אביגדור ליברמן תזמן את המשבר הזה בכוונה, בדיוק לעכשיו. כשהעצבים מתוחים והשעון של ממשלת נתניהו החמישית, שאינה סתם עוד ממשלה אלא ממשלת חסינותו האישית, מתקתק. ליברמן רוצה להיות חלק מהקואליציה, אבל הוא רוצה להיכנס אליה חזק, ולכן מפגין שרירים מול בנימין נתניהו, אבל בעיקר מול החרדים. הוא יודע שמה שלא יסוכם עכשיו - לא יקרה בהמשך. כוחו הפוליטי קטן משמעותית מזה של החרדים, מתוגברים בסמוטריץ'.
יו"ר ישראל ביתנו לא יכול להרשות לעצמו להישחק ולהתבזות נוכח הישגי החרדים בקדנציה הקודמת. חוק המרכולים היה סנונית מבחינתו, והדרישות הקואליציוניות לבדיקות דנ"א ליוצאי חבר העמים, שיהדותם מוטלת בספק, מעידים על התיאבון ההולך וגדל של החרדים.
מרכיבים ממשלה | גורמים בליכוד המעורבים במו"מ הקואליציוני: ליברמן מנסה לפוצץ את השיחות@shemeshmicha #חדשותהערב pic.twitter.com/wncy1JHs4z
— כאן חדשות (@kann_news) 13 במאי 2019
חוק הגיוס הוא קו פרשת המים. בגללו הלכו לבחירות, ובגללו הקמת הממשלה בספק. השאלה היא מה יהיה ההרכב, ומי יקפל את דגל הגיוס ראשון. ליברמן לא מתכוון לעשות זאת. מבחינתו, החוק שהביא הצבא הוא חוק מידתי, שמתכלל את ערך השוויון בנטל, גם אם לא מיישם אותו הלכה למעשה באמצעות קביעת מכסות גיוס נמוכות.
מבחינה ציבורית התעקשותו של ליברמן בנושא חוק הגיוס נכונה. ח"כ עודד פורר אמר ב"הבוקר הזה" לרונן פולק כי "אם חוק הגיוס היה עומד למבחן הכנסת בהצבעה חופשית, הייתה בו תמיכה רחבה". פורר צודק. הדווקנות של יהדות התורה, בבטן הרכה של הציבוריות הישראלית, רק תחזק את יו"ר ישראל ביתנו בדעת הקהל, ועל הדרך תשניא את החרדים, אף שאינם מקשה אחת. בש"ס ובדגל התורה הסכימו בשתיקה לחוק הקיים, מאחר שהם מבינים שלא יהיה טוב ממנו. רק האדמו"ר מגור נותר בעמדתו, ומעכב את הקמת הממשלה.
במפלגות החרדיות לא מצליחים לקרוא את ליברמן. השבוע שאל אותי אחד הגורמים המרכזיים באחת המפלגות אם יש סיכוי שליברמן ייכנע ויירד מהעץ. הערכתי שהפעם לא. ליברמן חייב לרשום הישג, והוא יעשה זאת בנושא שיש לו תמיכה ציבורית רחבה. הגורם שאל אם ליברמן יילך עד הסוף. השבתי שאין לו מה להפסיד. חוק הגיוס הוא הרוביקון שאותו הוא לא יוכל לחצות. נדמה שאצל החרדים מתחילים להבין שליברמן רציני בעניין הזה.
ולכן, פחות משבוע לתום המועד החוקי, אנחנו בעיצומו של המשבר בדרך להקמת הממשלה. למרות שלכאורה המשבר הנוכחי הוא מול ליברמן, והוא זה שהליכוד מתדרך נגדו ומטיל עליו את האחריות, עיקר הלחץ מופנה לחסידות גור, ולליצמן, נציגה בכנסת. ההערכות במערכת הפוליטית הן שהאדמו"ר יבין את הסיטואציה הפוליטית ותימצא דרך להקמת הממשלה. באגודת ישראל לא הרימו ידיים, אף שאומרים שם: "אנחנו לא מפחדים מבחירות".
לא מפחד מבחירות. ליצמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
כניסה בטעם חמוץ
האופן שבו מנהל ראש הממשלה את המגעים להרכבת ממשלה בשנים האחרונות, הוא לא פחות משערורייה. נתניהו שהוא מדינאי מצוין, מתברר פעם אחרי פעם כפוליטיקאי סחיט. בכל אחת ממערכות הבחירות האחרונות, הצליח ראש הממשלה להביא 30 מנדטים, ויותר, והיה למנהיג המפלגה המשמעותית ביותר בכנסת. למרות זאת, בכל אחד מהסבבים הקודמים של השיחות להרכבת ממשלתו, הוא הופך ללחיץ ולסחיט באופן בלתי סביר.
הוויתור שלו על כל אופציה פוליטית אלטרנטיבית לקואליציה של השותפים הטבעיים שלו, כלומר ניסיון אפילו לצורך הניסיון בלבד, לקיים משא ומתן מקביל עם כחול לבן, הופכת אותו לתלוי לחלוטין במחנה שלו, שאולי רוצה ומעדיף אותו, אבל סוחט אותו ומחליש אותו. השותפות הטבעיות לא מאכזבות, לוחצות וסוחטות, והאמון במערכת הפוליטית נפגע. הממשלה נכנסת בטעם, איך אמר נתניהו?, "חמוץ".
מדינאי מצוין - ופוליטיקאי סחיט. נתניהו (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
הזוג המוזר
ביחסים בין ראש הממשלה נתניהו ליו"ר ישראל ביתנו ליברמן, שום דבר לא ממש מפתיע. לשניים יש את הקילומטרז' הארוך ביותר בפוליטיקה הישראלית. ברמה האישית יש ביניהם דם רע בכמות גדולה מאוד. במערכת הפוליטית של היום אין פוליטיקאי שתקף את נתניהו אישית, ומתחת לחגורה, יותר מליברמן. בכל אחת מממשלותיו של נתניהו מאז 1996, ליברמן היה שותף ועזב בטריקת דלת במהלך הקדנציה.
זה התחיל בימים הראשונים בליכוד. נתניהו הביא את ליברמן להיות מנכ"ל המפלגה, ומשם הפך אותו למנכ"ל המדינה - כמנכ"ל משרד ראש הממשלה. את התפקיד הזה עזב ליברמן באמצע הקדנציה הראשונה של נתניהו, ושב לחיים הפוליטיים אחרי שנתיים. הוא לא עשה זאת בליכוד, אלא הקים מסגרת פוליטית מתחרה - ישראל ביתנו. ליברמן הבין שכדי להשיג משהו מנתניהו, צריך כוח פוליטי. לכן הוא בחר להתחרות בשוק פוליטי חופשי, ולא להיות שכיר במפלגתו של נתניהו.
לאורך העשור האחרון היה ליברמן שותף בכיר בכל הממשלות, אבל תמיד זה נגמר בפיצוצים וכיפופי ידיים. בבחירות 2013 רצו ליברמן ונתניהו יחד ב"ליכוד-ביתנו". השותפות הסיעתית הסתיימה כעבור שנה וחצי, בתחושת חמיצות. השותפות הקואליציונית הסתיימה לאחר כמה חודשים, ערב בחירות 2015, בטעם מר. ליברמן התפטר מתפקיד שר החוץ, ישב במלון כפר המכבייה, וטינף על נתניהו בחריפות. הוא תקף אותו על התנהלותו המדינית-ביטחונית, ועל הכוונה לחזור לשותפות עם המפלגות החרדיות, אחרי קדנציה של ממשלת נתניהו-לפיד-בנט. ליברמן היה חריף ובוטה, ובכל זאת המליץ על נתניהו להרכיב את הממשלה. המשא ומתן לפני ארבע שנים מזכיר מאוד את המצב היום. השיחות בין הליכוד לישראל ביתנו התנהלו לאורך כל תקופת המנדט שקיבל נתניהו. ברגע האחרון נשארה ישראל ביתנו באופוזיציה. נתניהו נותר עם ממשלת ה-61.
התפטרותו של ליברמן מהממשלה היוצאת הביאה בסופו של דבר לבחירות 2019. כשר ביטחון הוא הוא חש שנתניהו מנהל את מערכת הביטחון מעל ראשו, ובעיקר מול הרמטכ"ל דאז גדי אינזקוט. ליברמן תבע יד קשה מול חמאס, ונתקל בהתעלמות מצד גורמי הביטחון, שקיבלו מסרים ממתנים מראש הממשלה. אחרי סבב הטילים החמור של נובמבר 2018, שבמהלכו נורו 520 רקטות וטילים על ישראל, ליברמן התפטר. מאז עברה ישראל עוד שני סבבים כאלה, אחד במהלך הבחירות, ואחד מיד לאחריהן. במרס תקף ליברמן בחריפות את ראש הממשלה, ואת מדיניות ההכלה שלו. בסבב של סוף אפריל, שמר ליברמן על שקט וחיכה להזדמנות לדבר. ההזדמנות הזו היא המשא ומתן הקואליציוני: ליברמן רוצה לחזור למשרד הביטחון - אבל בתנאים שלו. חזק מול החמאס.
קילומטראז' ארוך וכמויות של דם רע. נתניהו וליברמן במליאה (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
בחירות נוספות? לא כרגע
אז האם המשבר הזה יוביל אותנו לבחירות חוזרות? התרחיש הזה נכון לעכשיו אינו ריאלי. לפני שממהרים לגייס את הקמפיינרים ולאייש מחדש את מטות הבחירות, צריך להבין את התהליך הצפוי. לנתניהו יש לא פחות מ-12 ימים לפני שייכשל באופן רשמי במלאכת הרכבת הממשלה. איך זה קורה? עד יום רביעי הוא אמור להודיע לנשיא המדינה, ראובן רובי ריבלין, כי עלה בידו להרכיב ממשלה. אין לו, בשלב הזה, חובה להציג הסכמים קואליציוניים בפני הנשיא. זו הודעה לקונית שלא צריכה להיות מגובה בשום מסמך או נתון נוסף.
שבוע בדיוק לאחר מכן, כלומר ביום רביעי הראשון של חודש יוני, צריך יו"ר הכנסת לכנס את מליאת הכנסת כדי להשביע את הממשלה החדשה. רק 24 שעות לפני הישיבה הזו צריך הליכוד להניח על שולחן הכנסת את ההסכמים הקואליציוניים, כדי לאפשר לחברי הכנסת ולציבור לעיין בהם. המשמעות: יש לא מעט זמן לנהל משא ומתן ולנסות לפייס את ליברמן. העבר מלמד אותנו שגם לאחר משברים אישיים חריפים קשים מאוד בין שני השניים, הכל אפשרי – קרע גדול או חיבור פוליטי.
אבל לו יקרה הנורא מכל מבחינת נתניהו, ולא יעלה בידיו להקים ממשלה, או אז יחזרו התדרוכים נגד נשיא המדינה, שבסמכותו להטיל על חבר כנסת אחר את מלאכת הרכבת הממשלה. הספקולציות על ממשלה בראשות גדעון סער, או בני גנץ, יחזרו לאוויר על ידי צייצניו הנאמנים של ראש הממשלה.
תמיד אפשר לחזור לתדרך נגד הנשיא. ריבלין ונתניהו (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
נחמת עניים
מי שהעלו אמש חיוך על שפתיהם לראשונה מאז פורסמו תוצאות הבחירות הם נפתלי בנט ואיילת שקד. הנבואות שלהם, על כך שנתניהו ילך להם על הראש, התממשו. הזוג שמכיר את נתניהו יותר טוב מכולם ידע והזהיר שאם לא יעבור את אחוז החסימה - ממשלת הימין תהיה בסכנה.
ארבעה אנשים ישמחו מאוד אם לא יעלה בידיו של נתניהו לא להרכיב ממשלה. מי מהם ישמח יותר? זו כבר תחרות לא פשוטה: בנט שקד, סער, וריבלין – היו מאוד שמחים לראות את כישלונו הפוליטי והציבורי של ראש הממשלה. הוא יעשה הכול כדי לא לתת להם את הרגע הזה.
חיוך ראשון מאז הבחירות. בנט ושקד (צילום: יוסי זליגר, פלאש 90)
קדושת הכיסא
בתחילת שנות ה-90 הגיעה סגנית השר ח"כ גאולה כהן, לאולפן "ערב חדש" של הטלוויזיה החינוכית. באולפן היא הסבירה את סיבת התפטרותה והתפטרותו של יו"ר מפלגתה, שר המדע יובל נאמן, מממשלת שמיר של אחרי התרגיל המסריח.
השניים הגישו את התפטרותם משום ששמיר נכנע לתכתיב האמריקני של הנשיא ג'ורג' בוש האב, והסכים להגיע לוועידה הבינלאומית במדריד. לנאמן וכהן היה מכתב נלווה להסכם הקואליציוני של התחיה עם הליכוד, ובו התחייבות שישראל לא תשתתף בוועידות כאלה. כהן נשאלה מה ענה לה ראש הממשלה כשעימתה אותו עם המכתב והשיבה: "מר שמיר אמר לי שאני מוזמנת לשים את המכתב במוזיאון". על שמו של שמיר כתוב המשפט האלמותי, "למען ארץ ישראל מותר לשקר".
השבוע למדנו כי מותר לשקר לא רק לטובת מטרות מדיניות, לאומיות, שגורל הארץ והעם יכולים להיות תלוים בהם, אלא דווקא למען הכיסא. השרה מירי רגב כבר מבינה היטב ששרה לביטחון פנים היא כנראה לא תהיה. היחסים עם הבית בבלפור לא ממש השתפרו מאז הודתה כי תמכה בגדעון סער בפריימריז.
גם פליק-פלאק הסלפי הגברי שלה במהלך הקמפיין, עשה את שלו. בבלפור לא ממהרים לשכוח ולסלוח. רגב, שתעשה הכול כדי לחזור להיות יקירת הבית, ניצלה את המתקפה של סער על נתניהו בשבוע שעבר כדי לתקן. בריאיון לגלי צה"ל אמרה שהיא בכלל לא הצביעה לו, אלא ניסתה למנוע מלחמות פנימיות. זוהי תורת קדושת הכיסא.
תעשה הכל כדי לחזור להיות יקירת בלפור. רגב ונתניהו במליאה (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)
