שלוש שנות מאסר וחצי בלבד נגזרו על מישאל זוהר, שאנס בצורה אלימה את הקורבן שלו, שאותה הכיר במסגרת לימודיהם המשותפים לרפואה. את ההקלה בעונש של זוהר, שלרוב נע בין חמש לשבע שנים, נימקו השופטים ב"תרומתו לביטחון המדינה".
בוועדה לקידום מעמד האישה נערך היום (שלישי) דיון בעניין ההקלה בענישה למורשעים בעבירות מין בעקבות השתתפות בחרבות ברזל - בו הוקרא מכתב שאותו כתבה נפגעת האונס שביצע מישאל זוהר.
"הבוקר לפני 10 שנים בדיוק קמתי ליום ראשון במציאות החדשה. עברתי אונס על ידי אדם שחשבתי שהוא ידיד", כתבה הנפגעת. "באותם ימים הדפתי כל מחשבה לתלונה שמא הוא יצליח לפגוע בי שוב. לא הייתי מוכנה. במשך חמש שנים ניסיתי למצוא פתרון. וככל שהתקדמו השנים כך נאטם הלב שלי ואיתו בערה בי תחושת אי-הצדק".

במכתבה תיארה הנפגעת את הרגע בו גמלה בלבה ההחלטה להתלונן, וההלם מגזר הדין. "כשהגעתי למקום מבטחים הגשתי תלונה, הרגע כולו מתרכז להרשעה, סוף סוף רגע של נחמה וצדק", כתבה. "לא הרבה זמן אחרי הגיעה סתירת הלחי - ישבתי ולא האמנתי לטיעונים".
"בטיעונים לעונש נאמר כי האדם שיושב שם הוא אדם 'משמכמו ומעלה', 'תורם לחברה', 'תרם לביטחון המדינה'. ישבתי ולא האמנתי אם הסימנים שהשאיר בי פחות כואבים. האם שירות צבאי ביחידה מובחרת מבטל את העובדה שהחיים שלי השתנו לעד? אם הייתי קוראת על אירוע כזה מעולם לא הייתי מגישה תלונה".
עו"ד אשרת פתל רוזנברג מפרקליטות המדינה אמרה בדיון: "אנחנו למדים את פסק הדין ושוקלים אם להגיש ערעור. ממה שראינו ובדקנו אין תופעה כזאת. כ-71%-78% ערעורים התקבלו בין 2021-2024. בתוך סל הנסיבות אנחנו חושבים שהתנהגות חיובית לא יכולה להיות משקל מכריע וגדול, תוך זה גם תרומה בחרבות ברזל".
יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה פנינה תמנו שטה: "מערכת שמנרמלת, ואף נותנת להם פרס. אני לא מבינה איך אנשים שהם נאשמים נמצאים בשורות הצבא, מד"א וכבאות ואף מחזיקים בנשק. אני רוצה לפנות לנשיא בית המשפט הנכנס ולהבהיר את הנקודה של שופטים שמקלים ראש בעברייני מין אלימים. זה לא מוריד כהוא זה מהמשטרה והפרקליטות ועל כל מי שהוא חלק ממערכת המשפט".