בפרויקט מיוחד של כאן חדשות ברשת ב' לקראת ציון שלוש שנים לטבח, "7 שאלות באוקטובר", ענה היום (שני) שורד השבי מקסים הרקין על השאלה האם אפשר להיות מאושרים שוב, וסיפר על המשמעות החדשה שקיבלו עבורו שמחה ואושר מאז שחזר מהשבי, בצל הטראומה שחווה.
"התשובה היא כן. אני מנסה לתת תשובה לעצמי וגם לאחרים בספר שלי 'יוצא לאור' ובהרצאות שלי. לעומת כל הקושי שיש בנו, להיות בשבי זה לא רק להיות שנתיים מתחת לאדמה. כל אחד יש לו שבי משלו, אם זה בעבודה, בבריאות, במערכת יחסים. אבל יחד עם כל רע, אנחנו צריכים להוציא מזה טוב, ולקחת את זה כניסיון ולהתקדם הלאה".
לדבריו, למרות שעברה שנה מאז שחזר הביתה, הוא עדיין מתמודד יום-יום עם הפגיעות שנותרו איתו. "להגיד לך שאני, למשל, 100% בריא? ממש לא. כל התופעות, אם פיזיות, בריאותיות, נפשיות - איך לא? זה עדיין איתי", סיפר. את ההתמודדות עם מה שנשאר הוא תיאר כ"תיק שאני לא יכול לזרוק", אך הוסיף: "אני משתמש בזה ככלי, משתמש כנשק, ולא כמשהו שהורס אותי".
הרקין סיפר כי בעקבות השבי השתנתה גם ההגדרה שלו לשמחה. "שמחה זה המשפחה, שמחה זה חופש, שמחה זה שאתה יכול לבחור משהו, שמחה שאתה יכול ללכת לעבודה, שמחה שאתה יכול להרים ראשך ולראות את השמיים, שאתה יכול להרגיש רוח על כף היד. זו שמחה אמיתית", אמר. "זה לא כמה כסף הרווחת, זה לא מה יש לך... כל זה מתגמד במקרים כאלה".
>>הסתיר שהוא קצין ונאלץ להתאסלם: סיפור ההישרדות המדהים של מקסים הרקין
בהתייחסות לשאלה כיצד אפשר להמשיך קדימה, לצד העיסוק במה שניתן היה לעשות אחרת במהלך המלחמה, אמר הרקין: "העבר, במקרה הזה ספציפי, הוא לא ישנה את המציאות של היום ולא ישנה את העתיד. זה כבר קרה וקרה איך שזה קרה".
"עדיין אני חושב שזכותנו, של כולנו, לדעת מה קרה בדיוק, איך קרה, מי אשם, ושכל אחד יקבל אחריות. אנחנו חייבים, לעומת הכול, להמשיך קדימה", סיכם. "אסור לנו להיתקע בזה נפשית כמשהו שהוא מושך אותנו למטה. אסור. עדיין צריך להתקדם, צריך לקום בבוקר, לדעת עם כל הכאב, עם כל הקושי, לחייך, למצוא סיבות לקום ולהמשיך ולהתקדם לעומת הכול".
הרקין התייחס גם לשאלה אם ניתן היה להגיע לעסקה לשחרור החטופים מוקדם יותר, ואמר כי מאז שחזר מהשבי ניסה לברר את הנושא. "לא הצלחנו לברר יותר מדי, ואני חושב שזה ברור למה, כי לא ממש נותנים לנו את הפרטים", אמר. "אבל בהבנתי, חד-משמעית היה אפשר לעשות את זה מוקדם יותר".
לדבריו, כבר בזמן השבי חשב שישראל הייתה צריכה לפעול אחרת. "אם היינו עושים עסקה בנובמבר 2023, כשהתחילו להוציא נשים וילדים, והיו ממשיכים פשוט להוציא אותנו - אני מבחינתי הייתי מסכים להכול. הייתי אומר: כל מה שאתם רוצים, הכול, רק תביאו את החטופים".
הרקין הוסיף כי מבחינתו, השאלה המרכזית אינה כמה זמן בשבי ניתן היה לחסוך ממנו, אלא כמה חיים ניתן היה להציל. "עזבי את הזמן, הזמן זה לא עיקרי פה. חיים, כמה בני אדם היינו יכולים לחסוך, להשאיר אותם בחיים", אמר.
"אם אנחנו מדברים על החטופים, אנחנו מדברים על החיילים, אם אנחנו מדברים על כל האנשים שנפצעו פיזית, נפצעו נפשית - וזה נשאר איתם לתמיד, לצערנו". לדבריו, "המדינה שלנו בעיניי היום היא, סליחה שאני אומר את זה, אבל אני אומר את זה בפתוח, היא טבולה בדם, חצי פיזית חצי נפשית".
