יושב ראש הסוכנות היהודית אלוף במיל' דורון אלמוג, התראיין לפרויקט המיוחד "אחד על אחד" של כאן רשת ב', שם סיפר על בנו בעל הצרכים המיוחדים שהלך לעולמו בגיל 23 ("המורה הגדול ביותר שלי"), על בני משפחתו שהוחזקו בשבי חמאס בעזה ("פחדתי שירצחו אותם בגללי") ועל חזונו לחברה הישראלית.
האזינו לריאיון:
"ערן מעולם לא דיבר, לא קרא לי אבא ולא יצר קשר עין", סיפר אלמוג על בנו. "היו לו כל מיני גרגורים, אבל אף פעם לא היה מבט. המבט שלו תמיד היה נעוץ בצדדים, למעלה. אבל הוא היה מחבק אותי. לא כמו חיילים שטופחים בצ'אפחות, הוא חיבק ונשען עליי למשך דקה. זה היה כמו אמירה - אבא, אני אוהב אותך, בלעדיך אין לי חיים".
"יש אנשים שנוטשים את ילדיהם בעלי הצרכים המיוחדים, אבל לנו לא הייתה התלבטות כזו"
"הוא היה המורה הגדול שלי, כי הוא לימד אותי מהי באמת אהבה. אהבה היא לא תשוקה לאישה, לא תשוקה לסטייק. אהבה היא לא תשוקה אלא מחויבות גדולה", הסביר.
לדבריו, הורים רבים לילדים עם צרכים מיוחדים נטשו את ילדיהם, ובהם גם יגאל אלון, שהיה מפקד הפלמ"ח ואלוף בצה"ל בזמן מלחמת העצמאות. "כשנורית הייתה בת חמש קיימה המשפחה דיון בשאלה 'מה עושים?'. הם החליטו - אין לנורית מקום במשפחה, בקיבוץ ובמדינת ישראל והעבירו אותה לסקוטלנד. זה כאילו שיגאל אלון אומר 'בתי, את לא שייכת לאתוס של הגיבור, הצבר. את לא יכולה לעשות כלום, אני מצטער', אבל הוא לא מדבר עליה אף פעם. אף פעם".
אלמוג מסביר כי הוא ומשפחתו מעולם לא התמודדו עם דילמה דומה. "לא הייתה שום התלבטות בעניין הזה. לא לי ולא לדידי, אשתי. הרגשנו מהרגע הראשון. בדוח שכתב הרופא המיילד הוא כתב 'פרצוף משונה', וראינו כבר בחודש הראשון שהוא מוזר. הוא לא הגיב לצקצוקים ולרעשים. מיד חיבקנו אותו".
"האנלוגיה היא העם היהודי. היא החטופים. כשמתעמרים במשפחות חטופים היום או לא מגלים כלפיהם חמלה, חסד, רגישות ואהבה אני מרגיש בדיוק את אותם הרגשות", הסביר.
ליו"ר הסוכנות קשר אישי למשבר החטופים. ב-7 באוקטובר נרצחו שניים מבני משפחתו - נדב גולדשטיין אלמוג ובתו ים. אם המשפחה חן ושלושת ילדיה הנותרים - אגם, גל וטל - נחטפו לעזה.
"פגשתי אותם שבועיים לפני כן, אף אחד לא ידע שהחיים עומדים להשתנות"
"בשעה 06:29 הייתי בבית. לא העליתי על דעתי שיכול להתרחש מה שהתרחש. התחילו טילים, ואחר כך התחילו להגיע הודעות וואטסאפ. אני מבין שקורה משהו בדרום, ובשעה 08:00 כבר שמעתי על אופיר ליבשטיין, ראש מועצת שער הנגב, שנהרג בכפר עזה. הבית שלו נמצא 200 מטרים מבית משפחת גולדשטיין-אלמוג.
"פגשתי את המשפחה בחיפה שבועיים לפני המלחמה, ב-22 בספטמבר. היינו שם כי חמישה מבני המשפחה נרצחו 20 שנה קודם לכן, בפיגוע במסעדת מקסים. שבועיים לפני ואף אחד לא הבין מה הולך להיות, שכל החיים עומדים להשתנות", סיפר.
אלמוג סיפר כי פחד מאוד שיגלו על הקשר בין ארבעת בני משפחתו החטופים אליו, אלוף בצה"ל. "במשך כל 51 הימים שהם היו בשבי בשג'אעייה הייתה לי כל הזמן תחושה שהם יירצחו. הייתי כל הזמן בקשר עם ניצן אלון, ושאלתי אותו מה קורה. 'אל תדאג', הוא אמר לי. 'אנחנו יודעים איפה הם ואנחנו דואגים להם'. כשהם חזרו סיפרתי לחן על השיחות, ואמרתי לה שהרגיעו אותי. אבל בשורה התחתונה הייתי מאוד בחרדה שירצחו אותם בגללי".
כשנשאל אם הוא מזועזע מכך שעד כה, שנתיים אחרי הטבח, טרם קמה ועדת חקירה ממלכתית, השיב: "היא הייתה צריכה לקום מזמן. ב-6 באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. אני חושב שכבר ב-22 בנובמבר מינתה גולדה מאיר את השופט אגרנט לעמוד בראש ועדת חקירה, וחצי שנה לאחר מכן, באפריל 1974, הוא פרסם את דוח הביניים".
"אני מכיר את חמאס היטב, הוא לא ירים דגל לבן"
"הוועדה לא הוקמה עד עכשיו כי ראש הממשלה לא רוצה בה. אם הוא היה רוצה - זה היה קורה. העובדה שהיא עוד לא הוקמה היא מחדל נוראי. אני אגיד יותר מזה: עבורנו, העם היהודי ומדינת ישראל, כאומה שחותרת למשפט צדק ולאמת, עבורנו זו תעודת עניות גדולה".
אלמוג, שפיקד על פיקוד הדרום בין השנים 2000 ו-2003, הביע את עמדתו בנוגע להתמשכות המלחמה מאז אוקטובר 2023 ולחטופים שעודם מוחזקים בשבי. "המלחמה עם חמאס היא מלחמת נצח. זה לא ייגמר. חמאס דינו מוות, צריך להילחם בו ולהכות בראשיו ובאנשיו. התנאים לעסקה הבשילו כבר לפני שנה - כל עזה נכבשה ומרבית כוחו של חמאס הושמדה".
"מנהיגות חמאס נמצאת בכלל בקטר, והיא לא תרים שום דגל לבן. במשך עשר שנים מחיי לחמתי בעזה. אני מכיר את חמאס היטב. הם ימשיכו להילחם. אם נמשיך עכשיו אנחנו נאבד עוד אנשים, עוד חטופים. דגל לבן לא יהיה שם. המילים 'ניצחון מוחלט' ו'הכרעה' הן מילים ריקות".
לדבריו, העסקה לשחרור חטופים צריכה להיחתם מול ארצות הברית ולא מול חמאס, "עם הבנה שיש לו רק תכלית אחת - החזרת החטופים. צריך לתת להם את כל מה שהם מבקשים, כי זכות ההגנה העצמית תמיד עומדת לנו. נגיד שיהיה כתוב בהסכם שיש הפסקת אש למאה שנה עם ערבויות בין-לאומיות, שחרור של עשרת אלפים מחבלים ותוכנית שיקום לעזה. דקה אחרי שכל החטופים בחזרה אצלנו אנחנו ממשיכים לפעול נגדם".
כיו"ר הסוכנות היהודית, אמר אלמוג, הוא חש ה-7 באוקטובר יצר שבר עמוק גם בקהילות היהודיות בגולה. "זו הייתה טלטלה ענקית לעם היהודי כולו. הופיעו אצלנו פתאום אלפי תורמים חדשים שעד אז הסתירו את יהדותם".
"החזון של הסוכנות, בארבע מילים, הוא 'מימוש חזון קיבוץ גלויות'. במשך אלפיים שנה התפללו יהודים 'אם אשכחך ירושלים'. זו אהבה ללא תנאי למקום הזה. יש התעוררות אדירה בקרב יהודי התפוצות", אמר. על פי הערכתו, כמיליון יהודים יעלו ארצה בעקבות המלחמה.
"יש עלייה חריפה מאוד באנטישמיות באירופה, ושם הבעיה היא הכי גדולה, אבל יש אנטישמיות קשה גם באוסטרליה ובדרום אפריקה. היא לא מופנית רק כלפי היהודים שחיים שם, אלא גם כלפי הישראלים שמסתובבים במדינות האלה. כל היחס למדינת ישראל מטריד מאוד, וגם הבידוד הבין-לאומי. לכן אני אומר שהחזון חייב להיות חברות מופת. ניצחון מוחלט הוא לא בשדה הקרב. אנחנו חייבים תמיד להיות לוחמים ונחושים וגם חייבים רוח של חירוף נפש, ערבות הדדית ואהבת הדם, אבל ההכרעה היא לא בשדה הקרב. הניצחון המוחלט הוא לעולם פנימי והוא לעולם לבנות כאן חברת מופת".
בסיום הריאיון ביקש אלוף במיל' אלמוג להשמיע את השיר "האמיני יום יבוא", ושלח מסר לעם בישראל. "שבימים הנוראים נשמע את התחינה - של החטופים, של החלשים, של אלה שצריכים אותנו. את התחינה של הערבות הדדית, התחינה לבנות כאן חברת מופת. זו כמיהה גדולה של העם היהודי כולו, כאן ובכל העולם", חתם.
