סיפור הגבורה שלא סופר עד עכשיו: סמלת עדי גרומן הייתה לוחמת איסוף קרבי בחיל הגנת הגבולות. ב-7 באוקטובר היא קמה מאזעקות בבסיס אורים בו שירתה. ענת גרומן אמה של עדי, סיפרה היום (שני) בריאיון לכאן רשת ב על הקרב בו נפלה, אליו עדי התנדבה לצאת כדי להציל חיילים מבסיס סמוך. ענת סיפרה גם על הילדה שהייתה עדי, שלא היה לה תמיד פשוט בבית הספר אבל כשהגיעה לצבא: "אלה היו השנה וחודשיים הכי טובים שלה".
הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחרי הערוץ הרשמי
בבוקר 7 באוקטובר עדי הייתה בבסיס אורים בו שירתה כלוחמת איסוף קרבי וניסתה להתקשר למשפחתה. אף אחד לא ענה לה חוץ מסבתה לה היא אמרה: "סבתא הכל בסדר, יש טילים אנחנו במרחב מוגן ונדבר אחר כך". ענת אימה סיפרה שכשקמה היא ראתה שעדי התקשרה אליה והבינה שמשהו קרה: "ניסיתי להתקשר והיא לא ענתה. היא רשמה לי שהיא לא יכולה לדבר כרגע. כתבתי לה 'בבקשה תגידי לי שאת לא יוצאת מהבסיס' וזאת הייתה ההודעה האחרונה".
ענת סיפרה כי בהתחלה הם לא דאגו כי, "ידענו שהיא קו שני לעוטף ולא התרגשנו. הייתה התכתבות באחת הקבוצות שהכל בסדר באורים". בשעה 22:38 הייתה דפיקה בדלת וענת אמרה: "בהתחלה חששנו , אולי גם אלינו הגיעו מחבלים. אסף פתח את הדלת ואמרו שעדי נפלה אבל לא ידעו להגיד איפה. אני זוכרת שהייתי מאוד צלולה, הבנתי שיש חטופים וצעקתי עליו 'רק תגיד איפה היא' והוא לא ידע להגיד. לקראת בוקר יצרנו קשר עם המ''מ והיא אמרה שהיא פונתה לסורוקה".
המ"מ של עדי סיפרה להוריה על שאירע באותו בוקר, אימה של עדי סיפרה את מה ששמעה ממנה: "הן יצאו למיגוניות והבינו שזה משהו שונה. הן העלו רחפן וראו שחדרו מחבלים לבסיס הסמוך אליהן בו אין כוח לוחם. הן הבינו שצריך ללכת לחלץ אותם".
עוד סיפרה ענת על השתלשלות האירועים בבוקר 7 באוקטובר: "היו 10 מחבלים שהגיעו לבסיס. הן התחילו להתקדם לכיוון הבסיס של פיקוד העורף, לחמו שם בסביבות שעתיים שלוש ובשלב מסוים העלו רחפן נוסף והבינו שהמחבלים התבצרו בחמ"ל. הן היו צריכות להגיע לשם כדי לשחרר את החיילים והחיילות. בדרך הן הרגו כמה מחבלים והמפקד של אחד הצוותים אמר הוא צריך מתנדבים להסתער קדימה לחמ''ל - ועדי התנדבה מיד. היה לה ברור שהיא חותרת למגע עם המפקדת שלה ולמפקדת היה ברור שעדי מצטרפת אליה".
ענת סיפרה על רגעי נפילתה של בתה עדי: "אחד המחבלים יצא מהפינה וזרק עליהן רימון כדי להסיח אותן. הוא זרק רימון נוסף ויצא וריסס פשוט, ירה בצרורות, מהצרור הזה עדי וחברה שלה סתיו בכר נפגעו. עדי נפצעה אנושות. היה דימום מסיבי, אז הורידו לה את האפוד וראו שהיא נפגעה באזור בית החזה. היא איבדה את ההכרה ותחת אש פינו אותה לסורוקה אבל לצערנו היא לא שרדה".
עדי אובחנה כלקויית למידה ותקופת בית הספר לא הייתה קלה עבורה, אימה ענת סיפרה: "מבחינה לימודית היא לא הצליחה, חברתית היה בסדר גמור. בתיכון זה התהפך ולאורך השנים הבטחנו לה שעם כל הכאב בצבא הכל ישתנה, אני חושבת שזה גרם לה להחליט שהיא רוצה להיות לוחמת. היא לא הבינה במה זה כרוך אבל היא החליטה. היא רצתה מג"ב אבל אחרי יום פתוח היא גילתה את האיסוף הקרבי וזה קסם לה".
ההכשרה הייתה קשה לעדי, ולמרות מחשבותיה לפרוש היא סיימה את המסלול. אימה של עדי סיפר כי היא לא הצליחה לעבור את בוחן המסלול: "היא הייתה חוזרת עם סימנים כחולים בכל הגוף, חתכים. כולן עברו והיא היחידה שלא הצליחה. כל יומיים היא ניסתה עוד פעם ועוד פעם. בסוף עם חתכים בידיים ערב לפני סיום ההכשרה היא עברה את זה".
שלושה חודשים אחרי שנפלה מצאה משפחתה פתק שכתבה עדי: 'אני פה בגלל שאני רוצה להגן על המדינה שלי על הצד הכי טוב שאפשר ולהוכיח לכל אלה שאמרו שאני לא יכולה להיות לוחמת'. אימה ענת סיפרה על הבקשה של עדי מהמ"פ החדשה שלה: "כשהיא עלתה לקו החליפו מ"פ והיא לקחה אותה לשיחה ושאלה: 'מה את רוצה להגיד לי?' ועדי אמרה לה וזה מה שאני רוצה שכולם ייקחו: 'אל תוותרי לי'".
