40 שנה לאחר פרסום ספרו הראשון, דו-קרב, מפרסם דויד גרוסמן ספר חדש - המיועד לילדים. הספר "לכל קמט יש סיפור" הוא דיאלוג בין סב לנכד, והוא מצטרף לשורה ארוכה של ספרי ילדים שפרסם הסופר המוערך. בריאיון לגואל פינטו בתוכנית גם כן תרבות בכאן תרבות, סיפר גרוסמן על היצירה לילדים - ולא רק.
האזינו לריאיון המלא עם דויד גרוסמן
"זו לא השקעה ארוכה ומתמשכת כמו רומן, שכתיבתו יכולה לארוך שנים. אבל דווקא בידיעה שהסיפור יוקרא בקול רם פעם, פעמיים, שלוש או ארבע מחייבת הרבה מאוד דיוק. ואיזונים דקים, ומה יתאים לילד, ואיזו מילה תהיה מעל לראשו וצריך לשנותה".
גרוסמן התנער בריאיון מ"המותג גרוסמן", ותיאר את עצמו כ"בן אדם מסוג מסוים. כותב ספרים, חי במשפחה הזאת עם החברים האלה. אוהב להיות בבית. זהו". אולם לפעמים מעמדו שם אותו בסיטואציות בהן הוא נדרש להשמיע את דעתו. אחת מהן אירעה בשבוע האחרון, כשסופרים מחו נגד השתתפותו בפסטיבל הספרות באמירויות, בטענה שהוא "משתף פעולה עם האפרטהייד".
"באמת חלק מהאשמות שהוטחו בי מעוררות גיחוך", אמר גרוסמן. "תעשו תחקיר ותראו מה אמרתי על זה ועל זה. אני נגד חרם, יש לי רתיעה ממנו. אני אדם דיאלוגי. אני חושב שאפשר להשיג הרבה יותר בהיחשפות במה שיש לאחר לומר לך. חרם זה קלי קלות. דיאלוג מחייב אותך, תובע ממך דברים. מאתגר את התפיסות שלך".
הסרט הדוקמנטרי "גרוסמן"| כאן דוקו
על תנועת ה-BDS אמר גרוסמן: "היא לא נותנת לגיטימציה לקיומה של ישראל ועם זה אני לא יכול לשתף פעולה. זה שהיא מבקרת את ישראל על כל מני דברים זה בסדר גמור וזכותה. יש דברים שראוי לבקרם. ביקורת לא יכולה להיות שלילת זכות קיום של מדינה, ודאי לא של מדינת ישראל".
הוא הוסיף: "זה מדהים. הרי אף אחד לא קורא לפרק את קוריאה הצפונית האיומה, או קרא לפרק את לוב של קדאפי או עיראק של סדאם חוסיין. רק לגבי ישראל יש את השאלה הזאת אם יש לה לגיטמיות להתקיים, וזה מוציא אותי מדעתי".
גרוסמן סיפר כי את העמדה הזו הוא מביע מול חבריו בעולם הספרות. "אני מרגיש שהם מוכנים לשמוע. שהם מבינים שאולי הם שיתפו פה פעולה עם מהלך לא נכון. אפילו שהשתמשו בהם". אמר הסופר והדגיש -"לבקר אותנו - מותר וצריך. אני רוצה שחברי וידידי יאירו לי את המקום שאני לוקה בעיוורון, שמדינתי לוקה בעיוורון. אבל לבטל את הזכות של ישראל להתקיים זה דבר מתועב".
"אני מכיר בנס שיש לנו מדינה ויש לנו תרבות כזאת. ויש לנו שפה שמתחייה פה ויש חקלאות והייטק ותעשייה וצבא שיגן עלינו. ויחד עם זה קורים פה דברים קשים ואיומים שאנחנו הולכים ומתרגלים להם. ואת הרעה החולה הזאת אני שוב ושוב תולה בכיבוש - אבל כמובן שהיו רעות חולות גם לפני זה", אמר.
"אבל הדבר הקשה ביותר בעיני הוא המציאות שהולכת ונוצרת פה. אני יודע שברגע שאומרים את המילה "אפרטהייד" כל הצדיקים קופצים. אפרטהייד אני אומר לכם, זה מה שיש פה. יש עם שלם בלי זכות החלטה על גורלו, שזכות ההחלטה שלו נתונה בידי עם אחר שלא עושה אפילו ניסיון קל שבקלים לשנות את הסיטואציה הזאת, ולחהפך הוא מעמיק ומבסס אותה ובונה ומתנחל בכל מקום".
"אנחנו רואים גם את ההשחתה בכל מיני רמות בכל הצדדים שלה חיים", אמר גרוסמן בריאיון. "אנחנו רואים גם את הברוטליות. את תמונות המכות הגסות, הקשות והחייתיות של חיות הטרף שהכו את אנשי השלום שבאו לעזור לפלסטינים לטעת זיתים. כל הדברים האלה הם אותות אזהרה שהמציאות שולחת לנו".
"צריך לפתוח עיניים ולראות מה זה אומר, שאנחנו הוצאנו מתוכנו אנשים שמסוגלים לעולל דברים כאלה. שיש להם יומרה שישראל מייצגת את האדם הנעלה, אולי העליון. לא רק שאין להם צלם של אדם יהודי, גם אין להם צלם אדם. היכולת לעשות דברים כאלה נוראים לאנשים שיכלו להיות הוריהם וסביהם מראה לנו באיזה עיוורון הם שרויים", אמר.
יצירותיו משפיעות על כל תחומי התרבות | "גיבור תרבות" על דויד גרוסמן
גרוסמן נשאל אם הוא מרגיש בודד, בקרב אישי הציבור שמביעים את העמדה הזאת. "אני לא מרגיש אמיץ באופן מיוחד. זה רק אי הנעימות שלעמוד מול עוול ורוע כזה בלי לעשות משהו, בלי לומר, להתקומם על משהו. זה רק עניין של אי נעימות מוסרית לשתוק בסיטואציה כזו".
