אורלי גלבוע, אמה של התצפיתנית דניאלה גלבוע, שסרטון החטיפה שלה ושל ארבע מחברותיה פורסם הערב (רביעי), שוחחה עם מיכל רבינוביץ' בחדשות הערב בכאן 11, וסיפרה על התחושות הקשות במצב הבלתי אפשרי בו היא נמצאת - ועל התקווה להתנעת השיחות לקראת עסקה, שמביא שחרור הסרטון הקשה. "אני מקווה שהיא לא מאבדת תקווה, שהיא יודעת שהן יצאו משם", חתמה אורלי את דבריה.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחרי הערוץ הרשמי
למרות שהייתה שותפה בהחלטה לשחרורו, אורלי עצמה לא צפתה מעולם בסרטון הקשה: "לא העזתי לצפות בו. אני מכירה רק חלקים קטנים ממנו, הצבא הראה לי חלקים של דניאלה ולא הצלחתי לעצום עין שבוע אחרי. החלטתי שהפעם אני לא עושה את זה לעצמי, לא צפיתי בו שוב, אבל שמעתי את הקולות והיה לי קשה", אמרה. "זה סרטון מצונזר, לא רואים מה עומד להן מול העיניים - הן רואות הרבה מהחברות שלהן מוטלות מתות שם".
הסרטון אומנם פורסם בהחלטת משפחות הנערות שמופיעות בו, אבל ההגעה להחלטה הזאת לא הייתה פשוטה כלל: "זו הייתה החלטה קשה. מה שהכריע זו ההבנה שאנחנו נמצאים כבר שלושה שבועות בקיפאון. נראה שלהנהגה שלנו יש זמן, צריך להתחנן שיקבעו קבינט, תפיסת הזמן שם לקויה", שיתפה בתחושות. "לעומת זאת, תפיסת הזמן שונה בשבי: כל דקה וכל שנייה בשבי הן ארוכות. אנשים שנמצאים פה, ישנים במיטה שלנו, חובקים את בני המשפחה שלנו, לא יבינו את זה אף פעם, אבל אולי עם הסרטון זה יחלחל קצת יותר".
"הקבינט המצומצם כבר ראה את הסרט הזה, הלא מצונזר, לפני כמה שבועות, אבל אולי הוא היה צריך תזכורת", אמרה אמה של דניאלה. "גם האזרחים במדינה, אפשר להגיד, צריכים תזכורת. ככל שהזמן עובר, גם מתוך מנגנון הגנה, מנסים פחות להתעסק ביום הזה (7 באוקטובר), באירוע הזה, בזוועות האלה, מנסים להדחיק את זה. אנחנו שמים להם את זה מול הפרצוף, שיראו ויזכרו - שיבינו שההלם והזוועה הזאת, הבנות שלנו חוות אותם כל יום, כל שעה וכל דקה. זה לא נגמר עבורן".
למרות שחברי הקבינט המצומצם, כאמור, צפו בסרטון המדובר כבר לפני כמה שבועות - חלק מהשרים בקבינט המורחב סירב לצפות בו, חלקם בטענה ש"הם רוצים לישון טוב בלילה": "זאת בושה. לשמוע כזאת אמירה משר בממשלת ישראל... ועוד להגיד לנו, הורי התצפיתניות, שהתריעו כל כך הרבה זמן לפני. הן אמרו לנו בבית: 'אתם תראו, אחרי החג יש מלחמה'. אותם שרים, שכיהנו ב-7 באוקטובר, אם המינימום שלהם זה לא לצפות בבנות האלה - אני לא יודעת מה להגיד".
"עכשיו, כשזה מול הפנים שלהם, אני יודעת שהם אולי לא יישנו טוב בלילה - ואולי זה מה שצריך לקרות, כדי לראות שאנחנו נכנסים עוד פעם לתהליך של משא ומתן, ובעזרת השם, שיקרה משהו. אני יודעת שיש גם את הצד השני, אני ריאלית, אבל אני יודעת שזה קשור גם בצד שלנו, שצריך להתניע את התהליך מחדש", אמרה.
הפעם האחרונה שבה שוחחה האם עם ביתה הצעירה הייתה בבוקר 7 באוקטובר, בשעה 7:30. בשעה 8:00 נכנסו עשרות המחבלים למיגונית הקטנה שבה שהו הבנות, ומאותו הרגע הקשר ניתק. מלבד סרטון החטיפה, היא שמעה שדניאלה בחיים בחודש ינואר, כשפורסם סרטון נוסף שלה, ולפני כחודשיים קיבלה "אות חיים" ממנה, עליו לא הרחיבו במערכת הביטחון. "אני לא יודעת ממה היא נפגעה, אמרו לנו שזה או מירי או מרסיסים, רק שהיא מאוד כאובה. אני כולי רועדת, לחוות רק בשנייה את הרגעים שעברו עליהן, זה נורא ואיום", סיפרה אורלי.
סרטון החטיפה של התצפיתניות מנחל עוז
אורלי גלבוע פנתה אל ביתה דניאלה בקול רועד ובדמעות, והעבירה לה מסר, למקרה שהיא שומעת אותה, כנגד כל הסיכויים: "אנחנו אוהבים אותה, אנחנו מחכים לה, עושים הכול כדי שהיא תחזור אלינו כמה שיותר מהר, כמה שזה בידיים שלנו. אני עובדת בזה יום ולילה. ואני מקווה שבאמת, כל מה שאנחנו עושים בסוף יישא פרי ויחזיר אותה. אני בטוחה שזה יקרה. אני רוצה שזה יקרה כמה שיותר מהר, כדי לקטוע את הגיהנום הזה שהיא נמצאת בו".
