העובדה שבמשך שנים צה"ל זייף או ניפח את נתוני גיוס החרדים היא איומה ונוראה, בלי ציניות. אבל יותר מהכול, לדעתי, היא ממחישה עד כמה המערכת הפוליטית הטריפה את הצבא על גיוס החרדים, במקום להתמקד בעיקר. כי העיקר, לדעתי, אינו גיוס החרדים לצה"ל, אלא גיוסם לחברה האזרחית, ובפרט, שילובם בשוק העבודה הישראלי - בדגש על משרות איכותיות שמשלמות משכורות גבוהות.
מי שבאמת מעוניינים למצוא דרך שבה החרדים יוכלו לתרום לצה"ל, צריכים לשבור את הראש לילות כימים במציאת פתרונות שיקרבו אותם לשוק העבודה. כי חרדים עובדים שמקבלים שכר גבוה על עבודתם, הם חרדים שמשלמים מיסים, והמיסים האלה - כפי שיודעים כל ישראלית וישראלי - מתגלגלים לתקציב הביטחון. ככה, ולא על ידי גיוסם לצה"ל, הם באמת יוכלו לתרום לחברה הישראלית. ואם על הדרך הם רוצים להתגייס כמו כולם - אז בבקשה.
לטורים קודמים של שאול אמסטרדמסקי:
• טירוף הצריכה האמריקני עוד לא הגיע לישראל, ואולי טוב שכך
• למה החיים בישראל בלי רכב פרטי בלתי אפשריים?
• למה טיל אחד על תל אביב מפחיד יותר ממאות טילים על הדרום?
בלי חרדים עובדים הכלכלה הישראלית לא תחזיק מעמד ברמת חיים גבוהה
כמה חרדים מתגייסים בכל שנה לצה"ל? התשובה היא מעט. אחרי החשיפה של כרמלה מנשה בכאן רשת ב, התשובה המדויקת יותר היא "פחות ממה שחשבנו". לפי הפרסום, בשנת 2017 התגייסו רק כ-1,300 חרדים. כמה זה באחוזים? קשה לדעת, כי הצבא לא מפרסם את נתוני היקף הגיוס או את גודל הצבא הסביר. אבל הנה קצת חשבון סנדלרים: בשנת 2017 היו בישראל כ-123,500 תלמידים בכיתה י"ב. אם מורידים מהמספר הזה בערך 17% (בוגרי כיתות י"ב מהמגזר הערבי שאינם חייבים בגיוס), נשארים עם 102 אלף תלמידים שאמורים להתגייס. 1,300 הם פחות מ-2% מפוטנציאל הגיוס המלא.
זיוף נתוני גיוס החרדים: החזון הרומנטי בדרך להסתיים? | פרשנות
אפילו אם אני מוריד חצי מהמספר הזה - נניח שצה"ל לא מגייס את כל בני ה-18 הפוטנציאלים, אלא רק חצי מהם, 1,300 חרדים שמתגייסים הם שיעור זניח מאוד - פחות מ-4%. היקף הטעות הסטטיסטית בסקרי בחירות. זה לא מה שמשנה לצה"ל. ולדעתי האישית, כאזרח משלם מיסים ששירת בצה"ל ושילדיו ככל הנראה יתגייסו בעתיד, זה לא מה שמשנה לחברה הישראלית. בפרק 106 של ההסכת שלנו חיות כיס - החוק שלא גייס אף אחד, סיפר העיתונאי אלי ביתאן כיצד מלכתחילה הח"כים החרדים עיצבו את חוק הגיוס, כך שמספרי החרדים שמתגייסים ייספרו על ידי אנשים שהם בכלל לא חרדים.
האזינו לפרק 106 בהסכת חיות כיס
עכשיו בואו נסתכל על מספרים אחרים, כאלה שדווקא כן משנים לחברה הישראלית: שיעור ההשתתפות של חרדים בשוק העבודה. כשמסתכלים על הנשים, התמונה יחסית אופטימית. שיעור ההשתתפות של נשים חרדיות בשוק העבודה נמצא בעלייה והגיע בשנה שעברה ל-73%. זה אמנם נמוך משיעור ההשתתפות של נשים יהודיות לא חרדיות - שעומד על 82% - אבל זה מראה שהפער הולך ונסגר.
בקרב הגברים החרדים, התמונה עגומה מאוד. רק 51% מהגברים החרדים נמצאים בשוק העבודה, לעומת 88% מהגברים היהודים הלא חרדים. זה מאוד נמוך. זה שיעור נמוך מדי לכל חברה מערבית מודרנית שרוצה לשמור על רמת חיים גבוהה. ואם זה לא מספיק גרוע, שיעור החרדים העובדים כבר היה בעבר במגמת עלייה, אבל העלייה הזו נבלמה בשנים האחרונות. אלו המספרים שבאמת צריכים להטריד את החברה הישראלית, ואת כל מי שרוצה לחיות בה בעתיד, לא היקף המתגייסים לצה"ל. (אגב, בתוך החברה החרדית יש זרמים שונים מאוד זה מזה, ושיעור הגיוס לצה"ל או ההשתתפות בשוק העבודה שונים מאוד בין הזרמים האלו, אבל לא אכנס לזה הפעם).
בלי חרדים עובדים הכלכלה הישראלית לא תוכל להחזיק את עצמה ברמת חיים גבוהה לאורך זמן. זה פשוט לא יעבוד. החלק היחסי של החברה החרדית באוכלוסייה הישראלית נמצא במגמת עלייה, בגלל שיעור הילודה הגבוה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. זו חברה צעירה ברובה, עם ילדים רבים שמקבלים חינוך שאינו מתאים לשוק העבודה המודרני, בוודאי שלא לשוק העבודה העתידי, ויהיו בעמדת נחיתות לעומת בני גילם החילונים אם יחליטו בעתיד כן לצאת לשוק העבודה. המצב הנוכחי אינו הוגן כלפיהם, ואינו הוגן כלפי יתר משלמי המיסים בישראל.
השיח על שילובם של החרדים צריך להיות שיח כלכלי - ולא רק מוסרני
כשישראל הייתה קטנה יותר בגודלה וצעירה יותר בגילה, וכשהאיומים הביטחוניים היו קיומיים יותר, הגיוס לצה"ל היה שער הכניסה האמיתי לחברה הישראלית. היום המצב הזה שונה. כבר תקופה ארוכה שצה"ל מתרחק באיטיות - ממש ממש באיטיות - ממודל צבא העם הבן-גוריוני של ראשית המדינה. לקברניטי הצבא והמדינה ברור שצה"ל לא באמת צריך מורות חיילות, מש"קיות ת"ש או מקצועות אחרים, שפעם היו במחסור בחברה הישראלית ולא היה מי שיעשה אותם. צה"ל צריך להיות צבא, והוא צריך להיות צבא יעיל, משום שהמשאבים התקציביים שעומדים לרשותו אינם אין-סופיים - גם אם זה נראה כך לפעמים.
יותר מכל גוף אחר בישראל, צה"ל מבין זאת הכי טוב בעצמו. בשנים האחרונות הצבא הסכים לצמצום משך שירות החובה, מתוך הבנה שהוא לא צריך כל כך הרבה חיילים למשך כל כך הרבה זמן. הוא צריך להמשיך לגייס צבא חובה בעיקר בגלל שישראל צריכה צבא מילואים גדול ומיומן לעיתות חירום ומלחמה, ובלי צבא חובה אין צבא מילואים. אבל חיילי החובה כבר לא חייבים לשרת כל כך הרבה זמן. בטח לא כולם.
כבר היום משך שירות החובה לבנים עומד על 32 חודשים. ביולי הבא זה יתקצר עוד, ובנים שיתגייסו אז ישרתו רק שנתיים וחצי - כמו בנות. במשרד האוצר מעוניינים לקצר את משך השירות עוד יותר, לשנתיים בלבד, ולתת לצה"ל את האפשרות להשאיר בשכר גבוה יותר חיילים קרביים שהוא צריך למשך תקופה ארוכה יותר. זה בהחלט לא מודל של צבא שכיר, אבל זו זחילה איטית לשם.
ככל שהזחילה הזו נמשכת, וככל שהשירות מתקצר, התרומה למשק הישראלי גדלה. לפי חישובים שערך הכלכלן פרופסור יוסי זעירא בספרו האחרון על כלכלת ישראל, קיצור של כל חודש בשירות החובה יתרום עשירית האחוז לתוצר השנתי. באחוזים זה נשמע מעט, אך במספרים זה הרבה יותר מרשים: 1.3 מיליארד שקל על כל חודש קיצור.
ככל שהשירות הצבאי יתקצר, גם הפער הפסיכולוגי ב"שוויון בנטל" בין החרדים שלא מתגייסים לכל הישראלים שכן משרתים בצבא יצטמצם. ככל שהשיח על משך השירות הצבאי יהפוך לכלכלי יותר, יהיה יותר ברור שגם השיח על שילובם של החרדים צריך להיות שיח כלכלי - ולא רק מוסרני.
