העם הבריטי מקבל את המלך צ'רלס השלישי ברגשות מעורבים ובספקנות. בגיל 73 דומה שהבריטים ראו כבר הכול מיורש העצר הנצחי. סקרים שנערכו בשנה שעברה, העמידו אותו רק במקום השביעי בשיעור הפופולריות בבית המלוכה, כשבנו וכלתו ממוקמים גבוה הרבה יותר.
מסקר של מכון הסקרים"יו גוב" עלה כי רק כ-40% מהציבור הבריטי ראו בחיוב את תפקודו כנסיך, כמחצית מהציון שנתנו לאימו. האם יצליח לשכנע עם שלם לשכוח יותר מ-70 שנה של הכרות ולראותו באור חדש? האם התפקיד יכול לעשות את האדם? התשובה גורלית, שכן היא עלולה להשפיע על המשך מוסד המלוכה.
73 שנים שהמלך גדל תחת עינה הפקוחה של התקשורת העולמית והיום, בגיל שבו כמעט כל בני גילו יצאו כבר מזמן לגמלאות, הוא נדרש להתחיל למלא את תפקיד חייו. תפקיד שאליו התכונן כל חייו. יש מקצועות קשים הרבה יותר בחיים מנסיך, אבל כלל לא בטוח שיש מקצועות אכזריים יותר מיורש העצר של בריטניה, במיוחד כשאימך המלכה לא ממש מאמינה שאתה מסוגל לרשת אותה, ואף התחייבה לשרת עד מותה.
במשך שנים ניסה הארמון לבנות את דימויו של צ'רלס כמלך עתידי - בהצלחה חלקית בלבד. ב-1958 הוענק לו התואר נסיך ווילס בדיוק לשם ביסוס מעמדו המלכותי. צ'רלס לא מצא נחמה בתארים. הוא החמיץ את אהובתו הראשונה, קמילה ופנה להתחתן עם אהובתו השנייה בעיקר בשל שיקולים ציבוריים. הנסיך המרצה התנפץ על מזבח המציאות.
כשמולו דיאנה, נסיכה אהודה, אך שברירית שרק הטילה עליו צל כבד בזוהרה, הוא מצא עצמו חוזר לזרועותיה של קמילה, או שאולי לא עזב אותם מעולם. בריאיון אישי בשנת 1995, סיפק הסברים מבלבלים: "אין אמת בהרבה מההשערות על קשר שיש לי עם קמילה. גברת פארקר בולס היא חברה נהדרת שלי. חיי בלי חברים טובים היו הופכים בלתי נסבלים. היא הייתה חברה במשך הרבה מאוד זמן יחד עם חברים נוספים. נמשיך להיות חברים לזמן רב מאוד".
העם הבריטי לא סלח לשקרים של צ'רלס, ולא סלח על יחסו לגרושתו. רבים אפילו קיוו שהנסיך וויליאם החביב והאסוף, שיודע להתרחק משערוריות, ירש את המלכה. למעשה במשך שנים כלל לא היה ברור האם צ'רלס מעוניין להיות מלך. "האם תהפוך למלך?" הוא נשאל לפני 30 שנה והשיב בגמגום: "אני בהחלט מדמיין שכן. אני לא עומד להגיד שאני לא מתכוון לעשות את זה. זהו מבחינתי המהלך הסדור של הדברים. זה מה שהולך לקרות. כל חיי גידלו אותי לעשות כמיטב יכולתי כדי לעמוד במחויבות שלי למדינה ולכולם, הכי טוב שאני יכול".
רצון גדול כנראה שלא היה שם, רק תחושת מחויבות מהולה אולי בתחושה של חוסר מסוגלות - כך לפחות התפרשה דמותו בציבור הרחב. בשנותיו המאוחרות, בצעד נדרש של התבגרות, החליט צ'רלס לעשות גם למען עצמו ולהינשא לאהבת חייו, מי שהפכה ברבות הימים למלכה קמילה וזה בהחלט מעודד את מי שהיו רוצים לראות את המלך יוצא לדרך עצמאית. השאלה הנשאלת היא האם יצליח להיכנס לנעליה של אימו? אם לסמוך על האופן שבו טיפל במשבר פרישתו של הארי מהארמון, כנראה שהתשובה שלילית. תחכום רב הרי לא היה גם שם.
צ'רלס עולה לכס עם ציפיות נמוכות מאוד. תפקידו המרכזי הוא פשוט לא לקלקל, לפעול על פי כללי הטקס עד שיגיע הרגע להעביר את השרביט. כל דבר נוסף שיצוק לתבנית הציפיות קצת יפתיע. ספק אם המלך צ'רלס יעורר השראה בבני עמו, אבל צריך להודות, לתפקיד כוח משלו, להיסטוריה וגם לגיל. חובבי משפחת המלוכה יכולים להתנחם בכך שמלך בגיל השלישי עשוי להסתבך הרבה פחות. אלא שהפופולריות של העסק המשפחתי הזה, שמתנהל על חשבון משלם המיסים הבריטי, תלויה גם ביכולת לנהל משברים אצל בני הדור הצעיר ואצל אחיו.
המחיר על כשלון, יהיה התעצמות הקולות הקוראים להפוך את אוסטרליה, קנדה, ניו זילנד ואפילו את בריטניה לרפובליקות. או אז השמש באמת תשקע, על האימפריה לשעבר, שבה היא לא שוקעת לעולם.
