על הר ציון שבירושלים שוכן "מרתף השואה", אתר ההנצחה הראשון שקם בישראל לזכר נרצחי השואה. אתר הנצחה שרבים מעולם לא שמעו על קיומו. בתוכנית סדר יום בכאן רשת ב פורסמו היום (שני) עדויות של משפחות שאתר ההנצחה הוזנח עם השנים, ושחלקים ממנו הפכו לחצר האחורית והמוזנחת של ישיבת התפוצות שמפעילה אותו.
ב-1949, מנכ"ל משרד הדתות דאז, יחד עם 13 ניצולים, הקימו את האתר וטמנו במקום את אפרם של יהודים ממחנות ריכוז ברחבי אירופה. מצבות של קהילות שלמות שהיו ואינן הוצבו במקום ופריטים ייחודיים מיהדות אירופה הוצגו. בשונה מיד ושם שהוקם שנים ספורות מאוחר יותר והפך לגוף סטטוטורי במדינת ישראל, ההנצחה במרתף הייתה דתית יותר, ויש שמייחסים לו מעמד של בית קברות.
אחת המשפחות הגיעה עם צוות כאן חדשות למקום ומהתיעודים נראה בחדר ההנצחה מחסן של ממש. מזרנים, חלקי מיטות, ארונות וממזגנים מושענים על לוחות זיכרון ובהם שמות של נרצחי השואה.
תיעוד מתוך המרתף
מבדיקת כאן חדשות עלה כי 20 שנה אחרי הקמת המרתף העביר מנכ"ל משרד הדתות את ישיבת התפוצות למבנה שמעליו. עמותת ישיבת התפוצות ועמותת מרתף השואה מנוהלות על ידי אותם אנשים, אך לא ברור איך קיבלו אנשי הישיבה את הבעלות על אתר ההנצחה. ראש הישיבה, הרב יצחק גולדשטיין, טען כי מדינת ישראל לא נותנת שקל לעמותת מרתף השואה והוא נאלץ לתפעל את המקום ההיסטורי בעל הייחודיות הדתית-מסורתית, בעצמו.
לפי הבדיקה יש צדק בדבריו. בגלל שהמקום לא מוכר רשמית כמוזיאון לפי חוק או כאתר הנצחה, הוא אינו מתוקצב. לא על ידי משרד התרבות, לא על ידי העירייה. מצד שני, מי שכן תקצב את המקום בשנים האחרונות, וביד רחבה, היה המשרד לשיווין חברתי.
יותר מ-400 אלף שקל הוקצו למרתף השואה בין 2016 ל-2020 אך מתוכם, ניצלה העמותה רק כמחצית מהסכום. בשנים 2022-2021 וגם לקראת 2023, עמותת מרתף השואה כלל לא פנתה למדינה בבקשה לתקצוב. גם 120 אלף שקל שוועדת העזבונות במשרד המשפטים הקצתה למקום לא נוצלו מאחר שהמרתף לא הצליח למצוא תורמים שישוו את הסכום שנתנה המדינה.
אחרי פרסום תחקיר כאן חדשות - בעמותה המפעילה את האתר ציינו כי פינו את הציוד ששייך לישיבה שיושבת מעל למרתף.
תגובות
מעמותת מרתף השואה נמסר בתגובה: "לאורך עשרות השנים האחרונות המדינה התעלמה מקיומו של אתר ההנצחה והפסיקה לתקצבו. לאחר פעילות נמרצת מטעם העמותה בה הושקעו כסף ומאמץ החל משנת 2015 החלה המדינה לאפשר למרתף השואה להיתמך על ידי סעיפים ספציפיים על ידי המשרד לשיוויון חברתי. סעיפי התקציב שאושרו, נוצלו על ידי העמותה לפי מיטב יכולתה, אך מטבעם לא התאימו למילוי צרכיו האמיתיים של האתר".
"לעומת זאת סרבה המדינה להכיר באתר כמוזיאון או כאתר מורשת, למרות תוכניות מקצועיות שהציעה העמותה לשיפוץ המוזיאון. לאורך משבר הקורונה והיעדר המבקרים היה האתר סגור למבקרים ברוב הזמן ובפרט חדרי הארכיון, באופן שגרם לכך שפועלים השתמשו בחדרים כמחסן, אנחנו מצרים על כך, ופועלים לתיקון המצב", הוסיפו מעמותת מרתף השואה.
ממשרד התרבות והספורט נמסר: "לאורך השנים קיימו אנשי מנהל התרבות סיורים במקום והבהירו למוסד את הפרמטרים הדורשים תיקון על מנת לעמוד בתנאי הסף להכרה כמוזיאון על פי חוק. ככל שימצא הגוף עומד בתבחינים של אחת מתקנות המשרד בהמשך תבחן התאמתו לתמיכה".
המשרד לשיוויון חברתי: "המשרד לשוויון חברתי תמך בעמותת 'מרתף השואה' לאורך השנים 2016-2020, כאשר בכל שנה אושר תקציב גבוה מכפי שיכלה העמותה לממש בפעילויות. נכונות המשרד לתקצב את המוזיאון נמשכה לאורך הקורונה וגם כאשר המוזיאון נסגר למבקרים".
תגובת עיריית ירושלים: "במהלך העשור האחרון, המוזיאון לא הגיש בקשה לקבלת תמיכה מהעירייה.
העמותה מוזמנת להגיש בקשה לתמיכה וככל שתעמוד בקריטריונים, עיריית ירושלים תשמח לתמוך בה, כפי שהיא תומכת בעשרות מוסדות ועמותות הפועלות בעיר".
תגובת האפוטרופוס הכללי: "המוסד ביקש סיוע בשיפוץ וציוד חדרי הארכיון ובאולם הכנסים של מרתף השואה ואף אושרה לו תמיכה בסך של 120 אלף שקל. המוסד לא פעל למימוש ההקצאה בפועל ולא העמיד מימון עצמי לקידום הפרויקט ועל כן לא הועבר לו המימון שאושר.
