שנת הבחירות הגדולה מגיעה לנקודת ציון נוספת: אינדונזיה, המדינה הרביעית בגודל אוכלוסייתה בעולם, תצא לבחור נשיא, סנאט ובית-נבחרים. זו הפעם השנייה בלבד בה הבחירות לנשיאות ולאסיפות תערכנה במקביל. כמעט 205 מיליון מצביעים רשומים בכ-823 אלף קלפיות. מדובר ביום-ההצבעה הגדול בעולם למעשה - בהודו מצביעים לאורך מספר ימים, בארה"ב מתאפשרת הצבעה מוקדמת.
באינדונזיה, מדינת ענק הכוללת יותר מ-17 אלף איים, יצביעו ביום-אחד. אם יהיה צורך בסיבוב שני לנשיאות, נראה שלראשונה ייתכן וכן, הוא ייערך ב-26 ביוני. חברי אסיפת הנבחרים יושבעו ב-1 באוקטובר, והנשיא וסגן הנבחרים ב-20 באוקטובר. מדובר בלוח-זמנים ארוך באופן ייחודי, הנשיא היוצא רשמית יהיה "ברווז צולע" במשך ארבעה או שמונה חודשים. אך המציאות רחוקה מאוד מהתרחיש המקובל. ג'וקו וידודו, או ג'וקווי כפי שהוא ידוע, יסיים באוקטובר עשר שנים כנשיא אינדונזיה. הוא אינו יכול להתמודד לתקופת כהונה שלישית, בת חמש שנים, אך לפי שיעורי-התמיכה שלו – כ-80% - לו היה יכול, כנראה היה נבחר בקלות. דמותו, בכל מקרה, תציל על הנשיא החדש.
מפה פוליטית מסובכת
אך מי המועמדים? המועמד המוביל הוא שר-הביטחון פראבוו סוביאנטו, מנהיג מפלגת גרינדרה הלאומנית-פופוליסטית. הגנרל בן ה-72 הפסיד פעמיים לווידודו בבחירות לנשיאות, ב-2014 וב-2019; אך ברוח פיוס לאומי, מונה לשר-הביטחון בממשלת וידודו. לפי הסקרים, סוביאנטו חג סביב 50% תמיכה – כך שהוא עשוי לנצח כבר בסיבוב הראשון, או להיגרר לסיבוב שני, שכאמור יתקיים רק בקיץ.
סוביאנטו היה נשוי בעבר לבתו של סוהארטו – הנשיא השני של אינדונזיה (1967-1998), שמשטרו הרודני נודע לשמצה. סוביאנטו, איש הכוחות המיוחדים, פיקד על כוחות שפלשו למושבה הפורטוגלית לשעבר מזרח טימור; ובהמשך, כבר כמייג'ור-ג'נרל, פיקד על ניסיונות דיכוי של תנועת העצמאות המזרח-טימורית. בהמשך, כוחותיו יצאו בפעולות תגמול קשות נגד בדלנים במערב פפואה, לאחר אירוע חטיפה. ב-1998, מונה סוביטאנו למפקד פיקוד המילואים האסטרטגי; תפקיד אותו מילא סוהארטו בעבר. תוך חודשים ספורים, נפל משטר סוהארטו בצל משבר כלכלי חריף. סוביאנטו שוחרר שלא בכבוד מהצבא, ונאסר להיכנס לתוך גבולות ארה"ב בשל חשד לאחריות לפשעי-מלחמה. הוא הצטרף לפוליטיקה. בשתי מערכות הקודמות לנשיאות, הוא מיצב עצמו כמועמד שמרן ולאומן.
אולי כלקח מכישלונות העבר, סוביאנטו ממצב עצמו כעת כ"סב חביב" בניסיון למתג עצמו מחדש במנותק מהעבר הבעייתי – באופן המזכיר קצת דמות אחרת, במדינה אחרת. לצידו רץ גיבראן ראקהבומינג ראקה בן ה-36, בנו של הנשיא וידודו. למרות שאינו עומד בדרישת הגיל – 40 לפחות – כדי לרוץ, בית-המשפט העליון התיר לו לעשות זאת בשל היותו ראש עירייה מכהן. האם העובדה שבראש ההרכב עמד בן משפחה, שבהמשך הודח בידי ועדת אתיקה, קשורה? אולי. ראקה ינסה למשוך גם את תומכי אביו, וגם את הדור הצעיר – בפעם הראשונה באינדונזיה מרבית המצביעים צעירים – בדרך לניצחון.
את מפלגתו של וידודו, "מפלגת המאבק הדמוקרטית האינדונזית (PDI-P)", מייצג גאנג'אר פראנוו בן ה-55, מושל מרכז ג'אווה לשעבר. לצידו רץ כמועמד לסגן נשיא מחמד מחפוד מחמודין בן ה-66 – לשעבר נשיא בית-המשפט החוקתי, שמילא גם שלל תפקידי שר בעבר. זו מפלגת השמאל-מרכז של אינדונזיה; המקדמת תמהיל של ליברליזם חברתי, לאומיות אינדונזית, פופוליזם וחילוניות. לאורך השנה, המועמדות הובילה לפרקים בסקרים; וכעת יש חשש שיסיימו שלישיים – כלומר לא ימשיכו לסיבוב שני, אם יידרש.
כמושל מרכז ג'אווה, פראנוו הוביל לרפורמות במאבק בשחיתות; אבל גם התסתבך בשערוריות מקומיות. הוא ניהל את המענה למגפת קורונה במחוז, על 37 מיליון תושביו, כמצד אחד הוא זכה לביקורת חריפה על הצהרה כי יקים "בית עלמין של גיבורים" לצוותים הרפואיים; ומנגד יצא לשטח לנהל את מאמצי חלוקת הסיוע והציוד הרפואי לנזקקים – באופן שהפך אותו לפוליטיקאי הבחיר ביותר ב- PDI-P לאחר וידודו.
עוד בנושא
ב-2023 פראנוו קרא לאינדונזיה לאסור על כניסת נבחרת הנוער של ישראל, לרגל המונדיאליטו – גביע העולם בכדורגל עד גיל 20 – בשל העמדה האינדונזית ארוכת-השנים בסוגייה הפלסטינית; תוך שפראנוו מאיים כי לא יאפשר לנבחרת הישראלית לשחק ולהתארח במרכז ג'אווה. פיפ"א, כזכור שללה את זכויות האירוח על המונדיאליטו מאינדונזיה, למורת רוחם של אוהדי כדורגל רבים; שנאלצו "להסתפק" בגביע העולם עד גיל 17. האפיזודה הזאת מראה כי באינדונזיה, גם הפופוליסט השמאלי עשוי לפנות לייסודות לאומניים בואכה דתיים בקרב על התודעה. פראנוו יצא למירוץ כשהוא מוביל קלות על סוביאטנו, עתה יקווה שלא להיוותר מאחור.
מושל ג'קרטה לשעבר, אניס בסוודאן בן ה-54 רץ כמועמד עצמאי. לצידו רץ מוחימין איסקאנדר בן ה-57, מנהיג מפלגת "ההתעוררות הלאומית", מפלגת מרכז הדוגל בשילוב בין ליברליזם אסלאמי ולאומיות אינדונזית. בסוודאן הכריז על ריצתו לפני יותר משנה, הוא היה בעבר גם שר חינוך בממשלת וידודו ורקטור באוניברסיטה. כמושל ג'קרטה, בסוודאן קצר שבחים על מפעל-הזנה של 'ארוחה לכל ילד' בבתי הספר; אך מנגד ספג ביקורת על כך שסגר רצועת מדרכה באורך 400 מ' למעבר הולכי רגל, כדי להתקין עוד מכונות ממכר ברחוב מרכזי. בסוודאן הוביל את התמודדות ג'קרטה עם מגפת קורונה, ועמד בלב שערורייה כאשר פגש מנהיג פוליטי-איסלאמיסטי בניגוד לכללים – זמן קצר לאחר מכן, נמצא כי נדבק. בסוודאן נאבק על המקום השני מול פארנוו, וכעת נראה שמוביל ועשוי לעלות לסיבוב שני ככל שיידרש. עד כמה שניתן לקרוא לזה, כי כל המועמדים מנסים במידת מה לטעון להמשכיות של ממשל וידודו; בסוודאן זה הנחשב כשינוי הגדול יותר.
מקור מרכזי לאהדה הציבורית לווידודו, הם מיזמי התשתיות העצומים, הניכרים לעין. כמו קו הרכבת המהירה ג'קרטה-בנדונג, שנפתח באוקטובר האחרון בעלות בנייה של 7.3 מיליארד דולר. הקו ממותג כ-"ווש", והוא הראשון מסוגו בדרום-מזרח אסיה. הרכבת נעה מרחק 143 ק"מ במהירות תפעול של 350 קמ"ש, שניה בעולם. זמן הנסיעה נחתך משלוש שעות, לכ-45 דקות בממוצע. והכול? חלק מ"החגורה והדרך", תוכנית הדגל של נשיא סין, שי; הידוע גם כ"דרך המשי החדשה". הדוגמא מראה את המורשת של וידודו כמי שגם ניסה לפתח את אינדונזיה, תוך שכולם יראו וידעו שזה הוא, וגם הרחבת היחסים עם סין כחלק ממיצוב אינדונזיה כשחקן ברמה העולמית. באופן סמלי, הפגישה הראשונה בין ג'ו ביידן ושי ג'ינפינג כמנהיגי ארצותיהם, נערכה בבאלי בשולי פסגת ה-G20.
מיזם תשתיות נוסף היא נוסאנטארה – העיר הנבנית באי בורנאו, במחוז מזרח קאלימנטן; ואמורה להחליף את ג'קרטה הצפופה בג'אווה כבירת אינדונזיה. האתר נבחר כמיקום יותר מרכזי למדינת-הענק האינדונזית. הנשיא וידודו הכריז על הכוונה לבחון העברת הבירה באפריל 2017, עוד בכהונה הראשונה. העיר תשתרע על אזור בגודל 2,560 קמ"ר, או כעשירית משטח ישראל. העלות נאמדת על 35 מיליארד דולר, אומדן שמרני כנראה. כ-150-200 אלף פועלים מרחבי אינדונזיה מעורבים במיזם הבנייה; השלב הראשון החל באוגוסט 2022, והשלב החמישי והאחרון צפוי להיגמר ב-2045 – בזמן לחגיגות המאה לעצמאות אינדונזיה. אך עוד לפני זה, כבר ב-17 באוגוסט 2024, הנשיא היוצא וידודו צפוי לחנוך את נוסאנטארה.
העיר החדשה נבנית למורת רוחם וחששותיהם של תושבי האזור, שרואים את אדמותיהם מופקעות ואת דרך חייהם נהרסת. הבטחות על מקומות עבודה נשמעים טוב, אך כשהאוכלוסייה המקומית אינה משכילה דיה כדי למלא את המשרות הממשלתית הרבות שתגענה לאזור, מדובר אולי בכוסות רוח למת. אם כן, הבחירה היא בין המועמד שימשיך לבנות (סוביאנטו), מי שימשיך בחריקה ובעצלתיים (פראנוו), ומי שמדבר במתק שפתיים ואולי יעצור (בסוודאן). הבירה החדשה היא במידה טובה שיקוף להמשך התחזקותה של אינדונזיה ככוח-עולה בזירה העולמית. כשמדברים על נורמליזציה בין ישראל וערב-הסעודית, צריך לזכור – מדינה כמו אינדונזיה חייבת תעודת-הכשר שכמוה אולי רק שליטי מכה ומדינה יכולים לספק, לפני שמדברים על התקרבות לישראל.
