מבקר המדינה מתניהו אנגלמן הזהיר כי ישראל עלולה לאבד את עצמאותה האנרגטית - כך על פי דוח שפרסם הבוקר (רביעי). לפי ממצאי הדוח, עתודות הגז הקיימות עלולות שלא להספיק לביקוש המקומי בעתיד, וישראל עשויה להידרש לייבא גז טבעי תוך 22 שנים.
אנגלמן מתח ביקורת על כך שהמדינה לא הגדילה את היקף הגז השמור למשק המקומי, למרות גידול משמעותי בעתודות שהתגלו. כך למשל, בשנת 2024 49% מכמות הגז הטבעי שהופקה בישראל יוצאה למצרים ולירדן.
על פי הממצאים, על אף שהגז הטבעי מספק כ-70% מהחשמל במדינה, משרד האנרגיה טרם גיבש מדיניות ארוכת טווח להבטחת צורכי המשק. אין תוכנית אב למשק האנרגיה או תשתיות אחסון גז, ועבודת ועדת דיין שנועדה לעדכן את מדיניות הגז מתעכבת כבר כשנתיים. המבקר קרא לממשלה להשלים בהקדם את גיבוש המדיניות, להבטיח את צורכי המשק המקומי ולהיערך כבר כעת ליום שבו עתודות הגז של ישראל יתדלדלו.
כמו כן, לפי ממצאי דוח המבקר, ישראל אינה ערוכה לסגירת בתי הזיקוק במפרץ חיפה ועלולה להתמודד עם מחסור בגז בישול. המדינה אינה ערוכה למעבר הצפוי של משק הגפ"ם (גז בישול) להסתמכות מוגברת על יבוא, בעקבות סגירת בתי הזיקוק בחיפה הצפויה ב-2030. כיום כ-63% מהגפ"ם מיוצר בישראל, אך לאחר סגירת בז"ן צפוי שיעור היבוא לזנק לכ-82% מהצריכה המקומית.
הביקורת הצביעה על פיגורים משמעותיים בהקמת תשתיות יבוא ואחסון, כאשר למדינה יש כיום מקשר ימי אחד בלבד לייבוא גפ"ם ומלאי אחסון שמספיק לשלושה ימי צריכה בלבד בחורף. המבקר מזהיר כי פגיעה בייצור המקומי בתקופות ביקוש גבוה עלולה להוביל למחסור ממשי.
עוד עלה מהדוח כי שוק הגפ"ם הביתי נותר ריכוזי, כאשר ארבע החברות הגדולות מחזיקות ברוב השוק. נמצאו פערי מחירים חריגים בין ערים סמוכות ואף בתוך אותה עיר, ומשרד האנרגיה ורשות התחרות לא בחנו לעומק את הסיבות לפערים אלה.
המבקר מתח ביקורת גם על האכיפה המוגבלת נגד פעילות גז בלתי חוקית ועל הברחות מכלי גז מאיו"ש, וקרא למשרד האנרגיה, משרד האוצר ורשות התחרות להאיץ את הקמת התשתיות, לחזק את הפיקוח ולהבטיח את ביטחון אספקת הגפ"ם למשק הישראלי.
נמצאו גם ליקויים משמעותיים בהקמת יחידות הייצור החדשות 70 ו-80 בתחנת הכוח של חברת החשמל בחדרה, "אורות רבין". לפי הדוח, הפעלת היחידות התעכבה בכמעט 3 שנים לעומת היעדים שנקבעו, בעוד שמשך ההקמה בפועל עמד על יותר מחמש שנים - יותר מכפול מהתכנון המקורי.
המבקר קבע כי העיכובים נבעו בין היתר מתכנון לוחות זמנים לא ריאלי, ניהול סיכונים לקוי, השפעות הקורונה ומלחמת חרבות ברזל, וכן מפיקוח בלתי מספק של משרד האנרגיה ורשות החשמל. על פי אומדן המבקר, העיכובים גרמו למשק נזק של לפחות 4.6 מיליארד שקלים, הכולל עלויות ייצור חשמל גבוהות יותר, נזקים סביבתיים והתייקרות הפרויקט.
עלות הפרויקט גדלה לכ-4 מיליארד שקלים, ועלויות המימון זינקו בכ-278 מיליון שקל מעבר לתכנון. בנוסף, חברת החשמל הקימה יחידות בהספק גבוה מהמאושר בהחלטת הממשלה, חריגה שאושרה בדיעבד רק לאחר שהיחידות כבר הוקמו. מבקר המדינה אנגלמן קרא לחברת החשמל להפיק לקחים ולמשרד האנרגיה להסדיר מנגנוני פיקוח ואכיפה על מיזמי תשתית במשק החשמל, כדי למנוע עיכובים וחריגות דומות בעתיד.
עו"ד מירב עבאדי, מנהלת רגולציה ב"אדם טבע ודין", הגיבה על ממצאי הדוח: "ההחלטות על יצוא הגז הן חסרות אחריות ושערורייתיות - המדינה מקדמת יצוא של משאב אסטרטגי עוד לפני שהשלימה את העבודה הבסיסית ביותר - כמה גז צריך לשמור לצורכי המשק הישראלי. מי מקבל החלטה כל כך גורלית על הביטחון האנרגטי של המדינה לפני שהושלמה העבודה האסטרטגית בנושא?".
"וכצפוי, ההחלטה שהתקבלה מתבררת כשגויה. לפי הדוח, בשל הצפי לגידול חד בביקוש לאנרגיה, בין היתר בגלל חוות שרתים והשפעות משבר האקלים, כמות הגז שמומלץ לשמור למשק המקומי עלולה להספיק ל־20 שנים בלבד. זה פרק זמן קצר מאוד במונחים של תכנון אנרגטי, ומשמעותו היא שישראל עלולה למצוא את עצמה תלויה כבר בעתיד הקרוב ברכישת גז ממקורות אחרים - ובמחירים גבוהים בהרבה. מדובר התנהלות חלמאית, שאת המחיר שלה כולנו עלולים לשלם".
ד"ר אריה ונגר, מדען ראשי ב"אדם טבע ודין": "האיחור בהקמת יחידות 70 ו-80 הוא מחדל ניהולי קולוסאלי, שבחסותו ממשיכים לשרוף פחם בישראל באחד האזורים המזוהמים ביותר. זה מחדל שיש לו מחיר כלכלי עצום - לפחות 4.6 מיליארד קלים - ומחיר כבד עוד יותר בחיי אדם ובפגיעה בבריאות הציבור. במדינה שבה זיהום אוויר גורם לפי הערכות רשמיות למעלה מ-5,500 מקרי מוות מוקדם בשנה, כל שנה נוספת של עיכוב בסגירת תחנות פחמיות מזהמות היא כשל שאסור להשלים איתו".
"לצד האחריות של חברת החשמל לאיחור בהקמת היחידות, אנו סבורים כי הדוח מצביע גם על כשל רגולטורי עמוק", האשים. "לא ייתכן כי גופי הפיקוח הרלוונטיים - בהם משרד האנרגיה, נגה ורשות החשמל - לא קיבלו בזמן את מלוא הנתונים והמידע מחברת החשמל, וכי גם כאשר קיבלו מידע, לא היו בידיהם סמכויות מספקות לפקח כראוי על בניית היחידות ולהפעיל סנקציות בגין עיכובים בביצוע, שהצטברו לכדי שנים. בלתי מתקבל על הדעת שבפרויקט תשתית חשוב ואסטרטגי מסוג זה, לא יקבעו ויתאפשרו סנקציות לתכנון לקוי, לחוסר דיווח או לביצוע כושל".
"המסקנה ברורה: אסור שההתנהלות הלקויה שהתגלתה בפרויקט הזה תשוכפל בפרויקטים נוספים במשק האנרגיה. דווקא עכשיו, כשתשתיות רבות נמצאות בתכנון ובביצוע ובהן הקמת תחנות כוח רבות, הקמת פרויקטים ירוקים של אנרגיה מתחדשת ואגירה, בחינת מקורות אנרגיה נוספים (כגון מימן או גרעין) ועוד, יש צורך דחוף לחזק את יכולות הפיקוח והאכיפה של משרד האנרגיה ושל כלל הרגולטורים הרלוונטיים".
