בשנת 2001, כשכלכלן גולדמן-סאקס, ג'ים אוניל; ניסה לקלוע ולהתייחס לשווקים כלכליים מתפתחים שכדאי לשים-לב אליהם; הוא טבע את המונח 'BRIC' – ברזיל, רוסיה, הודו, סין. אז איך בדיוק השתחלה דרא"פ, המדינה-המארחת של פסגת BRICS ה-15 שתפתח ביום שלישי ביוהנסבורג, לפורום המעצמות-העולות? פורום BRIC החל להתגבש בדרג שרי-החוץ ב-2006, ובדרג מנהיגים ב-2009.
ב-2010 דרא"פ דחפה להצטרף ל-BRIC, ובסוף השנה סין קיבלה אותה ואחריה גם המדינות האחרות. במשך השנים דרא"פ צורפה ל-BRIC במובנו-המקורי כמינוח בשיח משקיעים, אך אם שואלים את ההוגה ג'ים אוניל – לדרא"פ אין מקום. כלכלתה ואוכלוסייתה קטנות מדי ביחס לאחרות, מכדי להיות מקובצת עימן. ואמנם – אוכלוסיית דרא"פ עומדת על 57 מיליון איש – כשליש מרוסיה; גודל הכלכלה בכוח-קנייה עומד על 990 מיליארד דולר, כלומר אפילו לא טריליון אחד – כרבע מברזיל. כך לפי הערכות קרן-המטבע הבינ"ל לשנת 2023.
אם אלה הפערים למול שתי ה'קטנות' של BRIC – שלא לדבר על הודו וסין – מדוע דרא"פ חלק מהפורום? במרץ 2013 נערכה בדרבן פסגת BRICS ה-5, במה שהשלים למעשה את סבב הפסגות הראשון. נשיא דרא"פ-דאז, ג'ייקוב זומה; שטח במאמר בהרווארד אינטרנשיונל ריוויו, שלושה שיקולים כלכליים אסטרטגיים המעגנים דרא"פ ל-BRICS: ראשית, בניית קשרים כלכליים חזקים יותר עם הכלכלות הדינמיות והצומחות ביותר במהרה בעולם; שנית, פלטפורמה למענה לאתגרים הנובעים מהצמיחה המהירה בסחר בתוך BRICS; שלישית, הזדמנות 'היסטורית' לקידום שת"פ לפיתוח יותר בר-קיימא ושוויוני.
עשור חלף מאז, וג'ייקוב זומה עבר מֵאִיגָּרָא רָמָא לְבֵירָא עַמִּיקְתָא. זומה התפטר בפברואר 2018, כשנה לפני סיום כהונתו, בצל חשדות לשחיתות כספית ולמינוי-מקורבים – ואגב, הוא הסתבך עם החוק עוד לפני שנהיה נשיא. החליפו סגנו – הנשיא הנוכחי סיריל רמפוזה, שהביס את גרושתו של זומה. זומה סירב לשתף-פעולה עם צוות-החקירה בעניינו, וביולי 2021 החל לרצות 15 חודשי מאסר על ביזוי ביהמ"ש. הדבר עורר מחאות שהידרדרו למהומות וביזה, יותר מ-350 איש נהרגו באלימות הקשה ביותר שידעה דרא"פ מאז כינון הדמוקרטיה ב-1994. זומה נכנס ויצא מבית-הכלא מאז, בשל בעיות-רפואיות. לאחרונה הנשיא רמפוזה העניק חנינה לעבריינים שביצעו עבירות לא-אלימות, כולל קודמו זומה, כמה נוח.
זומה ורמפוזה הם אנשי 'הקונגרס האפריקאי הלאומי' או ANC, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השולטת בדרא"פ מאז תום משטר האפרטהייד ב-1994. מפלגתו של נלסון מנדלה, 'מדיבה', המנוח; הייתה זו התנועה שהובילה המאבק באפרטהייד. כמעט 30 שנה חלפו מאז התורים הארוכים שהשתרכו ברחבי דרא"פ בשלהי אפריל 1994, כשרוחות שינוי ליווי המונים להצביע לראשונה במהלך חייהם. ה-ANC נשאה על גלי ההבטחה לשינוי. בימי האפרטהייד הייתה דרא"פ למעשה שתי כלכלות – כלכלה מתקדמת ללבנים, ועוני מחפיר לשחורים. ממשלת מנדלה פעלה לתיקון המצב; וחיברה דרום-אפריקאים רבים לראשונה בחייהם לחשמל ולמים זורמים. ה-ANC הבטיחה, בין השאר, "לפתח כלכלה ותשתית-מדינה בנות-קיימה שתשפרנה בהדרגה חיי כלל הדרום-אפריקאים". המצב במציאות כיום רחוק מאוד משהובטח.
דרא"פ נכנסה לתוך החורף בחצי-הכדור הדרומי עם צפי להפסקות-החשמל החמורות ביותר שידעה המדינה – עד 16 שעות מדי יום. בשורש-הבעיה ניהול-כושל, שחיתות וחבלה. חברת-החשמל הממשלתית 'אסקום', אחראית על ייצור כ-95% מהחשמל בדרא"פ; ואחוז ניכר מסך ייצור החשמל ביבשת אפריקה. החברה מוכרת חשמל לשכנות – בוטסואנה, לֶסוּטוּ, מוזמביק, נמיביה, אֶסְוָואטיני, וזימבבואה. כ-66% מאזורי הספר בדרא"פ מחושמלים, וכ-93% מאזורי הכרך – נתונים מהגבוהים ביבשת. לכאורה המצב טוב, לכאורה; כי כאמור דרא"פ חווה משבר אנרגיה חמור הפוגע בצמיחתה-הכללית, קרוב ל-35% מובטלים ועם שיעור עוני העומד על כ-40%. ה-ANC באמת ירשה משלטון-האפרטהייד חברת-חשמל למופת, עם עודפי ייצור – במידה-רבה בשל המדיניות-הממשלתית הגזענית והמפלה, חייבים לומר – שאפשרו חשבונות-חשמל מן הנמוכים בעולם, ויכולת להשבתה מלאה של תחנות-כוח לצרכי עבודות תחזוקה מקיפות. ב-1998 אסקום הזהירו כי עם הרחבת רשת-החשמל לאזורים חדשים, וככל שהכלכלה תגדל ותתפתח, יהיה צורך להגדיל את קיבולת הייצור; ואז זה לא-יקרה – בשנת 2007 הביקוש יעלה על ההיצע. בממשלת ה-ANC ביטלו את דאגותיהם.
אך שנת 2007 הגיעה, ועימה מושג חדש בלקסיקון – "load-shedding", מילולית 'הפחתת עומס' ומעשית הפסקות-חשמל יזומות כדי להימנע מקריסת-המערכת. נשיא דרא"פ-דאז, תָאבּוֹ מְבוּילווה מְבֵּקי; הודה כי "אסקום צדקה והממשלה טעתה". אך זה היה מאוחר מדי, וקשה לומר שאחריו נעשה מספיק. מאז ועד היום דרא"פ חוותה לפחות חמש תקופות של 'הפחתת עומס': 2007-2008, נובמבר 2014-פברואר 2015, פברואר 2019-מרץ 2019, דצמבר 2019-מרץ 2020, מרץ 2021-היום. ממשלת דרא"פ החלה לבנות שתי תחנות-כוח פחמיות חדשות ב-2007 וב-2008, בניסיון להוסיף קיבולת ייצור ולענות לביקושים; אך אותן תחנות-כוח עוצבו ונבנו באופן קלוקל, ורחוקות מאוד מהתפוקה שהובטחה. אם אמרנו שבעבר אסקום יחלה לנתק תחנות-כוח שלמות לצרכי תחזוקה, הרי שמאותה נקודה היה לחץ-פוליטי מוגבר להמשיך בייצור הקיים בכל מחיר – גם בשל המחסור בקיבולת-עודפת, וגם בשל מונדיאל 2010 והרצון שלא-להתבזות בפני העולם הצופה. כך, הוחמצו מועדי-תחזוקה תקופתיים, תחנות-כוח מיושנות המשיכו לפעול מעבר למתוכנן; והמשבר החריף.
כספי-ציבור שיועדו לפתרון משבר-האנרגיה – 'נעלמו', מצאו דרכם לכיסי-מקורבים. אסקום נוהלה באופן כושל, והזניחה את תפקידה. לפי הערכות, כ-55 מיליון דולר נגנבים מדי חודש מקופת אסקום; וייתכן ומדובר בהערכה 'שמרנית'. תשתיות ההולכה נפלו לא-פעם קורבן למעשי חבלה, מצד סינדיקטי פשיעה עם קשרים פוליטיים ודריסת-רגל בתוך אסקום עצמה. השיטה? לחבל בתשתיות-ציבוריות, ולגרוף-הון כקבלני-התיקון. בדצמבר 2019 מונה איש-העסקים הדרום-אפריקאי אנדרה דה-רויטר למנכ"ל אסקום, הוא מונה בידי הנשיא רמפוזה שניסה להציג שינוי ביחס לתקופה קודמו זומה. דה-רויטר העיד שידע שהוא נכנס לתפקיד מאתגר; אך לא הבין עד כמה הריקבון עמוק. המצב האנרגטי של דרא"פ החמיר כל-כך עד שדה-רויטר התפטר בדצמבר 2022, בצל הסלמה לדרגה החמורה ביותר של 'הפחתת עומס'. לפני שסיים התפקיד, הוגשה לו כוס קפה שלפי החשד הייתה מורעלת בציאניד – 'סגירת-חשבונות' כנראה עם המנכ"ל שהצביע על הכשלים.
אם חשבתם שהמערכת-הפוליטית תעצור לחשבון נפש, הרי שאתם אולי מבקשים יותר מדי. דה-רויטר כונה 'שוטר' ואסקום תחתיו הואשמה ב"התססה להפלת המדינה"; בידי מי? שר-המשאבים והאנרגיה, גוודה מנטשה; יו"ר ה-ANC – מקביל למזכ"ל מפלגה בישראל. לובי הפחם חזק מאוד בדרא"פ, כ-83% מתפוקת החשמל במדינה מקורה באותו מחצב מזהם ופולט גזי-חממה. החלקיקים הנפלטים לאוויר גורמים לתחלואה ולקשיי נשימה. ולמרות שאסקום התחייבה להגיע לנייטרליות בפליטות-פחמן עד 2050, ספק אם תצליח לאור התלות העצומה בפחם. כ-93 אלף איש הועסקו בתעשיית כריית-הפחם במדינה בשנת 2021, ניסיונות למעבר למקורות-אנרגיה מתחדשת נבלמו עד-כה בידי קבוצות-לחץ. דרא"פ מדינה שטופת-שמש, ממוקמת בין שני אוקיינוסים; פוטנציאל בלתי ממומש. לא תהיה ברירה אלא לשנות כיוון; ואכן הממשלה הקלה את הדרישות לקבלת רישיונות לייצור חשמל, מתוך תקווה שיוזמות-פרטיות תספקנה פתרון. אך זו עדיין טיפה בים. אזרחי ותושבי דרא"פ ימשיכו לשבת מדי פעם ופעם בחושך, אוכל ימשיך להתקלקל במקררים כבויים, עסקים ימשיכו לקרוס; ואנשים, למרבה הצער, ימשיכו למות בבתי-החולים ובבתיהם ללא ציוד מציל חיים; לפחות לעוד שנתיים.
לאחר שנים של הכחשה שיש באמת בעיה, נשיא דרא"פ רמפוזה הכריז בפברואר על "אסון-לאומי" בשל משבר-האנרגיה. ההכרזה, לצד משמעויותיה הסמליות, אפשרה שימוש במשאבים נוספים לפתרון הבעיה. מאז מצב-החירום הוסר. הנשיא רמפוזה מנסה אולי למצב את ארצו כשחקן בינ"ל, כמי שיכולה לתווך בין מוסקבה וקייב. אך קודם כל ולפני הכל, יש אתגרים מבית. 2024 תהיה שנת בחירות בדרא"פ אמנם נראה כי שוב ה-ANC תהיה המפלגה הגדולה ביותר; אולם ישנו סיכוי בלתי-מובטל שלראשונה לא-תהנה מרוב מוחלט בפרלמנט. לראשונה תדרש ה-ANC להקים קואליציה כאילוץ, ולא כבחירה. השותפה-הקואליציונית האפשרית? מפלגת שמאל-קיצונית פאן-אפריקנית, שמנהיגה קורא להרג החוואים הלבנים. ה-BRICS אולי חברו כדי לשים-סוף, בראייתם, לשלטון-היחיד של ארה"ב בעולם; ייתכן מאוד שהפסגה הקרובה תהיה דווקא שירת-הברבור לשלטון-היחיד של ה-ANC בדרא"פ. ושהאחרון ידליק את האור.
