בראש רשימת הסרטים הנצפים בנטפליקס ניצב בגאון "הלילה הגדול של הפופ" (The Greatest Night in Pop). הדוקו החדש הוא תיעוד מיוחד המשלב ראיונות וקטעי ארכיון. "הלילה הגדול" מציג את כוחה של המוזיקה והיכולת שלה לחבר אנשים למטרה טובה - ומצליח לפרוט על מיתרי הרגש הנכונים.
הלילה הגדול מוקדש למאחורי הקלעים של האירועים שהתרחשו לפני 39 שנים. בלילה של 28 בינואר 1985 - בו הוקלט וצולם השיר We Are the World שנוצר במטרה לגייס תרומות לילדי אפריקה, ובמוקד אתיופיה, שסבלו מרעב כבד באותה התקופה.
בית 1: "רצינו לכתוב המנון"
הכול התחיל כאשר הזמר והשחקן המיתולוגי הארי בלפונטה רצה להביא את הנושא לתודעה רחבה יותר. מתוך אמונה כי "לאמנים יש תפקיד חשוב בכל חברה - כי הם אלו שחושפים אותה בעיניי עצמה", בלפונטה החליט לגייס מספר גדול ככל האפשר של כוכבי על לפרויקט שייתרום את כל הכנסותיו למטרה.
בלפונטה פנה לליונל ריצ'י ומייקל ג'קסון וביקש מהם לכתוב ולהלחין את השיר, בזמן שהוא מרכיב את רשימת האמנים. על אף שהשניים נמצאו בשיא הקריירה שלהם - הם נרתמו למשימה. "רצינו לכתוב המנון" אמר ריצ'י, ותיאר את המפגשים עם ג'קסון ותהליך העבודה על השיר.
פזמון: לילה אחד בלבד לסיים את השיר - והשעון מתקתק
"הלילה הגדול" מתאר את הסיוט הלוגיסטי בתיאום הגעת כל האמנים לאותו המקום - ובסופו ההבנה כי אין מנוס מהקלטת השיר בלילה אחד בלבד. הם בחרו בתאריך בו נערך טקס "פרסי המוזיקה האמריקנית", הכולל משתתפים רבים שהיו מתוכננים לקחת חלק בפרויקט, כדי להוציא לפועל את הפרויקט השאפתני.
הדוקו מציג נבחרת הכוללת בין היתר את דיאנה רוס, סינדי לאופר, ברוס ספרינגסטין, טינה טרנר, ריי צ'ארלס, וסטיבי וונדר; ומשלב קטעים מתוך השירים המוכרים של כל אחד מהם. יחד עם הרזולוציה הנמוכה של קטעי הווידאו, עולה ניחוח נוסטלגי שמחזיר את הצופים (לפחות את אלו שנולדו בתקופה הזו) לאווירה של שנות ה-80.
בית 2: "חולצה מגניבה וסיפור נהדר"
"הלילה הגדול" עושה עבודה טובה בהבאת הקולות והפנים של האנשים הרבים שעבדו על השיר ולא שרו או הופיעו בסינגל; ובראשם המפיק האגדי של התקופה קווינסי ג'ונס, שניצח על האירוע ותפקד לא אחת על תקן פסיכולוג בלילה עמוס ולחוץ.
מהנדסי סאונד, צלמים, תאורנים ומעבדים מוזיקלים עשו עבודת הכנה בלתי רגילה כדי לוודא שכל אמן יבטא את עצמו באופן הכי טוב שהוא יכול, מבלי להפריע לאחרים. הייתה חשיבה מאחורי כל פרט, החל ממיקום האמנים, דרך התאמה מוזיקלית למנעד של כל אחד מהם כאשר הם שרים ביחד; וכלה בתפעול מהיר בתקלות טכניות או אנושיות בלתי מתוכננות. וכל זה - בתמורה לחולצה מגניבה וסיפור נהדר.
סולו גיטרה: השאירו את האגו בחוץ
"הלילה הגדול" מראה אם 46 אמנים, חלקם עם אופי בעייתי ואגו, שמתנקזים למקום אחד בצפיפות יחסית למשך 10 שעות של לילה לבן, יכולים לשים את האגו בצד ולמלא את התפקיד שייעדו להם. מהצד האחד הוא מספק מספר וויכוחים, הרבה דעות שונות, זמר שיכור ועוד אחד שנטש את ההקלטה באמצע.
אבל מהצד השני הצופה מקבל אינטראקציה יפה הכוללת צניעות וביישנות כאשר שני אמנים גדולים שמעריצים אחד את השני נפגשים לראשונה, מחווה ספונטנית ומרגשת להארי בלפונטה, חתימות הדדיות על דפי התווים שחולקו לכל אחד - ורגע בלתי נשכח עם בוב דילן.
אקורד סיום: האם "הלילה הגדול" שווה צפייה?
"הלילה הגדול" מצליח לתת הצצה לצד האנושי של מי שנחשב בעיניי רבים כאלמותי. אנשים מורמים מעם שיורדים לקרקע הקשה במטרה משותפת לעשות קצת טוב. "אני חושבת שכל אדם בעולם רוצה לתרום - ולא יודע איך", אמרה דיאנה רוס, ושיקפה את המסר אותו הדוקו מנסה להעביר. "יש לי הרגשה שאנחנו יוצרים שינוי במה שקורה בעולם היום, בעזרה לאנשים אחרים".
יכול להיות שהצינים מבין הצופים יחשבו כי מדובר באנשים פריווילגים שהתרומה הצנועה שלהם היא דבר מובן מאליו - שצריך לקרות בתדירות גבוהה יותר. אבל בשורה התחתונה, בלילה הגדול של הפופ ב-28 בינואר 1985, התכנסו 46 זמרים מהגדולים של הדור, כדי להפוך את העולם למקום קצת יותר טוב.
