מחקר שנערך באקדמית צפת ופורסם היום (שני) הציג את עומק המשבר הנפשי בחברה הישראלית בעקבות מלחמת חרבות ברזל, והצביע על קשר מפתיע בין טראומה לשינויים בעמדות פוליטיות.
המחקר המקיף, שנערך במרץ 2024 בקרב מדגם מייצג של 2,000 ישראלים דוברי עברית, מאשש את ממצאי דו"ח מבקר המדינה: יותר משליש מהציבור (36%) מציג סימפטומים חריפים של פוסט-טראומה.
השיעורים גבוהים במיוחד בקרב אוכלוסיות שנחשפו ישירות לאירועי הטרור והמלחמה: 54% בקרב מי שמכירים נוכחים במסיבת הנובה, 51% בקרב תושבים החשופים לאזעקות באופן שוטף, ו-41% בקרב משרתי המילואים. ממצא מפתיע במחקר חושף קשר משמעותי בין שינויי עמדות פוליטיות לשיעורי PTSD: 51% מתומכי נתניהו שהפכו למתנגדיו לאחר 7 באוקטובר מציגים תסמיני PTSD, לעומת 27% בלבד מקרב אלו שנותרו תומכים.
"המחקר חושף תמונה מורכבת של הקשר בין טראומה לשינויים בתפיסות פוליטיות", מסביר פרופ' אורן קפלן, מומחה בפסיכולוגיה חיובית וחוסן באקדמית צפת. "שיעורי PTSD גבוהים במיוחד מופיעים אצל אנשים שחוו שינוי משמעותי בעמדותיהם הפוליטיות מאז 7 באוקטובר".
ד"ר אפרת קנולר, מומחית לפוליטיקה ישראלית וראש מסלול משאבי אנוש בחוג למדעי ההתנהגות, מוסיפה: "הממצאים מצביעים על השפעה עמוקה של אירועי 7 באוקטובר על הבריאות הנפשית של החברה הישראלית. מעניין במיוחד לראות כיצד הטראומה הקולקטיבית משפיעה על תפיסות פוליטיות ועל שינויי עמדות בסוגיות מרכזיות".
גם בקרב מי ששינו את עמדתם בנושא הרפורמה המשפטית נמצאו שיעורים גבוהים במיוחד של PTSD (44%-61%). החוקרים הדגישו כי הממצאים מחייבים היערכות מערכתית להתמודדות עם השלכות הטראומה הקולקטיבית, במיוחד בקרב אוכלוסיות שנפגעו באופן ישיר מאירועי הטרור והמלחמה.
תמונת מצב נפשית
לפי עמותת ער"ן, עזרה רפואית נפשית, מתחילת המלחמה התקבלו 437,856 פניות באמצעות מוקדי הטלפון והאינטרנט (לרבות פניות בצ׳אט, וואטסאפ, פורום וניטור פניות בסיכון). מיפוי הפניות שהגיעו לער"ן בשנה האחרונה מלמד כי 60% מהפניות הגיעו מנשים ו-40% מגברים.
מרבית הפניות הגיעו מאנשים בטווח הגילאים 25-34, המהווים 20% מסך הפניות. כמו כן, ישנה נוכחות משמעותית של פונים בגילאים 35-44, 45-54, ו-55-64, כאשר כל קבוצה מהווה 15% מסך הפניות.
ד"ר שירי דניאלס, המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער״ן: "500 ימי מלחמה משתקפים ב-437,856 פניות לער"ן – מספר עצום שמאחוריו עומדים בני אדם. ילדים ונוער, צעירים וחיילים, סטודנטים, עולים, הורים, מילואימניקים ובני משפחותיהם, בני משפחות החטופים ושורדי המסיבות – כולם פונים, מתוך כאב, בדידות, חוסר ודאות או חרדה. אלו הם האנשים שנמצאים במעגלי הפגיעה הראשונים, אך גם במעגלים רחבים יותר, כי אין אדם בישראל שלא מושפע ומעורב בדרכו. העלייה בפניות העוסקות בכאב נפשי, בדידות ודיכאון ממחישה עד כמה חיוני להנגיש סיוע רגשי מותאם לאורך זמן. אנו ניצבים בפני אתגר רגשי וחברתי עצום, תוצאה ישירה של אירועים טראומטיים שהפכו לחלק מחיי היומיום שלנו. תחושות של מועקה וחוסר ודאות מחלחלות לכל תחום – בבית, בעבודה, בקהילה – ומשפיעות על יכולתנו לשמור על שגרה, לתכנן קדימה ולהיאחז בתקווה. אך דווקא מתוך המשבר, מתגלים בנו כוחות חוסן אדירים. הבחירה לפנות לעזרה, לשתף ולהיעזר, אינה רק צעד של צורך, אלא מעשה של אומץ. בתוך הכאב צומחים רגעים של חמלה, סולידריות ואכפתיות, המחזקים את החברה כולה. לא כל אדם יזדקק לטיפול, אך כל אחד מאיתנו זקוק לתמיכה".
