העיתונאי וחתן פרס ישראל לתקשורת חיים יבין הלך לעולמו היום (רביעי) והוא בן 93 במותו. יבין, ממקימי הטלוויזיה הישראלית ומגיש "מבט לחדשות" המיתולוגית, הניח אישה - יוספה, ארבעה ילדים - יונתן, מייקי, חגי ובני, נכדים ונכדות. הלווייתו תתקיים בבית העלמין גבעת השלושה ביום שישי בשעה 11:00.
"קיבלנו בצער את הידיעה על לכתו של חיים יבין, חתן פרס ישראל, ממייסדי הטלוויזיה הישראלית ומי שנודע במשך עשרות שנים כ'מר טלוויזיה'", ספד לו נשיא המדינה יצחק הרצוג. "במשך למעלה מארבעה עשורים ליווה חיים את אזרחי ישראל ברגעים המכוננים של חיינו הלאומיים - במקצועיות, באחריות ובממלכתיות שהפכו לחלק בלתי נפרד מנוף התקשורת בישראל. קולו ופניו היו מזוהים עם פרקים מרכזיים בתולדות המדינה, והוא הותיר חותם עמוק על התקשורת הישראלית ועל התרבות הציבורית. יהי זכרו ברוך".
ב"כאן" תאגיד השידור הישראלי ספדו ליבין: "כאן, תאגיד השידור הישראלי מביע צער עמוק עם לכתו של חיים יבין - מר טלוויזיה. קשה לדמיין פרק היסטורי בימיה של מדינת ישראל בדורות האחרונים, שיבין לא היה זה שתיווך אותו לציבור - הוא זה ששידר את מהדורת החדשות הראשונה בטלוויזיה, הודיע על המהפך הפוליטי והתקשה להוציא מפיו את המילים 'יצחק רבין מת', לאחר רצח ראש הממשלה - ואמר, כשקולו משתנק - 'רבין אינו עוד בין החיים'".
"יבין, מחלוצי השידור הציבורי בישראל, מנהל ועורך חדשות, מגיש מהדורת 'מבט' המיתולוגי, בימאי ויוצר דוקומנטרי מחונן, שתיעד ברגישות, באומץ ובאהבה - את החברה הישראלית על מורכבותה. הוא הותיר אחריו מסמכים תיעודיים, שהיו לפרקי היסטוריה טלוויזיוניים של ממש - מ'גחלת לוחשת' על יהדות ברית המועצות, דרך 'הנבחרים' שסיקרה את מערכת הבחירות לכנסת בשנת 1981 ועד 'תעודה כחולה' על מעמדם של ערביי ישראל. אנו מחבקים בחום את משפחתו עם לכתו של מי שהיה אבן יסוד של ממש בשידור הציבורי בישראל. יהי זכרו ברוך".
יבין נולד בגרמניה ב-1932 בשם היינץ קלוגר. כשהיה בן שנה עלה עם משפחתו לישראל. ב-1956, כשהיה סטודנט לספרות באוניברסיטה העברית, החל לעבוד כמגיש חדשות ותוכנית בידור בקול ישראל. ב-1962 פתח את שידורי תחנת הגל הקל, לימים רשת ב', ערך והפיק משדרים שונים.
במקביל, יבין היה בצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית וב-1968 הגיש את מהדורת "מבט" הראשונה. הוא היה למגיש המרכזי של מבט במשך כמעט ארבעה עשורים. לאורך השנים הגיש תוכניות נוספות בערוץ הראשון, ערך את מהדורת החדשות ואת תוכנית התחקירים "מבט שני", שימש מנהל מחלקת החדשות בטלוויזיה, מנהל הטלוויזיה הישראלית ועוד.
אחד המשדרים המזוהים ביותר עם יבין היה משדרת הבחירות לכנסת ב-1977, אז טבע את המונח "מהפך". "אנחנו מנסים בפעם הראשונה בהיסטוריה את המדגם", סיפר בראיון לדן מרגלית ב-2015. "כולם ידעו שהמערך יקבל מכה, אבל לא כזאת. חנוך סמית' אמר לי 'שמע, בגין הולך להיות ראש הממשלה'. אני חיוור כמו סיד. אני זורק את הטקסטים לפח ואז אמרתי "אי אפשר לומר על בגין שהוא תופס את השלטון, 'מהפכה', אז שלפתי את המילה 'מהפך'".
בשנת 1997 הוענק ליבין פרס ישראל בתחום התקשורת והוא עזב לתקופה קצרה את הערוץ הראשון ועבר לערוץ 2. בספטמבר 1998 חזר יבין אל "מבט" והגיש אותה עד לשנת 2008. בשנת 2005 ביים יבין את הסדרה התיעודית "ארץ המתנחלים" בערוץ 2, שעסקה בנעשה אותה עת ביהודה ושומרון. הסדרה גררה ביקורת כלפי יבין, לפיה הכפיש את שמם של המתנחלים. יבין טען כי אינו חייב לשמור על איזון בתוכנית תיעודית, אולם זכיינית ערוץ 2 "טלעד" נכנעה לביקורת והוסיפה דיון באולפן בתום כל פרק.
בשנת 2016, יבין עורר סערה כשהתבטא בריאיון ל"ידיעות אחרונות" בעניין הטרדות מיניות. "פעם הייתה אווירה הרבה יותר חופשית. אם היית אומר משהו, או טופח או מחבק או אפילו מנשק – זה היה דבר חצי לגיטימי", אמר אז. "היום כולנו מואשמים בהטרדה. אבל אהבתי יותר את התגובות של הנשים אז. אם היית צובט מישהי בתחת היא הייתה מורידה לך סטירה". בעקבות הריאיון טענו כמה נשים שעבדו בעבר עם יבין כי הטריד אותן מינית. יבין הכחיש את הטענות.
