בשבוע שעבר, בלי הרבה רעש בישראל, סודאן הצטרפה להסכמי אברהם עם ישראל. המהלך התחיל בסוף חודש אוקטובר, אחרי שממשל טראמפ הסכים להסיר אותה מרשימת הטרור האמריקנית – שם הייתה מאז שנות ה-90' – ובכך לשלוח גלגל הצלה לכלכלה הסודאנית הקורסת. לא בכדי, מי שהגיע לח'רטום בשבוע שעבר היה שר האוצר האמריקני סטיב מנוצ'ין, שחתם על הסכמי אברהם גם בשם הצד הישראלי. בצד הסודאני השתתף שר המשפטים.
צריך לומר שלעומת שלוש המנרמלות האחרות – איחדו האמירויות, בחריין ומרוקו – עם סודאן האפריקנית לא קרה הרבה עד כה. הביקורים הישראליים עדיין נעשים בחשאי, משלחת סודאנית לא הגיעה לפה, ובכלל נראה שהסודאנים במישור הרשמי עדיין מתנהלים עם סוגיית הנרמול כאילו מדובר בסוגיה ביטחונית רגישה. למרות זאת, יש מי שסבור שההצטרפות הרשמית של סודאן להסכמי אברהם, שלוותה גם בדיבידנדים כלכליים, אמורה להניע את גלגלי הנורמליזציה.
מהעברת משלוחי נשק איראניים לעזה ועד לנירמול היחסים: הסיפור של סודאן | רועי קייס
איש העסקים הסודאני, אבו אל-קאסם בורטום, ניסה עוד בחודש אוקטובר להגיע לישראל ללא הצלחה, והוא סבור שעכשיו שני הצדדים צריכים לדהור קדימה. "ההסכם הוא צעד קדימה לפתיחת הקשרים עם ישראל", הוא טוען. "על הקשרים להתפתח ולהפוך רציניים יותר. צריך לפתוח שגרוריויות וקשרי תעופה, שלא יישאר הסכם על נייר. סודאן זקוקה לישראל וישראל- לסודאן".
ועדיין, אי אפשר שלא לתהות מדוע הנרמול עם סודאן מדשדש? צריך להזכיר שלמרות ההליכה על המהלך, יש פערים בין השלטון הסמי-צבאי והסמי-אזרחי. בעוד שהמועצה הריבונית של הגנרל עבד אל-בורהאן – איש הצבא פוסט עידן עומאר אל-בשיר – דחפו למהלך מהרגע הראשון, ממשלת סודאן האזרחית, בראשות עבדאללה חמדוכ, פחות מתלהבת וייתכן ששם זה נתקע.
עוד נזכיר שלסודאן יש סוג של סמליות, בירת ההתנגדות לנרמול עם ישראל אחרי מלחמת ששת הימים – שלושת הלאווים. אבו אל-קאסם בורטום הציג את המורכבות: "תרבות השנאה לישראל נמשכת 60 שנה. אי אפשר בתוך חודשיים שלושה לשנות את המנטליות של הציבור. הממשלה הזאת מייצגת מפלגות שעדייו דוגלות במנטליות הישנה. הרוב המכריע בחברה הסודאנית, 99% ויותר, אין לו קשר למפלגות הללו והוא מברך על השלום עם ישראל".
ובינתיים זו תמונת המצב: הפגישה היחידה המצולמת של בכיר ישראלי ובכיר סודאני הייתה באו"ם בחודש נובמבר – גלעד ארדן שגרירנו בניו יורק ובוושינגטון עם שגריר סודאן באו"ם, עומאר סדיק. זאת בעוד שבישראל ובמדינות האחרות – האמירויות, בחריין ומרוקו – המשלחות כבר מגיעות וחוזרות וגם השגרירויות בדרך.
בורטום ניסה לארגן בחודש אוקטובר משלחת גדולה של ידוענים סודאנים שתגיע לישראל כדי לקרב לבבות במישור האזרחי. הוא גם התראיין על זה לא מעט, ולדבריו הדבר לא קורה בעיקר מסיבות שקשורות אלינו. "העיכוב הוא מהצד הישראלי", הוא מסביר. "אפשר לקבל את הסיבות, יש קורונה, יש תחקיר ביטחוני, יש עוד עניינים".
כולי תקווה שנראה פה את בורטום בקרוב, כדי שיוכל לקדם את השלום העממי, שלא פחות חשוב מהנרמול או השלום בין ההנהגות. הנהגות מתחלפות, אבל עמים נשארים במזרח התיכון.
