עם יד על הלב, אין לכם מושג מיהו/היא/הם מספר 2 במפלגה של בצלאל סמוטריץ'. עד השבוע סביר שלא שמעתם על ח"כ מיכל וולדיגר, שאת הקריירה הפוליטית שלה משקיעה בעיקר בנושא הצדדי והבלתי סקסי בעליל של פגועי נפש ויחסה של המדינה אליהם.
השבוע חוותה וולדיגר אירוע 'כבשת הרש' פוליטי. חוק שהגישה אודות שירותי גמילה בישראל והופל בכנסת בחודש יולי על ידי הקואליציה, עבר ביום רביעי עם קרדיט ליו"ר הקואליציה עידית סילמן. למעשה, ב-19 ביולי, היום שבו החליטה הממשלה להתנגד לחוק של וולדיגר, הגישה אותו סילמן מחדש מילה במילה (72 מילים שמופיעות בשני החוקים) ורק הוסיפה סעיף אודות התמכרויות.
יו"ר הקואליציה עידית סילמן הצביעה נגד חוק של האופוזיציה. אז למה היא הגישה חוק ממש, אבל ממש דומה?#מהצד_השני עם @guyzo pic.twitter.com/1InTl1CXMQ
— כאן חדשות (@kann_news) October 7, 2021
צודקת וולדיגר כשהיא מרגישה שהקרדיט היחיד שלה נגזל. מילא לסמוטריץ', או לבן גביר, או לכל ח"כ שנמצא בלב המאבק המכוער בין המחנות. אבל להעתיק חוק של חברת הכנסת הכי שקטה ועניינית בקואליציה? על מה ולמה?
"בושה מה שעשית". חברי הכנסת מהאופוזיציה הפריעו ל-@iditsilman בזמן שהציגה במליאת הכנסת את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי: "אין לך בושה לעמוד כאן ולהציע את החוק הזה מחדש"@nati_hatar @oritstrock @michalwoldiger pic.twitter.com/t23fAj2tPU
— ערוץ כנסת (@KnessetT) October 13, 2021
צודקת גם עידית סילמן, שעוסקת בנושא עוד מימי הכנסת ה-21 וטוענת שוולדיגר הולכת עם הראש בקיר. החוק הזה נכלל בהסכמים הקואליציוניים שנחתמו עם הקמת הממשלה (סעיף 30 בהסכם עם תקווה חדשה). היא ניסתה להגיע להבנות מוקדמות עם וולדיגר אך לדבריה לא הצליחה. שתיהן עומדות בראש השדולה למען פגועי נפש, והיו חברות טובות מאד בעבר.
מאושרת שהחוק שלי עבר ושהחוק שלח"כ סילמן וח"כ השכל עבר גם - בתמיכתי.
— מיכל וולדיגר (@michalwoldiger) October 13, 2021
מצער אותי מאוד שנפגעי התחלואה הכפולה היו צריכים להמתין חודשיים וחצי בנוסף למסע הקשה שלהם בגלל פוליטיקה קטנונית וילדותית ויותר מהכל חשוב לזכור: קרדיטים זה לא שם של תרופה. pic.twitter.com/rNOgtEXSgK
היחסים בין השתיים הן רק פיסה קטנה מהפאזל הרקוב שנקרא הכנסת ה-24. מדי שבוע רושמת הכנסת הזאת שיאים חדשים של עוינות, חוסר שיתוף פעולה ושבירת קודים בסיסיים שלפיהם התנהלה הכנסת גם בימים של מחלוקות קשות ביותר.
זה מתחיל בוועדות הכנסת. עד לרגע זה האופוזיציה מחרימה את כל הוועדות (וגם עתרה לבג"ץ בנושא), ומסרבת לאייש את התפקידים. צעד חסר תקדים שמגיע בתגובה לבריונות פוליטית: הקואליציה היא זו שקובעת את איוש הוועדות, והם העבירו הצעה לא הוגנת שמשאירה לאופוזיציה סיכויים קלושים מאד להשפיע שם. גם לעומת הכנסת ה-20 (2019-2015), שגם בה הייתה קואליציית 61 בתחילה, זו הצעה מעליבה.
גפני הבהיר לנתניהו: אי אפשר להמשיך את החרם על ועדות הכנסת. ראש האופוזיציה ביקש להמתין עם הפשרה ליום שני הבא@yaara_shapira #חדשותהערב pic.twitter.com/uKTD8oL8CG
— כאן חדשות (@kann_news) October 14, 2021
זה עובר גם בשבירת הענייניות שבעבר הייתה בכנסת. קודם האופוזיציה מצביעה נגד חוק האזרחות, למרות שרובה המוחלט רואה בו חוק חשוב עד קריטי. אחר כך תור הקואליציה להצביע נגד החוק, למרות שגם בה יש חלקים לא מבוטלים שהפלת החוק היא אסון בעיניהם. עוד קוד שנשבר.
זה ממשיך בהתנהלות המחפירה של מליאת הכנסת. האופוזיציה (אם לדייק, הליכוד) החליטה שבנט לא יוכל לסיים נאום אחד במליאה. ח"כים קולניים מהליכוד משבשים את נאומיו בקללות בוטות לעיתים, ובחוסר קלאס.
תמיד היו מהומות במליאת הכנסת, אבל הפעם היו"ר החדש וחסר הניסיון מיקי לוי מתקשה לשדר סמכות ומרות. הוא מאבד את עשתונותיו ומוציא ח"כים מיידית מהמליאה בלי לדקלם את הנוסח הנדרש. השבוע עלו ליציע העיתונות שישה ח"כים שהוצאו. הם המשיכו לקרוא משם קריאות ולהפריע עד שלוי נאלץ לסלק אותם גם משם.
חבורה שהייתי נוסע איתה לסופשבוע בבורגס pic.twitter.com/Br7bcjTXUE
— Akiva Novick (@akivanovick) October 11, 2021
מי התחיל? מי אשם? כולם ביחד. לוי הוא בעצמו תגרן מליאה בדימוס, לא נהנה מכבוד רב בקרב חבריו למשכן, ולא מצליח לשלוט במליאה. מאידך, איך אתם הייתם משליטים סדר כשח"כים מסרבים לכל הידברות ומתעקשים לצעוק ללא הפסקה (השבוע אמסלם הוצא עוד לפני שבנט פתח את פיו)? לכנסת אין כמעט כלים כדי לפקח על ההתנהלות בה, כי האופוזיציה מסרבת להקים את ועדת האתיקה שזה תפקידה.
עוד על שערוריית ועדת האתיקה - בפרק "מי יעניש את הח"כים" בהסכת עוד יום
המקרה המביך של סילמן ווולדיגר מעורר געגועים לימים אחרים, לכנסות הקודמות. מאז ומעולם הנוהג בכנסת היה שכשח"כים באופוזיציה מקדמים נושאים שאינם במחלוקת, הקואליציה לעיתים נותנת להם את הקרדיט (זכור "חוק טיבי" לעניין פיצוי נוסעים, או עשרות חוקים שהעבירה מרצ בעשור האחרון). אילת שקד נהגה להתגאות בכך ששליש המחוקים שהעבירה בוועדת השרים לחקיקה היו של האופוזיציה.
באינספור מקרים אחרים, ח"כים בקואליציה נהגו להצטרף להצעות חוק של חבריהם באופוזיציה, כדי "לעקוף את הסלקציה" ולהעביר אותם בוועדת השרים לחקיקה. מי שהצטיין בזה הוא יו"ר הקואליציה בשנים 2017-2016 דוד ביטן. הוא היה מצרף את שמו פיקטיבית להצעות חוק, ולא מתייצב בסוף התהליך כדי לנגוס בקרדיט. עד האביב האחרון, חרמות מוחלטים היו עניין למקרי קצת חריגים. עכשיו הם ברירת המחדל.
הימים האחרונים במערכת הפוליטית מעוררים געגועים לימים הג'נטלמניים ההם, של דוד ביטן, יריב לוין, אילת שקד או דוד אמסלם. כשיש רצון טוב, גם בכנסות המסוכסכות ביותר יש המון שיתופי פעולה וקודים חבריים שמאפשרים את ההתנהלות הכללית. אבל כשאין רצון טוב? התוצאה היא הכנסת ה-24.
