נירה שרעבי, אלמנתו של יוסי שרעבי, התראיינה היום (שלישי) בתוכנית "סדר יום" עם כאן רשת ב', ושיתפה בתחושות המעורבות אחרי שבעלה הושב לקבורה בקיבוץ אותו אהב: "זה להתעורר לבוקר אחר, בוקר שבו אתה מרגיש שהגעת לקו הסיום של מסלול מאוד ארוך, מאוד מתיש ומאוד מאתגר"
האזינו:
בשיחה על האובדן האישי, דיברה נירה על הפחד שמלווה אותה מאז חטיפתו של יוסי. "שנתיים אני לא מצליחה לישון, אני פוחדת לישון כי אתה לא שם", אמרה בהספד. הבוקר, היא הסבירה את עומק הדברים: "הפחד ללכת לישון הוא לא רק שהוא איננו ולא יחזור. זה להתגל שאין מי שישמור עליי שם. יוסי הציל לי את החיים מבחינה בריאותית, מאירוע לבבי שהיה לי. הוא היה שם תמיד בשבילי, כדי לשמור, לעטוף".
למרות האבל הפרטי, נירה הוסיפה כי המלחמה מבחינתה לא תמה. "יוסי חזר, להקלתנו הרבה, אבל זה לא נגמר. המלחמה לא נגמרה", אמרה. "כואב לי בכל רגע ורגע על משפחות החטופים - של סער ברוך, של מני גודארד, של דרור אור. כואב לי על כל המשפחות הנוספות שהחללים עדיין לא הגיעו. הסיפור שלהם לא נגמר. המלחמה הזאת לא נגמרה עד אחרון החטופים שיחזרו אלינו".
נירה תיארה את יוסי כאדם שתמיד ראה את האחר לפני שראה את עצמו. "זה היה הבילד-אין שלו", סיפרה, והזכירה את עדותו של אופיר אנגל, שסיפר לאחר שחרורו כיצד יוסי שמר עליו והגן עליו בשבי מול המחבלים. "הוא תמיד ידע לשמור ולהגן על כל הסובבים אותו. הוא פשוט היה כזה".
בהספד שנשאה אתמול, פנתה בתו של יוסי, יובל, לאביה וסיפרה על רגע בלתי נתפס מהשבי, שבו התבשרה כי נתן את ברכתו לנישואיה לבן זוגה, אופיר אנגל, ששהה עמו בשבי. "כואב לי כל כך שלא תהיה פה כדי ללוות אותי לחופה", ספדה בדמעות. "אבל אני נאחזת בדבר אחד, גם אם הוא הכי קטן. שבשבי, עם אופיר ועמית, המחבל בא ושאל אותך אם אתה מאשר לי שאני ואופיר נתחתן, ואמרת 'כן'. אז אבא, כשאני אתחתן עם אופיר, אני אעשה את זה בלב שקט כי אני יודעת שיש את האישור שלך, וזה מה שחשוב לי יותר מהכל".
נירה, אמה, סיפרה היום בריאיון על תחושותיה למשמע הדברים: "זה ריגש אותי באותה צורה שזה הפתיע אותי. אני רואה את שניהם, הם פשוט מדהימים. וזה שלה, מעל הכל ולפני הכל, זה שלה ושל אופיר".
כעת, היא הוסיפה כי המשפחה מתחילה להיכנס לשגרה חדשה, לצד הכאב. "אני חוזרת לעבוד יום בשבוע, בשביל הנפש. אנחנו לומדים להיכנס לשגרה שהיא אחרת, לחיות לצד הכאב הזה", אמרה. "אבל הכאב הוא גדול בנקודות ציון משמעותיות בחיים של הבנות ושלי".
