דלאל דאוד, שרצחה את בעלה המתעלל, השתחררה הבוקר (חמישי) מבית הכלא נווה תרצה לאחר 18 שנות מאסר. "אני מאוד מתרגשת", אמרה בשיחה עם כתבים, "רוצה להגיד תודה למי שתמכו בי ועזרו לי לצאת לעולם חדש ולחיים חדשים. התגעגעתי לילדים שלי".
דלאל דאוד אמרה עם יציאתה מהכלא: "רוצה להגיד תודה לכל מי שעזר לי ונתן לי לצאת לעולם חדש ולחיים חדשים. חוץ מהתרגשות אני לא מרגישה כלום. אני מאושרת, התגעגעתי לילדים שלי"@hadasgrinberg pic.twitter.com/giiUE5Gqwx
— כאן חדשות (@kann_news) 20 ביוני 2019
אתמול החליטה ועדת השחרורים לקצר את עונשה של דאוד. השופט בדימוס דוד בר-אופיר, חבר בוועדת השחרורים, הסביר אתמול בריאיון בתוכנית "בחצי היום" בכאן רשת ב מדוע דאוד ישבה בבית הסוהר ולמה לא שוחררה בדיון הראשון של הוועדה, שהתקיים ב-2018. "היא ישבה בכלא כי היא הורשעה כדין על ידי בית משפט. היא לא שוחררה בשנים קודמות כי במשך פרק זמן מסוים שירות בתי הסוהר ראה אותה כאסירה שיש בה סיכון ולכן מנע ממנה גם חופשות וככל הנראה גם שחרור מוקדם".
האזינו לריאיון עם חבר ועדת השחרורים בכאן רשת ב
בפרקליטות הסבירו כי קיבלו את ההחלטה לנוכח נסיבות המקרה המיוחדות. "הוועדה, שהתנגדה לשחרורה המוקדם של האסירה בדיון הקודם, שינתה את דעתה מן הקצה אל הקצה, לאור הליך טיפולי ושיקומי שהאסירה עוברת בבית הסוהר שבגינו, בין היתר, נקבע שמסוכנות האסירה נמוכה".
"הלחץ הציבורי עבד. סוף סוף הצדק נעשה", אמרה אורית סולציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. עורכת הדין ספיר סלוצקר עמרן, ממובילות המאבק לשחרור דלאל, כתבה: "בזכות המאבק הציבורי דלאל תזכה לחזור להיות אמא לילדים שלה".
יו"ר נעמת, חגית פאר, הגיבה גם על השחרור ואמרה כי "דלאל עברה מסכת מזעזעת של התעללות פיזית ונפשית מתמשכת. היא חיה בכלא עוד הרבה לפני שנכנסה לבית הסוהר. כולי תקווה שהטיפול המערכתי במקרים דומים ישתנה מהקצה אל הקצה ויתמקד במישור המניעתי והטיפולי בכדי להבטיח שאף אישה נוספת לא תגיע למצבה של דלאל".
דאוד הייתה קורבן להתעללות מתמשכת מצד בעלה שכללה אונס ואלימות פיזית, ולאורך השנים התלוננה כ-26 פעמים בפני הרשויות והמשטרה על ההתעללות. ימים ספורים לאחר לידת בנה, ניסה בעלה להפשיט אותה ולקיים איתה יחסי מין בכוח אל מול ילדיהם. דאוד, שטענה כי נאלצה להגן על חייה, הרגה אותו.
בשנת 2002 הורשעה דאוד ברצח בעלה ונידונה למאסר עולם שאורכו 30 שנה. בהמשך קצב הנשיא שמעון פרס את עונשה ל-25 שנה. שלוש שנים לאחר מכן, החליט הנשיא ראובן ריבלין לאפשר לה להגיש בקשה לשחרור מוקדם מהכלא.
