כבר משנת 2001 שאף הבמאי רידלי סקוט ליצור המשך לסרטו הקלאסי "גלדיאטור", ששנה לפני זכה בחמישה פרסי אוסקר. "גלדיאטור 2", שמגיע לקולנוע עם הרבה ציפיות, הוא תהליך של 23 שנים של דם יזע ושכתובי תסריט, שמסתכמים בשעתיים ורבע - מהן יוצאים עם תובנה אחת: יש סרטים שעדיף לא לגעת בהם.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחר הערוץ הרשמי
"גלדיאטור 2" נפתח בסקירה ויזואלית של אירועי "הפרקים הקודמים". אמנם הרעיון מבוצע באופן יפה מאוד, אך במקום לאפשר לסיפור החדש לעמוד בזכות עצמו, המונטאז' רק מזכיר לצופים את העוצמה והתהודה של המקור - ומציב רף בלתי אפשרי להשגה.
כבר מההתחלה אנחנו מגלים ש"גלדיאטור 2" חוטא לסיום של קודמו. לפני מותו של הגלדיאטור מקסימוס - אותו גילם ראסל קרואו בהופעה בלתי נשכחת, הוא משתף את רצונו של הקיסר מרקוס אורליוס להחזיר את רומא לימיה כרפובליקה. בנוסף, מילותיו האחרונות של מקסימוס: "לוציוס בטוח" - מסמלות עתיד טוב ליורש, בנה הצעיר של לוסילה אחותו של הקיסר המשוגע קומודוס.
לכן תמוהה ביותר הבחירה של סקוט להציג לצופה בתחילת "גלדיאטור 2", באופן שלא מספק פירוט, כי 16 שנים לאחר מכן רומא נשלטת בידי קיסרים תאומים - לא פחות סדיסטים מקומודוס, וכי לוציוס שאמור להיות בטוח, הוברח לצפון אפריקה מחשש שירצח בשל מעמדו.
לוציוס (פול מסקל; "אחרי השמש", "אנשים נורמלים"), כעת גבר שמוצג לצופה בשם האנו, מוצא את עצמו בממלכת נומידיה, כאשר הצבא הרומאי, בהנהגתו של מרקוס אקסיוס (פדרו פסקל; "האחרונים שבינינו", "משחקי הכס"), מגיע לכבוש את הממלכה כדי להרחיב את האימפריה.
בתום הקרב לוציוס נופל בשבי, נמכר למאמן הגלדיאטורים מקרינוס (דנזל וושינגטון; "יום אימונים מסוכן", "גנגסטר אמריקני") ונשבע לנקום באקסיוס. בסרט הראשון עברה שעה שלמה בה דמותו של מקסימוס נבנתה והציגה את כל המאפיינים שיעזרו לו להפוך לגלדיאטור שהוא עתיד להיות . לעומת זאת, לוציוס הופך לאליל בן לילה רק בגלל שבקרב הראשון שלו הוא נושך קוף (כן, זה מטומטם כמו שזה נשמע).
אלו השיניים החזקות של לוציוס, ולא היכולת להניף חרב או להנהיג אחרים בזירה, שגורמות למקרינוס לראות את הפוטנציאל של לוציוס להפוך לגלדיאטור שיכבוש את לב ההמון הרומאי בקרבות המדממים בקוליסאום - ולשמש ככלי להוצאה לפועל של תוכניתו המעורפלת של מאמן הגלדיאטורים.
מסקל לא מצליח להתעלות לגודל האירוע ולקחת את הסרט על כתפיו כפי שעשה קרואו בסרט הראשון. ראוי לציין לטובה את וושינגטון ופסקל, שני שחקנים אדירים שלגמרי גונבים את ההצגה לנוכח חוסר הכריזמה של מסקל אמנם דמותו של מקרינוס סובלת מאין ספור בעיות, אבל וושינגטון נהנה מכל רגע על הסט ומשתמש באיכויות שאפיינו אותו לאורך הקריירה, בעיקר כשהוא משחק נבל או דמות שנויה במחלוקת.
פסקל מהצד השני, הוא הדמות הכי שלמה בסרט. אקסיוס מזכיר מאוד את מקסימוס בהרבה היבטים, ועל אף שאינו זוכה להרבה דקות על המסך, הוא הדמות שמייצרת הכי הרבה אמפתיה. זה נראה שהבמאי לא רצה לשחזר את דמותו של מקסימוס בשלמותה ב"גלדיאטור 2", אז הוא "חילק" אותה בין אקסיוס ולוציוס. פסקל מספק את הסחורה, מסקל לא.
גלדיאטור מציג גם זווית ישראלית, כאשר בסרט משחקים ליאור רז ("פאודה") בתור ויגו, מאמן גלדיאטורים שעובד בשביל מקרינוס - שעושה תפקיד סביר ויחסית משכנע למה שנדרש מהדמות שלו; ויובל גונן ("הנעלמים") בתור ארישת, אשתו של לוצויס - שלא זוכה להרבה זמן על המסך.
חשוב לציין שעל אף שלוקח לא מעט זמן עד שזהותו האמיתית של לוציוס מתגלה לצופה, לא מדובר בספוילר. הטריילר לסרט, תקציר העלילה וריאיונות של השחקנים חשפו את העובדה הזו. לנוכח מהלך הסרט, זה נראה יותר כמו תרגיל יחצני כדי למשוך צופים וליצור עניין, כי בשלב כלשהו האולפנים הבינו שהתוצר שיש להם ביד הוא לא טוב.
סקוט זנח את הפשטות הדיכוטומית של הסרט הראשון ובחר לשלב כמה נרטיבים שמתנגשים ומצטלבים אחד בשני. זה מהלך שמאוד תואם לרוח התקופה בשנת 2024 והיה יכול להוסיף עומק לסרט - אבל בפועל הוא יוצר כאוס עלילתי מסועף, מסובך ולעיתים מופרך, הנפתר לא אחת על ידי קיצורי דרך וצירופי מקרים נוחים. זה בא לידי ביטוי בעיקר ב-20 הדקות האחרונות, שנראות כאילו רידלי סקוט פתאום נזכר שהוא שכח את התנור דולק בבית ופשוט מיהר לסיים הכול ולהגיע לקרדיטים.
בנוסף, הסרט המקורי נתן דגש על ביסוס דמויות בעלות מניעים ברורים. ב"גלדיאטור 2" רוב הדמויות לא מפותחות מספיק והמניעים שלהן משתנים לא אחת במהלך הסרט. בעוד שגם בחלוף 24 שנים אפשר לדקלם שורות מהסרט הראשון, הדיאלוגים ב"גלדיאטור 2" שחוקים, רדודים ולא מצליחים לייצר רגש.
לזכותו של "גלדיאטור 2" יאמר שמדובר בסרט בו האקשן לא נח לרגע והוא מציג חוויה ויזואלית מרשימה מאוד (חוץ מהקופים, אלוהים אדירים הם נראו רע). הקהל באולם יקבל בדיוק את החוויה אותה דרש ההמון הרומאי בקוליסאום: קרבות מלאי דם, איברים כרותים ושלל בעלי חיים - כולל קרנף אחד שהקפיץ את תקציב הסרט במיליוני דולרים.
עם זאת, משהו בכוריאוגרפיית הלחימה עצמה הרגיש זול ועצלני. הסרט הראשון הציג קרבות מותחים בהם הצופים הרגישו כמה קשה כל הנפת חרב, כמה כבדה התנועה בשריון וכי יש סכנה ממשית לגיבור. ב"גלדיאטור 2" הלחימה מרגישה כמו משהו קל מדי. לוציוס הפיל לוחמים במכה אחת, נע בקלילות ולא פגש יריב שבאמת איים עליו.
"גלדיאטור 2" הוא המשך לא ראוי לקלאסיקה שאסור היה לגעת בה. על אף שהסרט מספק לצופה הנאות רגעיות, זה בא על חשבון העובדה שהוא לא יזכה להערכה המתמשכת שיש לקודמו. "מה שאנו עושים בחיים - מהדהד לנצח", אמר מקסימוס. בעוד גלדיאטור המקורי יהדהד לנצח סקוט יכול לקוות שסרט ההמשך, במקרה הטוב, יזכר כקול ענות חלושה בדפי ההיסטוריה של הקולנוע.
