מדינת ישראל השתנתה בשלוש השנים האחרונות, וכך גם רצועת עזה. קשה לאמוד בצורה מדויקת את ההרס ברצועת עזה משום שישראל אינה מאפשרת לעיתונאים ולחוקרים להיכנס אליה. לכן, הדרך היחידה לבדוק זאת היא צילומי הלווין.
מכוני מחקר מצביעים על כך ש-80% מכלל המבנים ברצועת עזה נפגעו בצורה זו או אחרת במהלך המלחמה. אבל ישראל עשתה צעד אסטרטגי נוסף בשלוש השנים הללו. בעבודה שיטתית מאוד היא למעשה יצרה עוטף עזה בתוך רצועת עזה – כלומר חגורה שמקיפה את הגבול היבשתי של הרצועה.
בחגורה הזאת עמדו עיירות כמו ג'יחר א-דיכ ועבסאן, שנמחקו כמעט לחלוטין. גם בית חאנון ובית להיא, שנמצאות מול נתיב העשרה ויישובי צפון העוטף, נהרסו כמעט כליל.
בעיר עזה יש אזורים שנותרו שלמים יחסית ואזורים שנהרסו כליל, ובהם חלקים משכונת רימאל ומאזור הנמל, וכן השכונות זייתון ושג'אעייה שבמזרח העיר.
בחלק הדרומי של הרצועה, צילומי הלוויין חד-משמעיים לגבי היקף ההרס. רפיח היא עיר שנמחקה כמעט עד היסוד. מעט מאוד מבנים בעיר נותרו על תילם - ושם גם אמורה לקום עיר הפיילוט הראשונה בתוכנית השיקום.
אולם הלוויין משקף לא רק ערים שנהרסו - אלא גם ערים שהוקמו ברצועת עזה. הכוונה היא לערי האוהלים שמהצילומים נראות כמו שטח ענק וצפוף שבו מרוכזים כיום יותר ממיליון איש. דיר אל-בלח, שבמרכז הרצועה, ספגה את הנזק הקטן ביותר ביחס לשאר הערים, וגם זה ניכר בצילומים. יחד, התמונות ממחישות את היקף השיקום שרצועת עזה כולה תצטרך לעבור בעשורים הבאים.
