סא"ל אופיר כספי, מפקד גדוד 82 בחטיבה 7, זומן לבירור אצל מפקדי החטיבה והאוגדה וננזף פיקודית על אמירותיו. הוא חזר בו מדבריו והבין את "החריגה מהנורמה והממלכתיות המצופה ממנו כקצין לובש מדים".
כספי אמר בריאון שהוא מעריך שהלחימה לא תיקח זמן רב עד שחמאס יפורק בחאן יונס, אבל חושב שהפתרון למצב הוא שונה: "חמאס נלחם פה כגרילה, כבודדים, הוא מאד חלש. לדעתי אם נהיה פה עוד חודשיים הוא ייגמר לגמרי. צה"ל צריך להחזיק בשטח, צריך להקים פה יישובים. אם נוריד את סינוואר לא נכריע את הארגון. יקום מישהו שימשיך את האידיאולוגיה". בחיפוש בבתים הופתע כספי למצוא תמונות שלו, ואמר שחשב שהארגון "קיקיוני", אך התפלא לראות שהם "רציניים" ושהם מחזיקים תמונות של בכירי צבא, מרמת מג"ד ועד לרמטכ"ל.
סא"ל כספי נפצע כבר שלוש פעמים במהלך המלחמה. למרות זאת, הוא חזר כל פעם להוביל את הגדוד שלו: "פעם אחת הטנק שלי נשרף ושאפתי עשן, פעם שנייה הטנק שלי חטף שני טילי נ"ט, ויש לי מלא רסיסים בגוף. כל פעם הם יוצאים ומנתחים אותי, עכשיו יש איזה 100".
"הבן שלי נמצא בפנים ולא יודע שאני מגיעה עכשיו"
המלחמה בעזה יוצרת סיטואציות לא שגרתיות. שמענו על הרבה אבות במילואים שפגשו את ילדיהם, אבל מפגש בין אם לבנה הלוחם זה דבר חדש. עידית שכטר פייל היא סופרת, בנה משרת בחטיבה 7 של שריון, והיא התנדבה לכתוב את סיפור הקרב של החטיבה במלחמה: "עשו מעל 300 ראיונות עם חיילים ואלה החומרים שאני עובדת עליהם. יש סיפורים מטורפים בגלל שהחטיבה הייתה זו שפרצה את הדרך קדימה לשאר הכוחות והייתה פה בקו בשבת (7.10)".
ליווינו אותה בדרך לפגוש את בנה ברצועה: "הבן שלי נמצא בפנים ולא יודע שאני מגיעה עכשיו, בתקווה שאוכל לראות אותו. זה הכי 'אמא עושה בושות'". למרות הרצון, לצערה נמצא בנה עומר בעיצומה של התקפה, אז השניים נאלצו להסתפק בשיחה קצרה ברשת הקשר.
