סטרטאפיסט ישראלי צעיר סיפר לי אתמול (רביעי) בריאיון: "אם הייתי צריך להקים את החברה שלי עכשיו הייתי רושם אותה בארה"ב, לא בישראל. בשביל להקים ולנהל חברה אתה חייב ודאות משפטית. אתה צריך לדעת שהעסק שלך מוגן, מבלי שתגלה בוקר אחד שהממשלה שינתה לחלוטין את הכללים, ועכשיו אתה לא יכול לעבוד".
ואז פתאום זה היכה בי - בזמן שכולנו מחכים לראות איך ייגמר התהליך, אנשי עסקים עושים דוח מודי'ס לעצמם. הם לא מחכים, הם צריכים לקבל החלטות כאן ועכשיו.
אנחנו חיים במציאות שבה אנו קמים בבוקר ומגלים שפתאום מישהו הגיש חוק יסוד לימוד תורה - ואז אומרים, לא, זה בעצם פייק, זה לא באמת. ואז למחרת בבוקר מישהו מגיש הצעת חוק לפיצול הסמכויות של היועמ"שית - ואז אנחנו אומרים, לא, לא, זה בעצם פייק. אבל די, באיזשהו שלב זה לא יהיה פייק. במציאות הזאת, אי אפשר לקיים עסקים.
כשעסקים רואים את אי הוודאות שהממשלה יוצרת, הם לוקחים 14 צעדים אחורה ומתרחקים. כי כלכלה צריכה ודאות וזוהי תובנה מאוד מצערת. מה שקורה פה השבוע, זה כאילו מישהו זרק לפח עשרות אלפי שעות עבודה של אלוהים יודע כמה בני אדם.
בזמן שאנחנו העיתונאים, הפרשנים והצייצנים בטוויטר, עוקבים אחרי כל פיפס של הדולר בשביל להתאים אותו לאג'נדה שלנו, האנשים שעושים את הכלכלה באמת, אנשי העסקים - כבר מתחילים להצביע ברגליים.
אם יותר מדי אנשי עסקים יחליטו שאי אפשר לעשות עסקים בישראל, כי אתה לא יודע באיזה יום הממשלה תתהפך עליך, אנחנו נגלה שבמקום להתקדם קדימה אנחנו חוזרים אחורה חזרה לשנות ה-80. וזה לא המקום שאליו אנחנו רוצים להגיע.
