בפרויקט מיוחד של כאן חדשות ברשת ב' לקראת ציון שלוש שנים לטבח, "7 שאלות באוקטובר", ענה היום (שני) סגן-אלוף במילואים נדב שושני, ששימש דובר צה"ל לתקשורת הבין-לאומית במהלך המלחמה, על השאלה כיצד ייתכן שישראל הגיע למצב שמאיים להוביל אותה לבידוד עולמי - למרות שזכתה לתמיכה בין-לאומית רחבה אחרי טבח 7 באוקטובר.
"אין תשובה אחת קלה או גורם אחד שאפשר לענות עליו", אמר שושני. לדבריו, עוד לפני המלחמה "הייתה תשתית מאוד גדולה שבמשך שנים התבססה במערב של שנאת ישראל, של תעמולה אנטי-מערבית, מה שנקרא תאים רדומים שהתעוררו ב-7 באוקטובר".
עם זאת, הוא הדגיש כי מיד לאחר הטבח ישראל דווקא זכתה לתמיכה - עד שהמגמה השתנתה: "הייתה תמיכה די גדולה ורחבה אחרי האירועים של 7 באוקטובר שהעולם ראה. אבל יש כמה דברים שבעיניי הסיטו את הספינה או הפכו את הכיוון: כל האמירות והתבטאויות של גורמים ישראלים רשמיים ולא רשמיים. הדם רתח אחרי הטבח. המראות שכל הישראלים ראו היו בלתי נתפסים, והיו שורה של אמירות של איך ישראל צריכה להגיב".
הוא מתח ביקורת על הפער בין האמירות שנועדו לציבור הישראלי, שלא ייצגו את הפעולות בשטח, לבין האופן שבו הן התקבלו בעולם. "אנחנו יזמנו הרבה דברים שהם בעייתיים. הפוקוס של כל הגורמים הרשמיים במדינת ישראל, ובצדק, היה הציבור הישראלי, אבל העולם לקח את התגובות, תרגם אותן מאוד מאוד מהר והשתמש בהן, ולא בהכרח במה שאומרים הדוברים הרהוטים באנגלית".
"היה כסף שהושקע בתחום ההסברה, אגב לא בהכרח מהתחלה, אבל הוא שום דבר לעומת הכסף שהאויבים שלנו משקיעים בהכשרת לבבות במערב לשנאת ישראל", אמר. עם זאת, הסביר שושני את הבעיה העמוקה יותר, לשיטתו: "גילינו פער בנקודה שהיא נכונה: חלק מבעלי התפקידים היו מינויים שהם פוליטיים ולא אנשי מקצוע. ובהרבה מהמקרים גם השיח כוון כדי להראות לציבור הישראלי שיח שהוא לא בהכרח משכנע את העולם".
לדברי שושני, ישראל מתמודדת גם עם שינוי עמוק באופן שבו היא נתפסת במערב. "לישראל אין נרטיב או סיפור בעיני העולם כבר 50 שנה. פעם זה היה דוד נגד גוליית, מאז 67' ו-73' אנחנו נתפסים כחזקים אל מול הפלסטינים". לכך מתווסף כוחן של התמונות מהמלחמה. "בסוף, העולם ב-2023-2026 הוא עולם מאוד ויזואלי. כשרואים תמונות של הפצצה בעזה, יכול להיות שהתשובה שלי בתור דובר צה"ל היא תשובה נהדרת, אבל לאנשים בני 25 שעברו איזה מין שטיפת מוח, כשרואים את התמונות האלה זה לא כל כך משכנע".
שושני גורס כי ישראל אינה יכולה ואינה צריכה לפעול באותו אופן שבו פועלים אויביה לצורך יצירת תמונות מהמלחמה. "אצלנו המשימה היא קודם כל להציל חיים ולחסל את המחבלים. בצד השני הרבה פעמים מקריבים חיים של אנשים בשביל תמונות כאלה שיזכו אותם בעוד כמה נקודות בעולם או יפגעו במעמדה של ישראל. זו האמת, ואת הדבר הזה לא נדע לשנות".
אחד המקרים האלה, שהיווה בעיניו כשל משמעותי במיוחד, היה השיח סביב הכנסת המזון לרצועת עזה: "זה היה אחד המשברים הכי גדולים. אני הייתי בגרמניה במשלחת, ואמרו לי 'אתם מרעיבים אותם, אתם לא יודעים לדלג על זה שהרעבתם אוכלוסייה'. אמרתי להם שלא הרעבנו אוכלוסייה והסברתי את כל הסיטואציה. אבל הטענות האלה התחילו אצלנו. אנחנו הראשונים שאמרנו 'אנחנו לא נכניס אוכל'. ראש הממשלה התגאה בכך בישיבת ממשלה, ואז חודש אחרי, כשזה מתהפך עלינו, אומרים 'אלה שקרים אנטישמיים'".
מבחינת שושני, אובדן התמיכה הבין-לאומית הוא איום אסטרטגי. "אנחנו נמצאים כעת בסיטואציה שהיא בעיניי הסכנה האסטרטגית הגדולה ביותר למדינת ישראל. אם אתם שואלים אותי מה הסכנה הכי גדולה, הקיומית - זה הבידוד העולמי שאנחנו נכנסים אליו, מעמיקים ומחריפים אותו. הרבה אנשים בישראל או לא מבינים את זה או אומרים 'בסדר, כולם ממילא שונאים אותנו', וזה פשוט לא נכון. וזה ייקח אותנו למקום מאוד מאוד מסוכן בעיניי".
"אני חושב שאנחנו צריכים להיות מאוד חזקים. השאלה היא איך מתבטאים", אמר שושני. "מה שעשינו בעזה אפשר להצדיק אותו גם במונחים צבאיים של נחיצות בהתאם לדין הבין-לאומי. השאלה הגדולה היא איך מתווכים את הדברים האלה, האם אנחנו מתווכים את זה כמעשה נקמה, או כמדינה עם צבא מקצועי שפועל בהתאם לדין הבין-לאומי ומכסח את המחבלים - וזה בסדר לכסח מחבלים".
למרות הביקורת החריפה על הממשלה, שושני סבור שהמאבק על דעת הקהל הבין-לאומית עדיין לא הוכרע: "הדבר המרכזי בסיפור הזה הוא שבניגוד להרבה דברים במלחמה, הוא לא מאחורינו - הוא לפנינו. זה לא מאוחר מדי לשנות, לתקן, ולהבין קודם כל את גודל הבעיה, ואז לתעדף ולהתגייס לפתור אותה, כי מדינה חזקה יודעת לפתור בעיות מורכבות".
