דווקא כשהייצוג הערבי בכנסת הגיע לשיא של כל הזמנים, הרשימה המשותפת התפרקה לפני כשבוע, בזמן שהרבה מאוד ישראלים כמעט ולא מכירים אותה באמת. בשביל לעשות קצת סדר, הסכת "עוד יום" מפרק את הרשימה המשותפת – מי חבר למי, איפה החלו הסדקים והאם יש אשם אחד לפרידה הכואבת?
האזינו לפרק בהסכת "עוד יום"
את הרשימה המשותפת הרכיבו ארבע מפלגות - חד"ש, בל"ד, תע"ל ורע"מ – שהודיעה על ריצה נפרדת בבחירות הנוכחיות. כל אחת מהן אימצה רמה אחת של לאומיות, הציבה ערכים שונים בחזית והציגה עמדה משלה בכל הנוגע לשיתוף פעולה עם הממשלה. מבל"ד הלאומית ועד לחד"ש הדמוקרטית הפער הוא גדול – כמעט כמו לצפות ממרצ והליכוד לרוץ יחד בבחירות.
הסדק הראשון במשותפת הופיע מעל לפני השטח בחודש יולי, כשמרצ הגישה לכנסת הצעת חוק שמבקשת לאסור טיפולי המרה ללהט"בים. בין התומכים היו גם שלושה חברים ברשימה המשותפת - איימן עודה, עאידה תומא-סלימאן ועופר כסיף. ההצבעה שלהם הוציאה לאור את המחלוקת הפנימית כל הנוגע לדיני משפחה והיחס ללהט"ב.
בהמשך, הרשימה נאלצה להתמודד עם מה שנראה כמו חיבור הולך ומתחזק בין נתניהו ויו"ר רע"מ מנסור עבאס, המחלוקת על אישור הסכם השלום עם איחוד האמירויות והביקורת שהופנתה כלפיה בכל הנוגע לטיפול באלימות במגזר הערבי. ובתוך כל זה, צריך לשאול - החיבור בין המפלגות היה טוב לערבים? והאם יש סיכוי לקאמבק של המשותפת?
