לראשונה - דברים שאמר עבריין מין בהליך אזרחי, הביאו לביטול שחרורו המוקדם. עזרא שיינברג, שנושא מאסר של שבע וחצי שנים בגין שורה של עבירות מין בשמונה נשים שהיו בקהילתו בצפת, אמר בתביעה האזרחית נגדו שהודה באישומים רק "מטעמים פרקטיים". בית המשפט המחוזי מרכז קבע בהתייחס למה שאמר, כי אינו ראוי לשחרור מוקדם.
הפסיקה לגבי שחרורו ניתנה לפני חודשיים, ורק היום (רביעי) התפרסמו בתוכנית בחצי היום בכאן רשת ב הפרטים על מפסק הדין שהותר לפרסום לבקשתנו. הפרקליטות עתרה למחוזי נגד החלטת ועדת השחרורים לשחרר את שיינברג, וציינו שם את הדברים שאמר בתיק האזרחי, ובהם התנער מאחריותו לפגיעות.
שיינברג טען שם, גם לאחר שעבר תהליך שיקום ייעודי לעברייני מין, כי הודה באישומים מטעמים פרקטיים, כי הנפגעות קיימו עימו קשרים רומנטיים, כי היה להם אשם תורם ואף בעניינה של אחת מהן הכחיש את המעשים ובמקרה נוסף טען כי היא שיזמה את הקשר המיני עימו.
בית המשפט המחוזי קבע כי חוות הדעת של גורמי הטיפול בשב"ס מעלה כי עסקינן באדם שניצל את מעמדו וסמכותו בדרכי מרמה ומניפולציה לצורך מילוי דחפיו המיניים. השופטים הוסיפו: "הנחרצות כי המשיב אינו אדם מסוכן, כפי שקבעה עמדת הרוב בוועדת השחרורים, כבר אינה עמדה סבירה בשל חוות הדעת של הרשות לשחרור האסיר שקבעה כי יש עדיין צורך כי יקבל טיפול נוסף במישור מסויים".
מסקנת בית המשפט הייתה: החלטת הרוב בוועדת השחרורים התבססה על נתונים שגויים וערכה איזון פגום בין מכלול השיקולים באופן שהוביל לתוצאה בלתי סבירה. ומכאן קיבל את ערעור נציגי היועץ המשפטי לממשלה.
שיינברג לא השלים עם החלטת המחוזי לבטל את השחרור המוקדם, וביקש לערער לבית המשפט העליון, הבקשה שלו נדחתה בלי לבקש את תגובת הצדדים כשהשופט גרוסטקופף קבע כי אין לאפשר לאדם להציג שתי גרסאות סותרות בהליכים שונים. בעוד כארבעה חודשים יוכל שיינברג לשוב ולבקש את שחרורו המוקדם.
את הנפגעות ייצגו עורכות הדין דקלה טוטיאן ותמי קלנברג-לוי. קלנברג-לוי ציינה: מדובר פסק דין תקדימי שאמור לעודד נפגעות עבירה להעמיד בפני ועדת השחרורים את המידע מתוך ההליכים האזרחיים שלהן שאומר לא ניתן להתעלם מכך שאסיר מדבר בשני קולות. בהליך הפלילי הוא מנסה לטיול אחריות ולהנות מההטבות שנגזרות מכך ובהליכים האזרחיים ממשיך לטעון שאין שום אחריות.
עו"ד טוטיאן אמרה בתגובה: "הפרקליטות סייעה לנפגעות להרגיש שהן לא שקופות, נתנה משקל לטענותיהן וערערה לבית המשפט כנגד ההחלטה השגויה של ועדת השחרורים. מהלך זה הוביל להחלטה תקדימית שבלשון העם ׳לא קונה׳ את הבעת החרטה של שיינברג לנוכח ראיות שהוצגו לבית המשפט מתביעות אזרחיות, שבבירור סותרות את דבריו.
"אני מקווה, כי המסר שיצא מבית המשפט יחלחל ויחול שינוי ביחסן של וועדות השחרורים לנפגעים. אני מקווה כי נראה יותר מקרים בהם יבחנו את הנסיבות לעומקן במקום לדבוק בנימוקים פורמליסטיים".
