אחת הכותרות החמות ביותר השבוע באתרים הכלכליים לא הייתה קשורה לבחירות, ולא לשום נושא פוליטי, אלא למשהו משעמם להפליא - פנסיה. פנסיה היא אחד מהדברים האלה שאף אחד לא באמת רוצה לשמוע עליהם, ובכל זאת כתבות בנושא תמיד זוכות לתנועה הכי ערה של הגולשים באתרי החדשות. קצת כמו תאונה שאי אפשר להפסיק להסתכל עליה.
הכותרת השבוע ב"כלכליסט" הייתה קצת מרחיקת לכת לטעמי. היא בישרה על כך שהחשב הכללי וראש רשות שוק ההון (הרגולטור של הפנסיה) סיכמו לשנות לחלוטין את רשת הביטחון שהמדינה פורסת לחוסכים לפנסיה. הכותרת שכחה לגלות שלסיכום הזה אין הרבה משמעות, אבל היא הספיקה בשביל לייצר המון תגובות, והמון אנשים שחששו וחשבו לעצמם: "רגע, מה בדיוק הולך לקרות לפנסיה שלנו?". התשובה הקצרה היא: כרגע כלום. ועכשיו לתשובה הקצת יותר ארוכה.
בישראל יש שלוש דרכים לחסוך לפנסיה: דרך קרן פנסיה, דרך ביטוח מנהלים או דרך קופת גמל. בסך הכול הציבור הישראלי חסך כבר בערך 1.7 טריליון שקל - סכום דמיוני לחלוטין. הסכום הזה מתחלק כך: כ-400 מיליארד שקל בקרנות הפנסיה, עוד 360 מיליארד בביטוחי המנהלים, עוד 250 מיליארד בקופות הגמל, ושאר הכסף במכשירי חיסכון ישנים שכבר לא פתוחים למצטרפים חדשים.
לאן הולך הכסף הזה? רובו המוחלט מושקע בשוק ההון, לא רק בישראל אלא בעולם כולו. בניסיון לעשות כסף מהכסף הזה, גופי הפנסיה משקיעים את החסכונות שלנו בכל מה שזז: במניות, באגרות חוב, בנדל"ן, במה שאתם לא רוצים.
האזינו לפרק הפנסיה הגדול של ההסכת חיות כיס
כשמדובר בביטוחי מנהלים ובקופות הגמל, 100% מהכסף שלכם הולך לבורסה. בקרנות הפנסיה המצב קצת שונה: רק חלק מהכסף שלכם בבורסה. לשאר הכסף המדינה נותנת רשת ביטחון ממשלתית עם ריבית מובטחת מראש. לאיזה חלק ניתנת רשת הביטחון הזו? תלוי בני כמה אתם. אם אתם בני 60 ומעלה וחוסכים בקרן פנסיה, 60% מהכסף שלכם מובטח בידי הממשלה. אם אתם צעירים יותר, אחוז קטן יותר מהכסף מובטח.
הרציונל מאחורי העניין הזה פשוט: ככל שהחוסכים מתבגרים ומגיעים קרוב יותר לגיל הפנסיה, או כבר נכנסים לתקפות הפנסיה עצמה, הם לא רוצים שרוב הכסף שלהם יהיה חשוף לסיכונים של שוק ההון. הם רוצים יציבות, גם אם במחיר של תשואה סולידית יחסית. הכותרת באתרים הכלכליים השבוע בישרה שהשיטה הזו צפויה להשתנות בקרוב.
לעוד טורים של שאול אמסטרדמסקי:
• כשהפוליטיקאים לא עושים את העבודה, אולי הפקידים צריכים לקחת את המושכות
• מספר החרדים בצה"ל לא באמת משנה לחברה הישראלית
• טירוף הצריכה האמריקני עוד לא הגיע לישראל, ואולי טוב שכך
אז למה אין סיבה להתרגש?
החשב הכללי במשרד האוצר לא אוהב את רשת הביטחון הזו. הסיבה היא חשבונאית-פיננסית. רשת הביטחון הזו ניתנת בדמות אגרות חוב מיוחדות שהמדינה מנפיקה רק עבור קרנות הפנסיה. מבלי לצלול לפרטים טכניים מדי, השיטה הזו גורמת לכך שהציבור מסבסד את החוסכים לפנסיה בכמה מיליארדי שקלים מדי שנה (תלוי בגובה הריבית המדויקת בשוק החופשי).
לכן, כבר כמה שנים שהחשב הכללי מציע שיטה אחרת: במקום שהמדינה תיתן כבר היום רשת ביטחון לחוסכים על ידי אגרות החוב המיוחדות האלה, הממשלה תציע לחוסכים בקרנות הפנסיה רשת ביטחון עתידית. כלומר, קרנות הפנסיה ישקיעו את מלוא הכסף של החוסכים בבורסה (כמו בביטוחי המנהלים ובקופות הגמל), ואם הן לא יצליחו לעשות להם מספיק כסף, אז כשהחוסכים יגיעו לגיל הפנסיה - המדינה תשלים את החסר. החשב הכללי קורא לזה "ביטוח תשואה".
ההצעה הזו מבוססת על מחקר שערכו שני חוקרים ישראלים, שהריצו מאות סימולציות והראו שבמרבית התרחישים השיטה החדשה הזו תהיה טובה יותר לחוסכים. הם מצאו שהתשואה שהם יוכלו להשיג בבורסה תהיה גבוהה יותר מאשר התשואה שהמדינה מבטיחה במסגרת רשת הביטחון.
אז למה אין סיבה להתרגש? דבר ראשון, חרף הכותרת על כך שהחשב הכללי סיכם על השינוי יחד עם הרגולטור של הפנסיה, ראש רשות שוק ההון, שום סיכום כזה אינו שווה שום דבר כל עוד אין ממשלה קבועה. כשתהיה ממשלה קבועה - מתישהו תהיה, נכון? אנחנו לא תקועים בלופ הזה לנצח, נכון? - מי שיתמנה לתפקיד שר האוצר יצטרך להחליט אם שינוי כזה מתאים לו או לא.
ואפילו אם שר האוצר יחליט ללכת על זה, זה לא שינוי קטן. זה שינוי שמצריך תהליכים בירוקרטיים ומשפטיים, ייתכן שגם יהיה צורך בשינוי של החוק בכנסת. ושם, בכנסת, זה לא יעבור בקלות. המון גופים יעמדו על הרגליים האחוריות בשביל למנוע את השינוי הזה, בראשם ההסתדרות. בקיצור, זה פשוט לא הולך לקרות בקרוב. ממש ממש לא הולך לקרות בקרוב.
השיטה שמציע החשב הכללי יוצרת "סיכן מוסרי" עבור גופי הפנסיה
דבר שני, יש כמה בעיות עם ההצעה הזו. היא יוצרת עבור גופי הפנסיה את מה שהכלכלנים קוראים לו "סיכון מוסרי". אם האנשים שמנהלים לכם את הכסף יודעים שבכל מקרה המדינה תבטיח רשת ביטחון למקרה שהם לא יצליחו לעשות כסף. הם יכולים להתרשל בעבודה שלהם ועלולים לקחת סיכון גדול מדי בניהול הכסף שלכם, או בדיוק את ההיפך - סיכון נמוך מדי. כי מה שלא יהיה, המדינה תשלים את הפער.
מלבד זה, מי אמר שהמדינה תעמוד בהתחייבות שלה כשתגיעו לגיל הפנסיה? זה לא שאני לא רוצה להאמין למדינה, אבל כבר קרו מקרים מעולם, נכון? הממשלה קיצצה בקצבאות הביטוח הלאומי כשהייתה צריכה, העלתה את גיל הפרישה כשהייתה צריכה. המדינה משנה את חוקיה וכלליה בכל פעם שהנסיבות משתנות, והנסיבות תמיד משתנות. אין שום סיבה להאמין שהבטחה שניתנת היום תהיה תקפה לעוד 20 שנה.
ולבסוף, החוסכים לא באמת צריכים את השינוי הזה. לפני שנתיים הממשלה החליטה לשנות קצת את האופן שבו היא פורסת את רשת הביטחון לחוסכים בקרנות הפנסיה. עד לשינוי הזה כל החוסכים, בלי קשר לגיל שלהם, קיבלו רשת ביטחון זהה. מאז השינוי החוסכים המבוגרים והפנסיונרים מקבלים כיסוי גדול יותר, ואילו חוסכים צעירים מקבלים כיסוי חלקי.
בעוד כמה שנים, כשמספר הפנסיונרים יעלה, הצעירים לא יקבלו כיסוי כלל. וזה טוב. כל עוד הם צעירים ויש להם מספיק זמן לספוג את הטלטלות של שוק ההון, זה טוב שהכסף שלהם יהיה חשוף לסיכון גבוה יותר, שעשוי להניב להם תשואה גבוהה יותר לאורך זמן. לכן, מאחר שהשינוי הזה כבר נעשה, החוסכים לא צריכים שהממשלה תיקח את מלוא הכסף שלהם ותשים אותו בשוק ההון - הוא כבר שם.
להפסיק את חגיגת דמי הניהול הכפולים
במקום לעסוק בבעיות של החשב הכללי בניהול אגרות החוב של ממשלת ישראל, עדיף שהרגולטור של הפנסיה יעסוק בבעיות שאשכרה נמצאות במנדט שלו. על שולחנו נמצאת היום החלטה שהוא צריך לקבל - האם לאפשר לגופי הפנסיה להמשיך לגבות מהחוסכים דמי ניהול כפולים, או להפסיק את החגיגה הזו?
בשלב הזה כולנו יודעים שאנחנו משלמים דמי ניהול לגופי הפנסיה על כך שהם מנהלים את החסכונות שלנו. חוסכים חרוצים שאפילו מתקשרים לגוף הפנסיה שלהם ומבקשים הנחה, לרוב זוכים לדמי ניהול מופחתים. מה שפחות ידוע הוא שנוסף על דמי הניהול האלה ישנם דמי ניהול נוספים, שעליהם אי אפשר להתמקח. הם סוג של גזירת גורל בחסות הרגולטור. דמי הניהול האלה, שקרויים לעיתים גם "הוצאות ישירות" או "השקעות חיצוניות", הם שערורייה לא קטנה. הם מאפשרים לגופי הפנסיה להקטין את ההוצאות שלהם, ותרומתם לחוסכים מוטלת בספק.
הרעיון מאחורי דמי הניהול הכפולים האלה הוא לאפשר לגופי הפנסיה להשקיע חלק מהכסף שלנו בכל מיני קרנות השקעה (בעיקר בחו"ל, אבל גם בישראל), שאחרת לא היו משקיעים בהן. אלה יכולות להיות קרנות שמשקיעות בסטארט-אפים, בנדל"ן, בכל מיני דברים. לרוב אלה קרנות שגובות דמי ניהול יקרים למדי, וגופי הפנסיה שלנו רשאים לגלגל את העלות הזו ישר אלינו, החוסכים.
הדבר הזה עולה לציבור החוסכים כ-3 מיליארד שקלים בשנה (אם סופרים גם את קרנות ההשתלמות), ובעיניי אלה 3 מיליארד שקלים יותר מדי. האם אנחנו אמורים לשלם לגופי הפנסיה את הוצאות החשמל שלהם? את החלפת המחשבים כל כמה שנים? את עלות התלושים לחג שהם נותנים לעובדים שלהם? לא. הכול אמור להיות מתומחר בדמי הניהול שאנחנו משלמים להם. גם ההוצאות האלה.
גם אם לא נשלם להם את דמי הניהול האלה, התשואות שלנו לא ייפגעו. בין היתר משום שלא הוכח שום קשר בין גובה דמי הניהול שאנחנו משלמים לתשואות שאנחנו מקבלים. זה סתם צ'ופר שהרגולטור נתן לגופי הפנסיה, שבחלק מהמקרים, כפי שהראנו השבוע במוסף חיות כיס בחדשות הערב, גם יוצר תופעות של ניגוד עניינים. וזו לא בעיה תיאורטית, זה כסף כאן ועכשיו שיוצא מחשבונות החיסכון של הציבור ועובר לכיס של מנהלי קרנות ההשקעה.
בקיצור, הרגולטור של הפנסיה, ראש רשות שוק ההון ד"ר משה ברקת, יכול לשבת ולבחון לעומק את הסוגייה הזו, ולהיטיב עם ציבור החוסכים. במקום זאת הוא משקיע את זמנו בסיכומים תיאורטיים עם החשב הכללי שלא שווים דבר ולא יקרו בקרוב, וגם בכלל לא ברור אם יסייעו לחוסכים בעתיד.
