"הנוסע השמיני: רומולס" חוזר לשורשים של פרנצ'ייז "הנוסע השמיני" ומנסה לשחזר את ההצלחה המסחררת של שני הסרטים הראשונים בסדרה. בחירה זו הציבה אתגר לא פשוט: האם אפשר לשלב בין האימה המשתקת של הסרט הראשון, לבין המותחן הקצבי של הסרט השני - וליצור סרט חדש שיענה על כל הציפיות?
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחר הערוץ הרשמי
במקרה, או שלא, העלילה של "רומולוס" מתרחשת על ציר הזמן שבין שני הסרטים הראשונים. במרכזה עומדת קבוצה של שישה חברים, שמחפשת דרך להימלט מכוכב הלכת המדכא עליו הם חיים. חלומה של החבורה הוא להגיע למקום חדש ומבטיח, אך המסע לשם אורך תשע שנים תמימות. כדי לשרוד את המסע, הם זקוקים לטכנולוגיית תאי שינה בהקפאה.
בחיפושים אחר הציוד הנחוץ, הקבוצה מגלה שרידים של חללית נטושה בקרבת מקום, ועליה יש את כל הציוד הדרוש. מה שהם לא יודעים הוא שהחללית, ששימשה כתחנת מחקר, אינה נטושה כפי שהיא נראית. והם מוצאים את עצמם בקרב הישרדות מול אחד היצורים הרצחניים והמפחידים ביותר בגלקסיה - הזינומורף.
פרנצ'ייז "הנוסע השמיני" שהחל לפני 45 שנה, כלל עד כה שמונה סרטים. לאחר שני הסרטים הראשונים, הסדרה לא התעלתה לגבהים חדשים - בלשון המעטה - וחוותה כישלון אחר כישלון גם בביקורות וגם בקופות.
הבמאי פדה אלוורז ("לא לנשום"), שהצהיר שהוא מעריץ של הסדרה, הבטיח כי "רומולוס" יישאר נאמן לפרנצ'ייז והמטרה שלו היא "חזרה לבסיס של האימה והמותחן של הסרטים הראשונים, אך במקביל לייצר סרט שמאפיין את המודרניות הקולנועית של היום".
הניסיון של אלוורז לאזן בין האימה המשתקת של הסרט הראשון לבין המותחן הקצבי של השני, מולידה יצור כלאיים שלא מצליח להכריע לאיזה כיוון הוא רוצה ללכת. גם השימוש באלמנטים רבים הלקוחים היישר מסרטי המקור שנויים במחלוקות. יש רגעים בהם זה עובד נהדר והם משמשים כהומאז' מכבד, ויש רגעים בהם זה נראה כמו חיקוי זול.
צוות קטן של דמויות אמנם מתאים לאווירת האימה, כאשר אנו צופים במאבקם להישרדות, תוך כדי שהם ניצודים אחד אחרי השני. עם זאת, הסצנות, התפאורה והלוקיישנים נוטים יותר לכיוון המותחן. עם דמויות שנמצאות בתנועה מתמדת, קרבות ירי, שלל פיצוצים - ומאבק מקביל של הדמויות לא רק נגד הזינומורף, אלא נגד השעון.
על אף שהעלילה יחסית בנאלית (אבל זה בסדר לז'אנר), הכתיבה מפתיעה לטובה. לא מעט מהרעיונות והדיאלוגים שמופיעים בהתחלה "משתלמים" באופן חכם במהלך הסרט ובסופו. סממן נוסף לכתיבה טובה אפשר לראות בכך שהדמויות, על יכולותיהן ותפקידן בחבורה, מאופיינות במעשים שלהן ולא בתיאורים של אחרים עליהן.
הסרט שומר על המסורת של הפרנצ'ייז להציג במרכזו גיבורה ראשית. אל התפקיד נכנסת קיילי ספני ("הקרב על אמריקה, "פרסיליה"), שמגלמת את דמותה של ריין. "לעולם לא אוכל להיות היא", אמרה ספני על הכוכבת המיתולוגית של הסדרה סיגרוני וויבר שגילמה את דמותה של אלן ריפלי בארבעה סרטים.
ספני צודקת, היא לא ריפלי, אבל גם לא נדרש ממנה להיות ריפלי. השחקנית הצעירה מתמודדת עם האתגר והנעליים הגדולות שעליה למלא בצורה טובה, ומביאה דמות חזקה ומשכנעת מבלי להיות שכפול של וויבר.
"הנוסע השמיני: רומולוס" מותיר את הצופה עם תחושה מעורבת של רצון לעוד אבל לא ברור אם מהסיבות הנכונות. למרות שהסרט מהנה מאוד, מכיוון שהאיזון העדין בין אימה למותחן לא מושג במלואו, יש תחושה של החמצה.
הצופה ייצא מהסרט עם אחת משתי ההרגשות הבאות: הרצון לראות עוד ולחוות יותר מהעולם של "הנוסע השמיני", או חוסר סיפוק מסרט טוב - אך כזה שלא מצליח למצות את הפוטנציאל המלא של הפרנצ'ייז המפחיד.
