גל הטרור שמכה בשבוע האחרון ברחובות ישראל מציב את מערכת הביטחון בפני אתגר חדש ומפתיע, והתוצאות בהתאם. קצב הפיגועים מחייב פעולה מהירה, אבל אחד המאפיינים של הטרור הנוכחי הוא שאין ממש כתובת מסודרת לטיפול הנדרש. לא תשתית טרור שמכוונת את המחבלים, ולא מפקדה שממנה יוצא הטרור.
הפיגועים של השבוע האחרון גובים מחיר גבוה של 11 נרצחים בשלוש זירות, כולם בתוך הקו הירוק. בגל הטרור של 2015 שנמשך כשנה וחצי נרצחו 47 ישראלים, רובו בוצע במתווים של דקירה או דריסה, מיעוטו בנשק חם. בשומר החומות ביצעו ערביי ישראל פיגועים במתווים של הצתה, ואלימות מתפרצת ושאינה חשאית. בשנות האינתיפאדה השנייה נרצחו מאות ישראלים, רובם בפיגועי התאבדות ומכוניות תופת במרכזי הערים.
את פיגועי השבוע האחרון ביצעו שלושה ערבים ישראלים פעילי דעאש, ופלסטיני מאזור ג’נין, בשניים מהם תוך שימוש ברובים תקניים. באף אחד מהם לא הייתה התרעה מודיעינית, בכולם הפתיעו המחבלים את גורמי הביטחון ואת סביבת הפיגוע, וכולם מתועדים עד כאב ומופצים לצהלת האויב במהירות בזק ברשתות החברתיות. מאפיין נוסף שזהה לגלי הטרור הקודמים הוא כמובן החקיינות המתפשטת. ולכן, כדי לנצח את גל הטרור, אין טעם להשתמש בכלים מהעבר.
שובו של דאעש | עוד יום
כדי לסכל את הפיגוע הבא לא תעזור פשיטה על קני טרור בג׳נין ולא תיווך מצרי עם הנהגת חמאס. המאפיין היחיד שחוצה את כל האינתיפאדות והקווים הירוקים הוא המוטיבציה לפגוע ביהודים. היא לא צפויה להיעלם, ובמערכת הביטחון נדרשים כעת לקבל החלטות בתנאי אי ודאות.
הראשונה והממולכדת שבהן נוגעת להקלות המובטחות לפלסטינים בחודש רמדאן. כדי לבדל בין זירות איו"ש ומזרח ירושלים, עזה וערביי ישראל, ביקשו גופי הביטחון לאפשר את כניסת הפלסטינים לתפילות בהר הבית. אבל הפיגוע בבני ברק שבוצע על ידי פלסטיני איחד למעשה שתי זירות, ומחייב חשיבה מחודשת בשל החשש שפלסטינים נוספים ינצלו את היתרי הכניסה לישראל כדי לבצע פיגועים. כל החלטה שתתקבל תהפוך לסיכון - החשש מפיגועים נוספים בתוך הקו הירוק, מול החשש מהתפרצות טרור גם בשטחים.
גם הציפייה שתגבור כוחות יביס את הטרור המשתולל קצת מוגזמת. בעלי תעודת זהות כחולה לא עוצרים במחסומים ונשק לא חוקי הרי לא חסר בחברה הערבית, ומחבל שיצא כבר לבצע פיגוע תמיד יוכל למצוא זירה נטולת אנשי ביטחון. פרישת שוטרים עשויה לסייע בתחושת ביטחון (כשאין ביטחון גם זה משהו) ובתגובות מהירות בזמן פיגוע.
בגופי הביטחון יידרשו להעמיק את החדירה המודיעינית בקרב ערביי ישראל, תוך שימוש באמצעים שעד כה הופעלו בעיקר נגד פלסטינים, כולל תוכנות ריגול, צווים מנהליים ואיסוף מודיעיני, ואולי גם באמצעי הרתעה בצעדים חריפים כמו הריסת בתי מחבלים.
איסוף כלי הנשק בחברה הערבית הוא צורך קריטי במערכה הזאת. אנחנו לא צפויים לראות טנקים ברחובות אום אל פחם, ולמשטרה יש עוד כמה משימות נוספות. איסוף הנשק יימשך כנראה תקופה ארוכה מאוד, אבל כנראה שהגיע הזמן לפעול גם בזירה זו.
הפחד חזר השבוע לרחובות, וממשלת בנט עומדת כעת בפני המבחן הכי קשה שלה מאז הקמתה. עובדה נוספת היא שמדינת ישראל מתמודדת עם גלי טרור מדי כמה שנים ואת כולם היא ניצחה. גם זה הנוכחי יובס בסופו של דבר, השאלה כמובן היא כמה זמן זה ייקח ומה יהיה המחיר.
