אפשרות למאוורר, משהו שייתן לו קצת אוויר. הוא כמעט מת מחום, כמו ילד שנשכח באוטו. הוא התחנן שיביאו לו משהו לנשום". היא הוסיפה כי אפשרות להתקלח ניתנה לו רק "פעם בחודש", ואת צרכיו נאלץ לעשות בדלי. גם בנה דוד, שהוחזק במנהרה, סבל מתנאים קשים. "הייתה תקופה שלא נכנס אוכל לרצועה, והוא ירד הרבה, הרבה, הרבה במשקל. הוא גם ככה רזה, הוא הגיע למשקל שלא תדע", חשפה.
דוד, שבנותיו גדלו בשנתיים שבהן היה בשבי, לומד אותן מחדש. "הבנות מדברות בצורה חופשית ובשבילו זה היה וואו", מספרת סילביה. המשפחה כולה, שגדלה בקיבוץ ניר עוז, מסתגלת כעת למגורים בעיר. "הם לא ידעו מה זה לחיות בעיר, בבניין. צריכים להתרגל".
רגעי האיחוד המצמררים של משפחת קוניו: שרון קפצה בהתרגשות על בעלה דוד, האם סילביה חיבקה את אריאל@ItayBlumental pic.twitter.com/JGl4drUTOp
— כאן חדשות (@kann_news) October 13, 2025
למרות הקשיים והטראומה, סילביה מציינת כי מצב רוחם טוב. על סרטון החזרה המרגש, שהפך ויראלי ובו נראים האחים מתאחדים עם משפחתם ובו הם הבהילו את בנות זוגם, היא סיפרה: "זה ההומור שלהם. במיוחד דוד, הוא כמוני. חוש ההומור לא אבד".
עם זאת, הדרך לשיקום עוד ארוכה, והסיפורים המלאים על מה שעברו שם טרם סופרו במלואם. "עוד לא היה לי את הרגע לדבר איתם אחד מול השני, לבד. כל הזמן יש מסביבנו עוד אנשים וזה קשה", היא אומרת. "אני לא שואלת, כל מה שהם רוצים לספר - הם יספרו".
