אביטל בנדל, בתה של ד"ר דינה גורן, שהייתה האישה העורכת הראשונה בקול ישראל - סיפרה היום (חמישי) בריאיון בתוכנית "בחצי היום" בכאן חדשות ברשת ב' כי חיים יבין הפך לקריין בזכות צירוף מקרים.
ד"ר גורן, אימה של בנדל, כתבה באוטוביוגרפיה שלה שעתידה לצאת לאור כי הסיפור התחיל בשנת 1956, כשהוחלט לשלוח את עובדי רשות השידור לקורס עזרה ראשונה.
האזינו לריאיון המלא בכאן חדשות ברשת ב'
"אחד התרגילים החביבים של הלגיונרים המשוגעים האלה היה לירות מהמוצב שמעל שער שכם לעבר הסמטה שבה נמצאו אז המתקנים של רשות השידור", תיארה. "באחת הפעמים שהם ירו, נפצעו מספר עוברי אורח קשה ואחת אפילו נהרגה. אז מנכ"ל רשות השידור החליט לשלוח את עובדי הרשות לקורס מרוכז בן יום ללמוד עזרה ראשונה".
אותו קורס, לדברי בנדל, נערך במתקן של מגן דוד אדום במגרש הרוסים. "אמא שלי התחילה לערוך חדשות ב-1953. אז באותם ימים היא הייתה עובדת במחלקת החדשות. ואז הם הלכו ברגל למתקן של מגן דוד אדום קבוצות-קבוצות לשמוע קורס מפי המדריך התורן", סיפרה.
"כשהגיע התור של משה חובב, שהיה אז ראש מחקלת הקריינים - להשתתף בקורס הקצר, החובש התורן היה חיים יבין". יבין, שהיה סטודנט באוניברסיטה העברית ועבד במד"א כחובש לאחר שעשה זאת גם בצבא, הדריך את הקבוצה. "ברגע שהוא התחיל במלאכת ההדרכה, ברגע שהוא פתח את הפה שלו, משה חובב ישר איתר שיש לו קול מצוין ואמר לו 'ברגע שתחליט, אתה תתקבל בברכה כקריין בקול ישראל'".
אחרי כמה שבועות, יבין - שקראו לו עדיין חיים קלוגר - החליט להיענות להזמנה ולהגיע לרדיו: "זמן קצר אחר כך החל מבצע קדש, מערכת החדשות הגדילה את המספר של המהדורות שהם שידרו, ורוב השדרים היו במילואים. חיים התחיל לקרוא את רוב מהדורות החדשות, קנה לעצמו ניסיון רב כקריין, ואז אמא שלי כתבה - 'והשאר כמו שאומרים הוא היסטוריה'".
בתוך כך, דליה מזור, שהגישה את מהדורת "מבט לחדשות" בערוץ הראשון לצד חיים יבין, ספדה לו הבוקר בריאיון בתוכנית "הבוקר הזה" בכאן חדשות ברשת ב'. "הוא הדבר הכי קרוב לכוכב קולנוע שהיה לישראל במשך שנים", אמרה מזור לרן בנימיני.
"חיים היה ללא ספק המרכזי והטוב ביותר", אמרה מזור והוסיפה כי את התואר מר טלוויזיה "אי אפשר לקחת ממנו בשום פנים ואופן, וגם אף אחד לא רוצה לדעתי".
האזינו לראיון המלא בכאן חדשות ברשת ב'
"היה לו את המשהו המאוד חמקמק הזה שנקרא כריזמה, שזה בא יחד עם קול מאוד סמכותי, דיקציה נהדרת, היה לו קסם אישי יוצא מגדר הרגיל שבא לידי ביטוי על המסך, ולא לכל אחד היה את זה", היא ציינה. "הוא היה מאוד מאופק, מאוד ג'נטלמן. הייתה לו סמכותיות שהוא אפילו לא התאמץ עבורה, זה היה כנראה חלק מהעניין של הרצון והשאיפה שלו לעסוק בסרטים דוקומנטריים שבהם הוא באמת נתן דרור לדעה האישית שלו, כי במהלך כל השנים שהוא הגיש 'מבט', לא הייתה שום צורה של הבעת דעה אישית".
כשנשאלה אם לדעתה יבין התקשה להתאפק מלהביע את דעתו, השיבה מזור: "אני לא חושבת שהיה קשה, כי זה היה טבוע בנו. לא הייתה בכלל הבעת דעה אישית באותן שנים. אסור היה". היא הוסיפה כי אנשים ניגשים אליה ומדברים איתה על ענייני טלוויזיה ואומרים שהם "נורא מתגעגעים". "הנוסטלגיה היא לא כי היינו יותר טובים - אלא כי היינו אחרים", סיכמה.
יבין היה בצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית וב-1968 הגיש את מהדורת "מבט לחדשות" הראשונה. הוא היה למגיש המרכזי של המהדורה במשך ארבעה עשורים. לאורך השנים הגיש תוכניות נוספות בערוץ הראשון, ערך את מהדורת החדשות ואת תוכנית התחקירים "מבט שני", שימש מנהל מחלקת החדשות בטלוויזיה, מנהל הטלוויזיה הישראלית ועוד.
יבין יובא למנוחות מחר בבית העלמין גבעת השלושה בשעה 11:00. הוא הניח אישה - יוספה, שלושה בנים - יונתן, מייקי וחגי, ובת - דפנה, שנפטרה באוקטובר 2025.
