פרשת "כי תבוא": צריך חוקה לישראל

פרשת "כי תבוא": צריך חוקה לישראל
משה רבנו, כמו בן גוריון, ידע שעם ישראל צריך שתהיה לו מערכת ערכים משותפת • מנהיג גדול יודע לקחת את העם שלו ולכתוב עבורו חזון, להנהיג אותם כדי שנאמין שעוד אפשר לחיות כאן יחד • האזינו לטור השבועי של ליאת רגב, מתוך "בחצי היום השישי" בכאן רשת ב
מחבר ליאת רגב מחבר ליאת רגב
Getting your Trinity Audio player ready...
משה שרת ודוד בן גוריון, ביום הקמת המדינה
צילום: אי-פי

דוד בן גוריון הכריז על הקמת המדינה ביום האחרון של שלטון המנדט הבריטי על ארץ ישראל. ביום שאחרי, פתחו חמישה צבאות ערב במתקפה משולבת על המדינה הצעירה. כך החל המסע של הבית השלישי.

האזינו לטור השבועי של ליאת רגב מתוך "בחצי היום השישי" בכאן רשת ב

פרשת השבוע שלנו מתארת את הרגע בו החל המסע של הבית הראשון. אנחנו בספר "דברים". תכף יחל העם את מלחמת העצמאות הראשונה שלו, יילחם גם הוא בצבאות רבים, ימגר אותם ויקים לעצמו מדינה.

ומשה, כמו בן גוריון, יודע שהעם הזה צריך שתהיה לו מערכת ערכים משותפת. חזון משותף. גם בן גוריון ידע, הכנסת הראשונה נבחרה כ"אסיפה מכוננת", שהייתה אמורה לכונן חוקה. אבל, אז התחילו הוויכוחים וחוקה לא קמה. עד היום היא לא.

אצל משה זה עבד אחרת. רגע לפני הכניסה לכנען, הוא מבקש מהעם לקחת אבנים גדולות, לשוד אותן בשיד ולכתוב עליהן את העם שאנחנו רוצים להיות. את העם שמבטיח שלא יטה משפט, שלא ייקח שוחד, שלא יכה נפש, שלא ישפוך דם, שלא ישים מכשול בפני עיוור, שלא יכה את חברו. ששלושה נרות יהיו לרגליו - חסד, משפט וצדקה.

הם חרטו חוקה על אבנים והציבו אותן בכניסה לארץ המובטחת. וכל העם ניצב על ראשי ההרים. שישה שבטים על הר הקללה, שישה שבטים על הר הברכה, אתם יכולים לדמיין אותם שם. עומדים באחדות אחת גדולה ומדקלמים יחד את החוקה החדשה שלהם. קולם המשותף מהדהד בין ההרים.

ב-1948 מיהרנו לבתים של המשפחות, הבודדות שהיה להן רדיו, וביחד, כן, באותו היחד, שמענו את בן גוריון מתכתב עם משה וגם עם ישעיהו וירמיהו אחריו וקורא: "מדינת ישראל תהא מושתתת על יסודות החרות, הצדק והשלום, לאור החזון של נביאי ישראל. תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין..." ועוד ועוד ועוד קורא בה' באייר תש"ח, בעיר תל אביב, בבית דיזנגוף, שבשדרות רוטשילד 16. וכל העם לא עלה על ההרים אלא ירד אל הכיכרות, לרקוד הורה ברחובות.

אבל בעצם, זה היה אותו הטקס. רק בגרסת המאה ה-20. היהודים ההם, של משה, הציוניים שיצאו ממצרים והגיעו לכנען, עוד לא הכירו את תל אביב. לא ידעו בכלל שיש מקום כזה. הם יכירו אותה בפעם הראשונה רחוק-רחוק מהרגע הזה, שנים רבות מאד אחרי, כשלא תהיה ישראל ולא תהיה יהודה, והילדים של הילדים של הילדים של הילדים שלהם ישבו בגלות, רחוק, בתל אביב אחרת ורחוקה, תל אביב שעל נהרות בבל, עיר של נוכרים, שהשם שלה מוזכר בפעם הראשונה בספר "יחזקאל".

היהודים החדשים, של בן גוריון וז'בוטינסקי והרצל יחזרו מהגלות ההיא, ויבנו כאן תל אביב חדשה. תל אביב של מדינת היהודים. ויכריזו בה שאין לנו ארץ אחרת. אבל חוקה הם לא הצליחו לכתוב.

לפעמים, כשיש משבר גדול, עצום, ואנחנו מרגישים שאיבדנו את הכיוון, צריך לחזור אל נקודת ההתחלה. לחזור אל אותה הנקודה, אבל לא אל אותן השגיאות. לחזור אל נקודת ההתחלה, אבל לעשות אותה אחרת. מנהיג גדול יודע לקחת את העם שלו ולכתוב עבורו חזון, להנהיג אותם כדי שנאמין שעוד אפשר לחיות כאן יחד.

הפופולריים