האם מדינת ישראל לא שמה היום את כל הביצים בסל אחד? לפני כמה שנים, איפשהו בסביבות 2017-2016, דסקסתי עם בכיר ישראלי על שאלת הירושה בזירה הפלסטינית: מי יחליף את אבו מאזן. עלו כמה אופציות בבורסת השמות. הוא מצדו נקב בשם אחד, בביטחון מלא: חוסיין א-שייח. הופתעתי. בניגוד להיום, א-שייח לא היה אז הכוכב הכי נוצץ במוקטעה ברמאללה. הוא היה עוד אחד מבין כמה. בטח לא המועמד המוביל לרשת את הראיס, לפחות לא במדרג המועמדים שלי. "תזכור מה ______ אומר לך", אמר לי אז אותו בכיר ישראלי, שדיבר על עצמו בגוף שלישי.
חלפו להן השנים, והנבואה החלה להגשים את עצמה. חוסיין א-שייח אמנם לא היורש, אבל כוכבו דרך מאז מאוד. הפריצה שלו קדימה החלה לאחר שסאיב עריקאת לקה בריאותיו ב-2017. עד אז, אבו מאזן היה מקפיד לקחת איתו שני אנשים קבועים במסעותיו לחוץ לארץ: עריקאת, שהיה מחזיק תיק המשא ומתן עם ישראל (גם באין משא ומתן) ומאג'ד פרג', ראש המודיעין הפלסטיני ואיש סודו של אבו מאזן. פרג' היה אולי האיש הכי קרוב לאבו מאזן, שליח מיוחד למשימות חשאיות. ועריקאת, קופסה שחורה עם אנגלית מצוחצחת הבקיאה בכל רזי המשא ומתן עם ישראל, לדורותיו.
א-שייח לצד שר החוץ המצרי סאמח שוקרי, 2021. צילום: אי-פי
בתקופה ההיא (רק לפני שש שנים) חוסיין א-שייח לא היה מספר 3 וגם לא 4, לא בטוח אפילו אם היה 5 או 6. התפקיד הרשמי שלו, אז והיום, היה השר המקשר בין ישראל לרשות הפלסטינית. אדם, שבמרוצת השנים נקשרו בשמו הרים של סיפורים ו/או מעשיות בדבר שחיתות אישית ומוסרית, שהדהודם בפירוט ובנחרצות עלול לסכן את הכותב בתביעת דיבה. אין בידי ראיות לים של טענות שהושמעו באוזניי לאורך השנים בהקשר זה, על ידי הצד הפלסטיני והישראלי כאחד. אולי עוד יבוא יום שבו אלו הנמנעים כיום מלהתייצב בגלוי מול מצלמות ולספר על מעלליו לכאורה, יפתחו את צפונות ליבם. עד אז, נניח את זה בצד.
הנסיקה מעלה
כשסאיב עריקאת קיבל ריאות חדשות בארצות הברית וסדר יומו העמוס פגישות מדיניות ותדרוכים לתקשורת התחלף בטיפולים בבתי חולים, החלה הנסיקה של חוסיין א-שייח. אבו מאזן החל לקחת אותו עמו לנסיעות לחו"ל, לצד מאג'ד פרג', ראש המודיעין. והקרבה לראיס עשתה את שלה. העובדה שהחזיק בתפקיד מפתח, כאיש הקשר לישראל, סייעה לו רבות לטפס במעלה הסולם. הוא התקרב יותר ויותר לראיס עד שהפך להיות מספר שתיים הלא-פורמלי אחריו. עריקאת כבר הלך לעולמו בשלהי 2020 לאחר שחלה בקורונה, חוסיין א-שייח תפס את מקומו ואף התעלה עליו.
כיום חוסיין א-שייח הוא האיש שאליו עולה הקהילה הבין-לאומית לרגל. ישראל חפצה ביקרו. בכירים במערכת הביטחון הישראלית, ולא רק, מרוצים מהאיש שאפשר לעשות איתו ביזנס. He can deliver, אם לשאול לרגע את המינוח המקובל באנגלית. בשנה האחרונה הוא מאפיל אפילו על מאג'ד פרג'. בפגישות האחרונות שקיים בקהיר: פעם אחת עם מאג'ד לבדו, פעם אחת עם אבו מאזן ומאג'ד, התמונות מדברות בעד עצמן. כשאבו מאזן נמצא בחדר, חוסיין א-שייח מצולם יושב ראשון לצידו, ולא מאג'ד, וכשאבו מאזן לא בחדר, והוא מאג'ד יושבים לבדם עם ראשי המודיעין המצרי והירדני, ברור לעין כל מי הבוס הפלסטיני בחדר, מי יושב בראש. זהו חוסיין א-שייח.
בשנים האחרונות נוכחנו לראות כיצד א-שייח, שהוא אחד מבין 18 חברי גוף ההנהגה העליון של הפת"ח (הוועד המרכזי), בונה את עצמו בהדרגה. זה לא רק חשבון הטוויטר שהוא ולשכתו מפעילים בערבית ובאנגלית שהפך אותו לסוג של דובר רשמי אייקוני מטעם הרשות הפלסטינית שמכחיש ומאשר כמעט כל ידיעה שנוגעת לרשות. מדובר באין ספור פגישות עם הבכירים הבין-לאומיים והבכירים הערבים, תדרוכים שהחל לתת לתקשורת לאחר פגישות של אבו מאזן עם אורחים חשובים מאוד במוקטעה, ובפגישות תכופות עם בכירים ישראלים – כשאבו מאזן נמצא בחדר או בהיעדרו.
הוא נפגש בעבר גם עם ליברמן בשבתו כשר הביטחון בממשלת נתניהו, יש אומרים שגם נפגש בשעתו בחשאי עם שר החוץ לשעבר גבי אשכנזי, וברמאללה טוענים שגם פגישתו לאחרונה עם שר החוץ יאיר לפיד בביתו בצפון תל אביב לא הייתה הראשונה (הראשונה כשלפיד שר חוץ, זה כן).
הוא היה הגורם המחולל של הפגישות האחרונות בין שר הביטחון בני גנץ לראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן: זו שבביתו של אבו מאזן ברמאללה בסוף אוגוסט, וזו שבביתו של גנץ בראש העין בסוף דצמבר. פגישות שמי שתיאם אותן מהצד הישראלי היה מתאם פעולות הממשלה בשטחים האלוף רסאן עליאן. את הפגישות בינו לבין יאיר לפיד, לא ידוע לי מי ארגן. א-שייח הגיע ללפיד לבדו, בלי אבו מאזן ובלי רסאן עליאן. זה קרה אגב שבועות מספר לאחר פגישה דומה שלפיד קיים עם ראש המודיעין הפלסטיני מאג'ד פרג', גם כן בנפרד. לא כולם בישראל מתים על הפגישות האלה שלפיד ארגן לעצמו עם הבכירים הפלסטינים, ובנפרד. לא ברור אם לפיד מנסה לשחק במגרש הפלסטיני או שמא הוא נפל כאן לידי ניסיון פלסטיני לשחק במגרש הישראלי, בקואליציה המורכבת הנוכחית.
חיזוק הרשות או חיזוק חוסיין א-שייח?
כשבוחנים לעומק את פירות הפגישה בין בני גנץ לבין אבו מאזן באוגוסט ובדצמבר (בנוכחות חוסיין א-שייח ומאג'ד פרג') קשה שלא להבחין בכך שהצעדים והמחוות של ישראל לחיזוק הרשות הפלסטינית נועדו לחזק בעקיפין ובמישרין גם את חוסיין א-שייח עצמו. גנץ נתן לרשות עשרות תעודות VIP חדשות לבכירים פלסטינים ועוד מאות אישורי BMC) Business Man Card) לאנשי עסקים פלסטינים בכירים – תעודות המעניקות פריבילגיות שונות ומגוונות למחזיקים בהן. במסגרת המחוות, חלק מאנשי העסקים הפלסטינים גם קיבלו אישור מיוחד להיכנס לשטח ישראל עם מכוניתם. יכול להיות שנתקלתם במי מהם, כשראיתם רכב עם לוחיות רישוי פלסטיניות אי שם בכבישי ישראל.
אבו מאזן בסלון של שר הביטחון | עוד יום
משרדו של חוסיין א-שייח ברמאללה הוא שאחראי בצד הפלסטיני על ניהול המערך של חלוקת תעודות ה-BMC לאנשי עסקים פלסטינים. הוא בוחר אותם אחד אחד. הוא בוחר למי מהם יינתן אישור להיכנס לישראל עם רכב. האנשים האלה זקוקים לתעודות האלה כדי להתנייד ולעשות עסקים עם השוק הישראלי. כמי שקרוב ולוחש על אוזנו של אבו מאזן, ניתן להניח שיש לו גם השפעה רבה על מי מקרב הבכירים הפלסטינים ומאנשי שלומו יקבל תעודת VIP מישראל. זהו כוח עצום שמופקד בידיו. לפי טענות שנשמעו לאורך השנים, לא תמיד נעשה בכוח הזה שימוש ראוי לכאורה. גם במערכת הביטחון בישראל כבר שנים שומעים על כך, מספרים על כך הלאה לבני שיחם, ועוצמים עין. "כשאתה שומע את זה מאדם אחד או שניים זו יכולה אולי להיות שמועה, אבל כשאתה שומע זאת ממאות ואלפים לאורך השנים זה אומר דרשני", טען באוזניי בכיר ישראלי המצוי בזירה הפלסטינית.
מחווה נוספת שהעניק גנץ לחיזוק הרשות הפלסטינית, נוגעת לאישור הישראלי המכיר לראשונה בשינוי הכתובת של אלפי פלסטינים שעברו לפני הרבה מאוד שנים מעזה להתגורר בגדה, או נכנסו לרצועת עזה ולא קיבלו תעודת זהות פלסטינית – תעודה שהנפקתה מצריכה עד היום אישור ישראלי. גם בנקודה הזו, מדובר במחווה שמחזקת את חוסיין א-שייח. רק מספר חודשים קודם למחווה, הפגינו מאות משפחות פלסטיניות מחוץ ללשכתו ברמאללה בדרישה שילחץ על ישראל לאשר להם את שינוי הכתובת בתעודת הזהות. ללא שינוי הכתובת הם היו חסרי זהות, התגוררו בגדה אך לא יכלו לצאת ממנה, לנסוע לחו"ל, לקבל טיפול רפואי בישראל. הם חיו בפחד מתמיד שייתפסו באחד ממחסומי צה"ל ויגורשו לעזה או לירדן, רק משום שישראל לא הכירה בהימצאותם רבת השנים בשטח. חוסיין א-שייח חזר מהפגישות עם גנץ עם נדוניה יפה: אלפי פלסטינים שהיו עד אז סוג של רוחות רפאים ברמאללה, חברון, שכם וג'נין הפכו עתה לאזרחים פלסטינים מן המניין.
פרסום ראשון | המחווה החדשה של ישראל לרשות הפלסטינית: לראשונה יונפק תו תקן ישראלי למפעלים פלסטיניים בשטחי הרשות - כדי שיוכלו לספק סחורות לגופים ומוסדות בישראל. כניסת איש מכון התקנים למפעלים תאובטח צבאית. הדיווח של @galberger ב-#חדשותהערב pic.twitter.com/bwc31x9nUh
— כאן חדשות (@kann_news) October 28, 2021
האם ישראל מנסה לייצר בשיר ג'ומייל חדש?
מאג'ד פרג' וחוסיין א-שייח, כך מספרים, הם כיום המוציא והמביא בלשכת אבו מאזן במוקטעה ברמאללה. לפי אותם מספרי סיפורים, הם שמחליטים במקרים רבים האם אדם מסוים יהיה נגיש לאבו מאזן או לא. זה כבר מזמן לא רק הרל"שית של הראיס, אינתיסאר אבו עמארה. הם שומרים עליו, והוא, בתורו, שומר עליהם. מאג'ד נחשב מקורב לאמריקנים, בפרט ל-CIA שעמם הוא נמצא בקשר רצוף. חוסיין, עם עברית רהוטה יותר מזו שבפי מאג'ד, הוא איש הקשר לישראלים כאמור. הוא נתפס כמי שמזיז דברים, סוגר קצוות, ולעיתים גם דואג להטות את אוזנו של אבו מאזן לחששותיה של ישראל – מפני הידרדרות ביטחונית למשל. אם לצטט בכיר ישראלי משיחות סגורות בעת האחרונה: "חשוב לנו לחזק קודם כל את הדרך של אבו מאזן, אבל גם את הסביבה הקרובה שלו". בעיני כמה בכירים ישראלים, אפוא, חוסיין א-שייח הוא "האיש שלנו במוקטעה".
בציבור הפלסטיני ובצמרת הפלסטינית קנה חוסיין א-שייח יריבים רבים במהלך השנים. כפי שאמר לי בעבר בכיר בהנהגת הפת"ח: "החמצן של חוסיין א-שייח ומאג'ד פרג' הוא אבו מאזן, ביום שאבו מאזן לא יהיה שם – החמצן הזה ייגמר". לא מעט אנשים מחכים לרגע הזה, כולל בתוך צמרת הפת"ח. בימים האחרונים יצא לי לדבר עם כמה קולגות בצד הפלסטיני. רובם לא מעלים בדעתם אפשרות שחוסיין א-שייח יהיה היורש של אבו מאזן. "יש לו שונאים רבים והמוניטין שיצא לו ברחוב הוא רע", אמר אחד מהם. "התקשורת הישראלית לא היא שתמנה את הראיס הבא", הפטיר באוזניי אחר. הדברים באים על רקע פרסומים בתקשורת הישראלית שחוסיין א-שייח מיצב את עצמו בעמדת זינוק טובה יותר משאר המועמדים הפלסטינית לרשת אבו מאזן, לאחר שאבו מאזן החליט למנותו כחבר בגוף ההנהגה העליון של אש"ף (הוועד הפועל) במועצה המרכזית של אש"ף שאמורה להתכנס היום (ראשון) ברמאללה. ייתכן אף שיקבל את התפקיד הנכסף: מזכיר הוועד הפועל של אש"ף.
מוטב היה אילו ישראל הייתה נוהגת איפוק ונמנעת ממעורבות ישירה או עקיפה במשחקי הירושה בזירה הפלסטינית. חיזוקו של חוסיין א-שייח למשל, וההימור עליו, ועליו בלבד, בידי גורמים בישראל עלול להתברר כמהלך קצר רואי שעלול לחזור אל ישראל כבומרנג. מה גם שהמתנות שהביא מישראל – ה-VIP וה-BMC – ספק מחזקות אותו, ספק מייצרות אפקט הפוך שמקים עליו ביקורת מבית ומחליש אותו. יש מי שסבור שדווקא החיכוך הגובר שלו עם בכירים ישראלים והעפלתו בטרם עת להנהגת אש"ף מקצרות את פתיל חייו הפוליטיים, בניגוד לסברה שהן משפרות את סיכוייו כיורש פוטנציאלי לראיס. יש מן הסתם מי שסבור ההיפך.
המצרים אגב מבינים היטב את המשגה שבהנחת כל הביצים בסל אחד, ועוד בעיצומם של מאבקי הירושה לקראת היום שאחרי אבו מאזן. לא בכדי הם הזמינו בשבוע שעבר את בכיר הפת"ח ג'יבריל רג'וב לסדרה של פגישות מדיניות. יש עוד אנשים בגלריה ששואפים לכתר ורוצים לרשת את אבו מאזן, כמו מוחמד דחלאן למשל, יריבו של אבו מאזן, שהוגלה למפרץ בתחילת העשור הקודם. שלא לדבר על אסיר העולם מרוואן ברגותי, הכלוא בישראל יותר מעשור וחצי. יש גם שמות פחות מוכרים בישראל כמו ראוחי פתוח למשל, שצפוי לקבל ממועצת אש"ף את תפקיד ראש המועצה הלאומית הפלסטינית (המל"פ) לאחר שהדינוזאור שעמד בראשו כרבע מאה, סלים א-זענון, התפטר לאחרונה. יש מי שטוען בצד הפלסטיני כי בהיעדר פרלמנט (אבו מאזן פיזר את הפרלמנט ב-2018) ובהיעדר מנגנון ירושה מסודר, הכתר עשוי בנסיבות מסוימות ליפול על ראשו של פאתוח, ולו לתקופת זמן מוגבלת.
בשורה התחתונה אין מנוס מלשאול את השאלה: האם מדינת ישראל צריכה לשים את כל יהבה על "חוסיין א-שייח" כמשל? כלומר, לקחת בכיר פלסטיני אחד מתוך גלריה שלמה, לסמן אותו ולשים עליו את כל הז'יטונים. האם היא לא מהמרת בימים אלה ממש על הסוס הלא נכון, גם אם בחלומות הוורודים של חלק מבכירי מערכת הביטחון עדיף לה למדינת ישראל שחוסיין א-שייח או מן דהוא יירש ביום מן הימים את אבו מאזן רק משום שהוא השחקן הבולט ביותר שמדבר "אבו-מאזנית" ואפשר לגנוב איתו סוסים.
נשאלת השאלה האם ישראל, שכבר נכוותה ברותחין בעבר, מנסה היום שוב ב-2022 לייצר את בשיר ג'ומייל החדש, והפעם – ברמאללה.
