אני אוהבת פסטיגלים, זה לא סוד.
בשנים האחרונות הפסטיגל איבד את דרכו כשניסה גם וגם וגם... גם זמרים, גם משפיענים ואפילו מתעמלת אולימפית - למה? לא היה ברור. כבר בשנה שעברה היה שיפור בפסטיגל, השנה זה משהו אחר, חלום.
"IMAGINE פסטיגל" הוא הרבה יותר ממה שדמיינתם. הבחירה באקספו בתל אביב בלי יכולת לזוז ממנו לכל רחבי הארץ, משכה המון ביקורת לאנשי הפסטיגל שהוכיחו במהלך המופע שההשקעה היא אדירה. שהכול נבנה עם המון מחשבה. ההאנגר הענק הזה הופך לאינטימי (יחסית, כן?) ומכל מקום אפשר לראות מה קורה על הבמה שנבנתה כמסלול דוגמנות. ואם לא יש מסכים, קטנים וגדולים.
בהתחלה הייתי סקפטית, מה אפשר לעשות עם במה כזאת? וואו איך שמחתי לגלות את התשובה. המשתתפים, חלקם אקרובטים מקצועיים מנצלים כל סנטימטר במרחב, רצים, קופצים, עפים באוויר, יורדים מהתקרה, רוקדים וכן - גם שרים.
העיניים מתרוצצות בהנאה סביב העושר הזה שאירגנו לנו בהפקה - גשר שמתפרק, מדרגות, דולפינים מעופפים (נשבעת) מסכי ענק - שברגע האמת יוצרים אווירה של מופע בחו"ל. בחלק השני, כשליבי שר ומנגן חשבתי שאני בהופעה של סטינג/אד שירן/ג'ימס בלאנט (תבחרו את הכוכב שלכם). חכו שאגיע לשרית חדד.
יש סיפור מסגרת נעים, תחרות המצאות בבית ספר לגאונים, התמודדויות של ילדים, אהבה, חברות, קבלת האחר (בדרך חכמה עדינה ומתוחכמת - לכו לראות ותבינו לבד) וכמובן - בינה מלאכותית. החיים עצמם.
בכל פסטיגל יש "טאלנטים" שאפשר היה לוותר עליהם. זה קורה גם כאן, פחות שיר (אפילו פחות שניים) לא היינו כועסים. יש לכם מקבץ מכובד של זמרים ואפילו מוזיקה טובה. אנה זק, מרגי, עדן גולן ושחר טבוך ועוד לא הגעתי לשרית חדד.
טל מוסרי הנפלא, שבעצם בלי להתכוון הוא "המחבר" בין ההורים שגדלו איתו לילדים שגדלו עליו. שנים של מקצועיות, "פיטר פן" שלא מזדקן, גם אם הוא צועק/צוחק "אני הכי מבוגר כאן" וגם אם הוא הרע - כולם אוהבים אותו. על "הפאוור קאפל" ליבי ואליאנה אין צורך להוסיף, הם מדוייקים.
אפילו התלבושות נפלאות, ויש כל כך הרבה מהן. חליפות צבעוניות שמוסיפות לגרפיקה המדוייקת שמוקרנת על המסכים, חצאיות לא קצרות מדי, ואין בגדי גוף שמזכירים את וגאס (ראינו גם את זה בפסטיגלים שאיבדו את דרכם). אם ממש תתאמצו תמצאו כמה מכנסונים, אבל אל תהיו נודניקים.
החלק של התחרות מאחורינו, הצבענו ועכשיו - חגיגה. בכרטיס אחד הופעה משולבת של השירים המוכרים מאוד של כל המשתתפים, ילדי הפסטיגל הנפלאים מצטרפים - ואז היא מגיעה. שרית חדד. נשבעת שלא ידעתי שאני צריכה את זה, חשבתי שאפשר לסיים כאן, אבל לא.
על המסכים הגדולים מזכירים לנו את הדרך הארוכה ששרית עשתה, 30 שנות קריירה שבהם הרוויחה את מעמדה כאחת הזמרות הגדולות בארץ. בסוף המופע שלה הבנתי שאני חייבת מופע שכל כולו שרית. את השיר "כשהלב בוכה", אותו היא שרה תוך כדי נגינה על פסנתר מסתובב בליווי ילדי הפסטיגל, אפשר לשכפל אל טקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות. ממליצה.
בשורה התחתונה - פסטיגל 2025 אל תפספסו.
אבל רגע. אם אתם בכל זאת מחפשים שאתלונן על משהו - מחירי המזון השנה בלתי נסבלים, אפילו חצופים. 35 שקלים לפופקורן בינוני, קר ודוחה, שערות סבתא ב-20 שקלים ומשולש פיצה ב-30 שקלים - חזירות. לא קשור להפקת המופע - אל תקנו, לא מגיע להם.
