אימה של נועה מרציאנו: "ניתקתי את השיחה כדי שלא ימצאו אותה, ובעצם לא נפרדתי"

נועה מרציאנו, שירתה כתצפיתנית בבסיס נחל עוז, נחטפה לרצועת עזה ב-7 לאוקטובר ונרצחה בבית החולים שיפא בידי מחבלי חמאס. אימה עדי התראיינה הבוקר (שני) בתוכנית "סדר יום" עם קרן נויבך, בכאן רשת ב וסיפרה על שיחת הטלפון האחרונה, על הסרטון של נועה בשבי וקבלת הבשורה המרה על הירצחה.

הריאיון המלא | האזינו

"אמא אני צריכה להיות בשקט, אני צריכה לנתק"

"קצת לפני 06:30, הבת השנייה שלי יובל הגישה לי את הטלפון ואמרה 'נועה מחפשת אתכם', התעוררתי בבהלה", שיחזרה עדי את בוקר 7 באוקטובר. "נועה דיווחה לי איפה היא נמצאת, 'אמא אני במיגונית עם פיג'מה'. בזמן השיחה שמעתי רעש של ירי, רקטות ובנות מבוהלות. אמרתי לה לסגור את הדלת ושאלתי אותה מי נמצא איתן ואיפה כל הלוחמים? ובשלב כלשהו השיחה התנתקה".

"השיחה האחרונה הייתה ב-07:30. נועה התקשרה וברקע אני כבר לא שומעת קולות ירי או בנות בהיסטריה, רק שקט. מפחדת לשמוע משהו שאני לא רוצה לשמוע; ואז היא לחשה לי: 'אמא אני צריכה להיות בשקט עכשיו, אני צריכה לנתק'. אני זאת שלחצה על הכפתור האדום בפלאפון, כדי שאף אחד לא ימצא אותה. עד היום קשה לי כי לא נפרדתי ממנה".

"היא חטופה והכול יהיה בסדר"

"אבא של נועה מבין לפניי שהיא נחטפה", סיפרה עדי על סימן החיים הראשון שקיבלו לאחר חוסר הידיעה בנוגע למה שעלה בגורל בתה. "הוא ראה סרטון שחמאס שחרר מהמיגונית. ראו שם את נועה כפותה, צמודה לקיר. בשלב הזה הוא לא שיתף אותי, אבל ניסה להגיד: 'היא חטופה והכול יהיה בסדר'. אף אחד מהצבא לא דיבר איתנו".

"התקשרתי לחברה טובה של נועה והיא זו שאמרה לי על הסרטון ושהיא זיהתה את נועה כי היא לבשה פיג'מה ששתיהן קנו ביחד. היא שלחה לי, התמונה הייתה מטושטשת, אבל זיהיתי את הצמה של נועה. הבנתי שיחד איתה בסרטון היו אורי מגידיש, נעמה לוי ואגם ברגר. ארבע בנות כפותות, צמודות לקיר המיגונית, מושפלות".

"נו כבר תגידו משהו, אני רוצה לדעת"

"יצאה הודעה על נועה, שהיא נפצעה מהפצצות חיל האוויר, נציגי הצבא הגיעו וביקשו להגיד שייתכן שמדובר בטרור פסיכולוגי", התייחסה עדי לסרטון של נועה שחמאס פרסם ב-13 בנובמבר. "למחרת יצא הסרטון. אבי (אבא של נועה) ראה אותו ואמר לי 'עדי זהו, אני אומר לך זהו'. הוא ביקש ממני לא לראות את הסרטון ואני לא התכוונתי לראות".

"למחרת התעוררנו לדפיקה בדלת. הכנסתי את הנציגים של הצבא ואמרתי להם 'נו כבר תגידו משהו, אני רוצה לדעת, תגידו כבר'. אחת הקצינות הקריאה את נוסח ההודעה שנועה נרצחה. הבנתי שזה הסוף של נועה, שהיא כבר לא תחזור. התאפקתי לא לצעוק, כי היה מוקדם בבוקר והילדים למעלה ישנים".

"החוטפים החליטו 'לוותר עליה' כי היא הייתה מעמסה עליהם"

"אנחנו יודעים שנועה הייתה יחד עם כמה חטופים בימים הראשונים, אחר כך העבירו אותה למשפחה. ניסו להעביר אותה מקום, כנראה בגלל שצה"ל נכנס לרצועה וזה התחיל להלחיץ אותם. בזמן המעבר הייתה לחימה והיא נפצעה - לא יודעת ממה, לא הגעתי לחקר האמת".

"החוטפים החליטו להכניס אותה לשיפא. בבית החולים הם החליטו 'לוותר עליה' כי היא הייתה מעמסה עליהם. הם מחליטים לרצוח אותה. בצבא קראו לזה 'פרוצדורה רפואית'. לטענתם היא לא נהרגה מהפצצות צה"ל, הפציעה שלה לא הייתה חמורה מספיק לגרום למוות. אני יודעת שרופא עשה לה את זה, בצבא קראו לו מחבל".

"הייתי הבדיחה היומית, אבל נורא נהניתי וצחקתי"

נועה הייתה כותבת יומן וקטע ממנו היא הקדישה ליום הזיכרון אשתקד. "השבוע היה קשה מאוד. למדנו על מפות ונשקים ואז הגיע יום הזיכרון. צפירה ראשונה על מדים. הייתי בתורנות ובקושי נתנו לנו לשמוע את הצפירה ולהיות בטקס. זה היה רגע שבירה ראשון השבוע", כתבה.

"דיברנו הרבה על אנשים שאבדו, והזכרנו שהכול בסדר כדי לא ליפול נפלנו מנטלית. הכיסא שלי נשבר והפכתי לבדיחה היומית, אבל בעיקר צחקתי, גם אני". עדי הוסיפה לדבריה שכתבה בתה ואמרה: "היה חשוב לה המורשת, הסיפורים שסבא שיתף. היא אהבה והרגישה כבוד להשתתף בטקסים בבתי ספר, הגעתי לתיכון בו למדה, לא במקומה, אלא בשבילה".