בפעם הבאה שאתם נקלעים לאיזה קלפי, תעיפו מבט בפתקים שמולכם. רוב המפלגות שכתובות עליהם, לא יהיו בכנסת הבאה. הן גם לא נבחרו לקודמת, או לקודמת-קודמת. אז מה? ממתי זו סיבה לא לרוץ?
להישאר עם מרצ? לחזק את הליכוד? בין מה למי המתלבטים מתלבטים | שמואל רוזנר, המדד
בפרק הזה ניתן את הכבוד הראוי לסצנה פוליטית שקורית ממש ליד הבחירות: המפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה, וספויילר - זה גם ממש לא מעניין אותן. מה קורה שם במחוזות הפרינג'? מה הם יודעים שאנחנו לא? ומי הם אותם אנשים?
האזינו לפרק החדש בהסכת "עוד יום"
את המפלגות מתחת לאחוז החסימה אפשר לחלק לשלושה סוגים עיקריים. הסוג הראשון זה כאלה שמביאים עשרות אלפי קולות ופשוט בטוחים שהפעם הם עוברים. למשל ירון זליכה או פייגלין וכמובן "עוצמה יהודית". הם הרציונאליים פה. יש להם יעד: אחוז החסימה הוא 150 אלף קולות בערך והם מפלרטטים איתו. זה שהוא לא מפלרטט חזרה - זה כבר סיפור אחר.
הקבוצה השנייה היא "משוגעים לדבר". אנשים שגם אם הם יקבלו קול אחד הם ימשיכו לרוץ. זה כל מיני מפלגות העם, המהפכנים הדמוקרטיים, הרבה משיחים מטעם עצמם ואנשים שפשוט שונאים בירוקרטיה והחליטו שהם יושיעו את המדינה.
אבל אנחנו בעניין של הקבוצה השלישית: אלה שבאים להרים, ליהנות מכל רגע, להתפרסם על חשבון המדינה ולעשות שכונה מהבחירות. אם ממילא לפחות 20 מפלגות רצות סתם כל פעם, הם אלה שמצביעים על כמה מטומטמת השיטה. גאונות!
דני גולדשטיין רץ פעמיים לכנסת, מטעם "מפלגת כלכלה". ואל תתבלבלו עם המפלגה של ירון זליכה, כן? הוא ואחיו בני הטרילו את מדינת ישראל, אבל הם לא באו רק להטריל - הייתה להם מטרה חשובה בהרבה. "בני עבר גירושים קשים ונראה לי שהוא פשוט רצה להוכיח לאשתו שהוא משהו. שהוא לא סתם 'לוזר', שהוא אדם עם אופי אדם טוב", אומר דני גולדשטיין.
אבל הסיפור של דני ובני גולדשטיין הוא רק דוגמה אחת. מה גורם לכל כך הרבה אנשים אלמונים לרוץ לכנסת בלי שקל בכיס ובלי סיכוי? ומילא פעם אחת. מנין הדלק, החוצפה או עוז הרוח לרוץ פעם נוספת? עקיבא נוביק בדק וחזר עם תשובות מפתיעות בפרק החדש של ההסכת "עוד יום".
