לאחר שבשנים האחרונות בהוליווד סבלו מכישלונות של מחזות זמר וסרטי מקור על נבלים, מגיע "מרשעת" - מחזמר שהוא סיפור מקור של נבל, שמשכיח את כל האכזבות. הסרט מצליח מכיוון שהוא לא מנסה לרכוב על ההצלחה של המקור, אלא יוצא נגדו באופן גלוי - ומנפץ אותו לרסיסים, כדי לבנות מחדש תמונה חדשה ומבריקה שתגרום לכם להבין: We're Not in Kansas Anymore.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחר הערוץ הרשמי
הסרט, עיבוד קולנועי למחזמר שחורך את הבמות של ברודווי כבר 21 שנים, חוזר אחורה לימים שלפני דורות'י והמסע שלה על דרך האבנים הצהובות בארץ עוץ - ומציג את סיפור המקור של המכשפה המרשעת מהמערב: מלידתה לאימא נואפת, דרך החברות של עם גלינדה - המכשפה הטובה מהצפון; ועד הפיכתה לאחד הנבלים הכי מוכרים בתרבות המודרנית.
"דינג דונג, המכשפה המרשעת מתה": המילים האלמותיות האלו, היישר מסופה של הקלאסיקה שהיא הקוסם מארץ עוץ, פותחות את החלק הראשון (מתוך שניים) של הסרט. בעוד התושבים צוהלים, גלינדה המכשפה הטובה מגלה (בשיר) כי דברים הם לא כמו שהם נראים ויש אמת שטרם סופרה, שעומדת להיחשף - כאן ועכשיו.
אלפבה (סינתיה אריבו; "הארייט", "פינוקיו") היא נערה מופנמת ואמפטית שנולדה עם עור ירוק - מאפיין שהופך אותה למנודה חברתית וחריגה אפילו בעולם בו חיות יכולות לדבר. אם זה לא מספיק, יכולות הקסם שלה שנחשבים לדבר נדיר, פורצים מתוכה רק ברגעים בהם היא מאבדת שליטה - מה שגורם לאחרים לפחד ממנה.
מהצד השני יש את גלינדה (אריאנה גרנדה - אין צורך להציג, נכון?) נערה יפהפייה, מפונקת ופופולרית - שלובשת רק ורוד. גלינדה, בעלת ביטחון עצמי מופרז וחסרת מודעות (אבל באופן תמים ומשעשע), נאלצת לחלוק חדר עם אלפבה כאשר הן מתחילות ללמוד ביחד.
למרות ההבדלים הברורים, אלפבה וגלינדה מגלות עם הזמן קרבה ועומק משותף, המאתגר את התפיסות החברתיות הסטריאוטיפיות. השתיים משקפות התנגדות לתיוג חברתי וכיצד מובנות זהויות בידי אנשים בעלי כוח, להם יש אינטרסים ליצור פילוג ודיכוטומיות של "טוב" ו"רע".
ארץ עוץ במלוא הדרה. מתוך "מרשעת" (באדיבות טוליפ אינטרטיימנט)
עם כל הכבוד לאריבו - שעושה תפקיד נהדר, אריאנה גרנדה לא רק "גונבת את ההצגה", אריאנה גרנדה היא ההצגה. אין סצנה בה השחקנית היא לא כל מה שמעניין. כל הבעה שלה במקום, כל הברה - מדויקת. ומעל הכול, יש לה תזמון קומי מושלם.
"מרשעת" הוא חוויה מוזיקלית שבנויה משירים יפים, המקדמים את העלילה ומייצרים עומק רב בדמויות. הכימיה בין גרנדה ואריבו נפלאה בכל ההיבטים, ובעיקר כאשר השתיים שרות ביחד ומשלימות אחת את השנייה.
הבמאי ג'ון מ. צ'ו ("שכונה על הגובה", "עשיר בהפרעה") מביא את ארץ עוץ במלוא הדרה. ה-CGI מרשים ונעשה בטעם טוב. הצבעוניות בסרט, בשילוב הכוריאוגרפיה בשירים ושימוש נכון בתפאורה תוך כדי, נעימים לעין ושואבים את הצופה לעולם המופלא שנוצר.
"מרשעת" הוא ללא ספק בין הסרטים המוצלחים שהגיעו לקולנוע השנה. היצירה השאפתנית, שנכנסת לנעליים הגדולות של מקבילתה מהתיאטרון, עולה על כל הציפיות ועשויה גם לקלוע לטעמם של צופים שמחזות זמר הם לא הז'אנר המועדף עליהם. עכשיו רק נשאר לחכות לחלק השני שייצא לאקרנים בנובמבר 2025.
