נפתח בבשורה שכמחצית מאזרחי ישראל לא יאהבו לשמוע: אתמול היה יום טוב לבנימין נתניהו. טוב מאוד. לא בגלל מה שאמר הנשיא ג׳ו ביידן, ולא בגלל מה שאמר נתניהו עצמו – בגלל מה שאמר מוחמד בן סלמאן הסעודי. בגלל שנדמה שהסכם עם סעודיה קרוב מכפי שנראה. אולי אפילו קרוב מאוד. נתניהו מתקרב להישג משמעותי, שמתברר שאיננו מושפע באורח דרמטי ממה שקורה בזירה הפנים ישראלית.
על ההסכם הזה מדברים כאן הרבה בימים האחרונים, ובחלק גדול מהזמן מדברים עליו בהקשר של הטפל ולא של העיקר. מה הטפל? השאלה אם ישראל כן או לא תעשה כמה מחוות לפלשתינים כדי שאפשר יהיה לחתום על הסכם. זו שאלה חשובה קואליציונית, כי לנתניהו יש בקואליציה שלו כמה אומרי לאו מקצועיים, שמחוות לפלשתינים לא מחליקות להם טוב בגרון. אומרי הלאו ינצלו כל הזדמנות להוכיח שהם הנאמנים האמיתיים של ארץ ישראל, ועלולים לשבש לנתניהו את החגיגה, אם יחליטו שהם לא מוכנים לאשר את ההסכם שיביא. כמובן, יהיו באופוזיציה מי שעשויים לסייע לנתניהו להעביר הסכם. אם זה יהיה הסכם טוב, הם יצביעו בעדו. אבל הם לא יעזרו לנתניהו להחזיק את ממשלתו בחיים. יצביעו בעד ההסכם, וגם בעד פיזור הכנסת. כך שנתניהו יצטרך למעשה להקריב את הקואליציה שלו תמורת ההסכם. להמר על כך שהציבור יגמול לו בקלפי על ההסכם, ויאפשר לו להקים עוד קואליציה גם אחרי הבחירות שיבואו בגלל הסכם.
לא בטוח שזה יהיה הימור טוב. הבוחרים ראו את נתניהו מתפקד היטב בקורונה, וראו אותו מביא הסכם עם המפרציות, ולא גמלו לו בקלפי. בבחירות שאחרי הסכמי אברהם קמה קואליציית בנט-לפיד. כך שראש הממשלה יודע שקהל הבוחרים לא בהכרח גומל ומעניש על עניינים ספציפיים. מי שלא רוצה את נתניהו בשלטון יצביע נגדו, גם אם נתניהו יוריד את הירח. ובכל זאת, הסכם עם סעודיה יהיה הישג מרשים. ומי יודע, אולי יתברר שהוא מרשים מספיק כדי להביא את נתניהו לניצחון.
וכאמור, כל זה הטפל, לא העיקר. בראייה אסטרטגית, מחוות קטנות לפלשתינים הם, ובכן, עניין קטן. בראייה אסטרטגית, חישובים קואליציוניים הם עניין קטן. מה העניין הגדול? הגרעין הוא העניין הגדול, ועליו צריך לומר לפחות שלושה דברים.
ראשון – בן סלמאן הבהיר שאם לאיראנים יהיה נשק גרעיני גם לסעודים יהיה נשק גרעיני. זה מסר שנועד לאוזניים אמריקאיות. אם ממשל ביידן, או זה שיבוא אחריו, לא ידאג לוודא שלאיראן אין נשק גרעיני – התוצאה תהיה מהלך מהיר של תפוצת נשק גרעיני ברחבי המזרח התיכון. משטר הבקרה על תפוצת נשק גרעיני למעשה יקרוס, והסעודים כבר מתכוננים לזה. למעשה, דרישתם לאפשר מעגל מלא של העשרה בסעודיה נועדה בדיוק לזה: יש לנו יכולת, והשאלה אם נממש אותה תלויה בבלימה של איראן. אם תבלמו את איראן, לא נממש. אם לא תבלמו, הכלים בידינו לממש.
שני – בעוד כולנו מביטים ימינה כדי לבחון מה יאפשר בצלאל סמוטריץ׳ בהקשר למחוות לפלשתינים, אנחנו מזניחים את המבט שיש לו משמעות רבה יותר, על התנגדות אפשרית של גורמים רבים לסעיפים הנוגעים להיבט הגרעיני של ההסכם. לישראל יש היסטוריה של התנגדות להעשרה גרעינית עצמאית של מדינות אחרות. גם לאמריקאים יש היסטוריה של התנגדות להעשרה גרעינית עצמאית של מדינות אחרות. ארה״ב נמנעת מלספק למדינות אחרות טכנולוגיה שיכולה לשמש לפיתוח תוכנית גרעין צבאית, ומקפידה במיוחד על יכולות עצמאיות להעשרת אורניום (ההסכם האמריקאי הגרעיני עם דרום קוריאה הוא דוגמה לכך). לכן, אין ודאות שהאמריקאים יסכימו להסדר שאותו מבקשים הסעודים, ואין ודאות שישראל תסכים להסדר הזה. כמובן, גם כאן עלולה להתגלע מחלוקת. בין מי למי? בין נתניהו לבין גופי מערכת הבטחון. הוא ירצה הסכם, בהנחה שהסכם טוב לישראל, גם במחיר מסוים בהקשר הגרעיני. מערכת הבטחון תתנגד להסכם, בהנחה שנזק ההסכם עולה על התועלת, ושמגולם בו סיכון משמעותי, אולי אפילו דרמטי, שמחייב דחייה שלו.
שלישי – כל הדיון הזה מתנהל בנסיבות שיש בהן קושי משני סוגים. קושי אחד – העניין הגרעיני סבוך, חשאי, מובן רק לכמה יודעי סוד. יאיר לפיד כבר רמז שיתנגד להסכם הכרוך בוויתור גרעיני, אבל לפיד חשוד במניעים פוליטיים. מי יהיה זה שיוכל לומר לנתניהו לא, ולשכנע את הציבור שמניעיו טהורים זו שאלה שלא קל להשיב עליה בימים כאלה. מה שמוביל לקושי השני – היכולת של חלק משמעותי מהציבור הישראלי לסמוך על כך שנתניהו פועל מתוך רצון לקדם את ישראל, ולא מתוך רצון לקדם את עצמו, אישית ופוליטית, נפגעה באורח קשה. וזאת כמובן לא אמירה שיפוטית על נתניהו – זאת אמירה עובדתית על המציאות. חלק לא מבוטל מהציבור הישראלי סבור שאם נתניהו אומר לילה כנראה שיום, ואם נתניהו אומר טוב לישראל כנראה רע לישראל. למנהיג שמביא הסכם שיש בו בשורה גדולה ולצידה גם (אולי) סכנה גדולה אמון הציבור הוא דבר מכריע. במקרה של הסכמי אברהם זה היה קל: הייתה ממשלת אחדות נתניהו-גנץ, והוויתורים לא היו כואבים במיוחד לרוב הציבור (ישראל ויתרה על סיפוח שטחים, שממילא חלק משמעותי מהציבור מתנגד לו). במקרה של סעודיה המצב אחר: ישראל שסועה ונתונה במחלוקת קשה, והוויתורים עשויים להיות בעלי משמעות כבדה. גם זה עשוי להקשות על נתניהו להגיע להסכם.
