אני מודה שטעיתי. מלכתחילה חשבתי שנציב תלונות הציבור על שופטים אורי שהם הוא חאפר. זו הייתה האשמת שווא, ועל כך אני מתנצל בפניו פומבית. הוא לא חאפר, הוא טייח. מגדולי הטייחים שנצפו במערכת הציבורית של ישראל. וכידוע, היו לא מעט כאלה.
הנציב שהם פרסם היום (חמישי) שתי החלטות בעניינו של שופט בית המשפט העליון חאלד כבוב. ההחלטות הללו צריכות להילמד בבית הספר לטיוח. הן עסקו בתלונות שהוגשו בעקבות חשיפות של עבדכם הנאמן.
ההחלטה הראשונה עסקה בהשתתפות כבוב באירוע חנוכת המשרד של חברת נדל"ן יפואית והשתתפות בפתיחת משרד של עו"ד יפואי, כאשר נוכחות כבוב נוצלה לצרכי יחסי ציבור. לפני שנתייחס להחלטה עצמה של הנציב שהם, אי אפשר שלא לשפשף את העיניים מהפתיחה של החלטתו:
"אשוב ואציין כי ככלל רואה הנציבות טעם לפגם בעצם הגשת תלונות על שופטים, אשר מבוססות על פרסומים עיתונאיים כאלו ואחרים, וכל שכן, כאשר למתלונן אין זיקה ישירה לאירוע הנטען. אין זה מתפקידה של הנציבות לחוות דעה לגבי מידת הדיוק בעובדות עליהן מבוססות הכתבות ועד כמה מדובר בכתבות מאוזנות ואובייקטיביות".
אבהיר שאני לא עומד מאחורי התלונות הללו, והלוואי שהיו מקשיבים לי ולא משתמשים בכתבותיי כדי להגיש תלונה לנציב שהם. אבל דבריו של הנציב פשוט מדהימים. ראשית, איך אמורות להתברר תלונות שנוגעות להתנהלות לא אתית של שופט שאיננה עיוות דין ספציפי או התנהלות לא אתית ספציפית באולם הדיונים?
בג"ץ יכול להסתמך על עותרים ציבוריים למרות שאין להם זיקה ישירה (או עקיפה) לאירוע הנטען, אבל הנציבות לא רואה זאת בעין יפה כאשר מוגשת תלונה על ידי "מתלונן ציבורי" נגד שופט בית המשפט העליון? חוץ מזה, למה הוא בכלל צריך להסתמך על העיתונאי? הרי התבססתי על חומרים גלויים. שהם היה יכול לבדוק בעצמו.
רגע, הטוב עוד לפנינו. "קרה, אך לאחרונה, שתלונה אחרת שהגיש המתלונן על השופט, התבררה בסמוך להגשתה כחסרת כל יסוד, מה שגרם למתלונן להודיע כי הוא חוזר בו מתלונתו", כתב שהם. הוא רמז לחשיפה נוספת שלי בעניינו של השופט כבוב, שדחק בפרקליטות להסכים לשחרר נאשם בעבירות ביטחון לאיזוק אלקטרוני כי שלושה נאשמים אחרים שוחררו על ידי הממשלה במסגרת עסקת החטופים מול חמאס.
הנציב שהם כתב כי התלונה "התבררה בסמוך להגשתה כחסרת כל יסוד". הוא פשוט משקר, אין דרך מנומסת לומר זאת. התלונה לא התבררה כחסרת כל יסוד – היא לא התבררה בכלל. מה שקרה זה שכבוב הכחיש את הפרסום וטען שהוא שקרי. הנציב שהם לא קיים בדיקה כלשהי, לא בחן את הפרוטוקול, לא שאל את הקלדנית, את הסנגור או את התובעת. הוא לא בירר מה הייתה הגרסה הראשונית של השופט כבוב. הוא פשוט קבע שהתלונה משוללת כל יסוד. עכשיו, מי יעז להתווכח ולהרים את הראש לאחר שהוא כבר חרץ את דינו? לקרוא ולא להאמין שכך מתנהל נציב תלונות הציבור על שופטים שכיהן כשופט בבית המשפט העליון.
הנציב שהם כתב כי התלונה "התבררה בסמוך להגשתה כחסרת כל יסוד". הוא פשוט משקר, אין דרך מנומסת לומר זאת. התלונה לא התבררה כחסרת כל יסוד – היא לא התבררה בכלל
אבל נחזור שוב להחלטתו של הנציב שהם. הוא פנה לקבל את תגובת השופט כבוב שמסר כך: "כפי שהשבתי לשאילתה בנדון עובר לפרסום הכתבה, הן ביקורי במשרדו של עו"ד זבדה, הן השתתפותי באירוע של מר יונס אוסרוף – לא היו בעלי אופי מסחרי. עוד אעיר, כי למיטב זכרוני, האירוע של מר אוסרוף, עמו יש לי היכרות, היה אירוע חנוכת בית פרטי, שהתקיים בביתו הפרטי". עוד מסר השופט כבוב "כאשר נודע לי כי נעשה שימוש בתמונותיי למטרות יחסי ציבור, בניגוד לכוונתי, הצטערתי על כך".
הנציב שהם החליט לאור זאת כי "לדברי השופט, כפי שזכור לו, הוא לא השתתף באירוע בעל אופי מסחרי הנוגע לחברה 'ג'ונס ג'אפה', אלא שמדובר באירוע חנוכת ביתו הפרטי של בעל החברה עמו הוא מצוי בקשרי חברות. נציין, כי מעיון בתמונות שפורסמו בקשר לאירוע זה, ניתן להתרשם כי מדובר באירוע שהתקיים בגינה של בית פרטי, ולא במשרד, ועל כן, לא מצאתי לדחות את הסברו של השופט בעניין זה".
שהם צריך לקבל על כך את פרס ישראל בקטגוריית לוליינות משפטית. בכתבה עצמה שסיקרה את האירוע בזמן אמת מטעמו של מקומון יפואי, נכתב מפורשות כי מדובר באירוע חנוכת המשרד של החברה. לא חנוכת הבית הפרטי ולא בטיח. גם בתמונות ניתן לראות הדמיות של נדל"ן של החברה.
זה היה הפרסום המקורי: "חברת יונס לבנייה ארגנה אמש בעיר יפו חגיגות לרגל פתיחת משרדה הרשמי. המסיבה נערכה בבית בעל החברה, מר יונס אבו עלי אסרף, ובנוכחות מספר דמויות רשמיות בכירות, ביניהם השגרירה הברזילאית ששוכרת בית מהחברה ביפו, בנוסף למר נעים כחיל, השופט חאלד כבוב ואורחים נוספים".
הכתבה ממשיכה ומפרטת כי "את הנחיית האירוע קיבל לעצמו המחנך עלי כע'וטי, ובמהלכה נאמרו מספר מילים על החברה והפרוייקטים שלה בעיר יפו, וכן דיבר מר יונס אסרף, מנהל החברה, על חלומו שהחל להתגשם בהבאת שגרירים ודמויות פוליטיות בכירות לגור בעיר יפו". אני חושב שכבר הבנתם שלטענות כבוב ושהם אין ידיים ורגליים.
אבל סליחה שאני מפריע לטיוח של שהם עם עובדות טורדניות – ואחרי זה שהם עוד מרשה לעצמו לדבר גבוהה גבוהה על אובייקטיביות של עיתונאים ועל הדיוק בעובדות.
לאירוע, הגיע גם העיתונאי אטילה שומפלבי שתועד בכמה תמונות. פניתי אליו ושאלתי אותו מה היה מהות האירוע. הוא השיב בכנות, שהוא לא זוכר. שאלתי אותו אם הכיר את בעל הבית. הוא השיב שממש לא, אלא בא לאירוע כעיתונאי לבקשת חבר שהזמין אותו. ארשה לעצמי לנחש ששומפלבי לא הוזמן ולא הגיע לאירוע פרטי של חנוכת בית פרטי ביפו של אדם שהוא בכלל לא מכיר.
במסגרת הכתבה שלי, גם ציינתי שהשופט כבוב הצטלם יחד עם בנו עו"ד ווליד כבוב לצד עבריין מורשע שיוצג על ידי בנו. בתגובה לתלונה מסר השופט כי "דבר הרשעתו לא היה בידיעתי". שימו לב מה כתב על כך הנציב שהם: "לא מצאתי לפקפק בדבריו של השופט בכל הנוגע לצילומו בחברתו של מר איאד זבדה. שכן, חזקה עליו, כמי שמכהן כשופט בבית המשפט העליון, שלו ידע כי מדובר במי שהורשע בפלילים (וכפי הנראה, גם יוצג על ידי בנו) שהיה נמנע מכך".
מדהים. אין לנציב שהם סיבה לפקפק בגרסה של כבוב כי ברור ששופט בבית המשפט העליון לא היה עושה את מה שעשה אם היה יודע את האמת. אם אין סיבה לפקפק בכלום, בשביל מה הנציבות הזו בכלל קיימת כתחנת ממסר בין המתלונן לבין השופט הנילון? אפשר פשוט להגיש את התלונה ישירות לשופט הנילון שיכריע בתלונה עליו בעצמו.
הארכתי יותר מדי גם ככה, ולכן לא אתאמץ לסתור את חזקת אי הידיעה של כבוב. אבל רק אציין שהנימוק של הנציב שהם מזכיר את הבדיחה הבאה: איך יודעים שיצחק אבינו היה הולך עם כיפה? כי כתוב "ויילך יצחק" והרי ברור שצדיק גדול כמו יצחק אבינו לא היה הולך בלי כיפה.
הנציב שהם הוא אדם חרוץ מאוד. היום הוא פרסם החלטה נוספת שעוסקת בעניינו של השופט כבוב. בינואר פרסמתי כי כבוב מככב בשורת פוסטים שמקדמים באמצעותו ברשתות החברתיות את משרד עורכי הדין של בתו מרים כבוב, עניין הנוגד את כללי האתיקה לשופטים.
שופט עליון ופרזנטור: השופט חאלד כבוב משתתף בפרסומת של משרד עורכי הדין של בתו מרים כבוב - לכאורה בניגוד לכללי האתיקה לשופטים. לאחר הפנייה לתגובה, הפוסט הוסר@avishaigrinzaig @mayarachlin pic.twitter.com/bKFhOcpvkA
— כאן חדשות (@kann_news) January 21, 2024
כך לדוגמה, משרד עורכי הדין של בתו פרסם בדף האינסטגרם שלו תמונה של שופט העליון כשהוא מצטלם על רקע תמונת ענק שלו התלויה במשרד. או למשל, תמונת הפרופיל של המשרד מציג אותה לצד אביה השופט. פוסט נוסף שמקודם בתשלום מציג תמונת ענק נוספת של האב במשרד. במקרה אחר, סרטון תדמית של המשרד מציג את הבת פותחת את דלתות המשרד כאשר מאחוריה ניצבת שוב אותה תמונה גדולה של האב עם גלימת ופטיש השופט. בהזדמנויות אחרות העלתה עורכת הדין כבוב פוסטים של אביה השופט העליון כשהוא מבקר אותה במשרדה כאשר מאחוריו תמונתו במדי השופט.
דוברות הרשות השופטת ניסתה לשכנע אותי בזמנו שלא לפרסם את הכתבה. הקשבתי בנימוס וסירבתי עוד יותר בנימוס.
בעקבות הפרסום שלי הוגשו תלונות לנציב שהם. בתגובתו לתלונה הוסיף השופט, כי "לרגל המעבר למשרדה החדש ערכה הבת אירוע פתיחה, שבו הוא נמנע מלהשתתף, כפי שנהג גם לגבי אירועים דומים במשך השנים". עוד הוסיף כבוב כי "לא ידעתי שצילומי לצד התמונה יפורסם כלל, הופתעתי שהתמונה פורסמה על ידי בתי, כעסתי ודרשתי הסרה מיידית של התמונה, וכך היה. התמונה הוסרה מיד. גם תמונת השמן שהיתה תלויה על הקיר במשרד הוסרה ונגנזה".
הנציב המחזיק יותר מעשרה עובדים בגוף הביקורת שבראשותו ואשר מקבל משכורת עתק ממשלם המיסים הישראלי אך ורק כדי לבדוק את אתיקת השופטים, לא בדק כלום. שהם החרוץ מיהר לדחות את התלונה וכתב כך: "בתמונה מושא התלונות נראה השופט כשהוא עומד במשרדה של בתו, כאשר בקיר שלימינו מופיע הלוגו של המשרד, ובקיר שמאחוריו תלויה תמונה גדולה הנושאת את דיוקנו כאשר הוא יושב על כס השיפוט. ניתן, אפוא, לשער כי פרסום התמונה בחשבונה של הבת נועד לקידום משרדה תוך שימוש בתפקידו של אביה כשופט, דבר האסור בתכלית האיסור על פי כללי האתיקה החלים על שופטים".
שהם הוסיף כי "לדברי השופט, הוא לא ידע כי תמונתו במשרדה של בתו תפורסם ברשתות החברתיות. לא מצאתי לדחות הסבר זה, ואולם, סבורני כי שומה היה עליו לנהוג בזהירות יתר ולוודא כי לא ייעשה שימוש פסול בתמונתו. על כן, טוב ונכון עשה השופט כאשר הורה מיידית להסיר את התמונה".
שמתם לב? מרצף של תמונות, פוסטים וסרטון תדמית הגענו לתמונה אחת ויחידה, שכל הבעיה בה שפורסמה ברשת החברתית. הנציב שהם לא שואל את עצמו: רגע, למה מלכתחילה במשרד של הבת, עו"ד מרים כבוב, מוצבת בחזית תמונת ענק של השופט כבוב עם מדי שופט ועם טקסט שמייחס את ההצלחה שלה לאבא שלה? האם עצם תליית תמונת הענק ותמונה גדולה נוספת במשרד, כך שייראה בפני כל לקוח פוטנציאלי, לא נועדה לקדם את המשרד תוך שימוש בתפקידו של אביה השופט?
טיוח מרשים. אלא מה? בהמשך הוכחתי שבניגוד לטענות ההבל, התמונות ממשיכות לעטר את חשבון הפייסבוק העסקי של עו"ד מרים כבוב. זה מילא. בניגוד להכחשתו של השופט, הוא כן נכח באירוע פתיחת המשרד של הבת לפני שנים, והאירוע אף תועד ופורסם במסגרת כתבת יחסי ציבור של הבת. לא די בכך שהוא היה במקום, השופט גם טרח להצטלם לצד צמרת עורכי הדין, ובאחת התמונות הוא גם נראה לצד עו"ד צמרת על רקע דיוקנו שלו. מעבר לכך, בניגוד לטענותיו שלא ידע שהתמונות יעלו לרשתות החברתיות, מתברר שהתמונות הללו עלו במסגרת כתבות לאורך השנים. האם השופט באמת לא הכיר את הפרסומים הללו?
כאשר פנינו אליו לקבל את התייחסותו, השופט כבוב לא רצה להגיב, אך לאחר שהבהרתי שנציין שהוא שיקר לנציב שהם, הוא מסר בתגובה שהוא לא התכוון להטעות את הנציב, ושהאירוע פשוט נשמט מזכרונו ברבות השנים. קורה. אלא מה? מיד אחר כך חשפתי שזיכרונו של השופט, שטען שהוא לא היה מעולם באירועי פתיחת והשקה, בגד בו שוב. בניגוד להכחשות שלו, לא רק בהשקת המשרד של הבת שלו הוא היה, אלא גם בחנוכת המשרד המתוקשרת של בנו, עו״ד ווליד כבוב. באירוע הזה השתתף גם ראש העיר רון חולדאי שהצטלם עם השניים. על הדרך, הצטלם שם כבוב, באירוע שהוא לא זכר שהיה בו, גם עם חברו הטוב של בנו, בכיר בפלג הצפוני של התנועה האיסלמית (ובהמשך גם דן בעניינו, אבל את זה נשאיר בצד), תנועה שהוצאה מחוץ לחוק והוכרזה כארגון טרור. שוב תעתועי זיכרון? השופט כבוב סירב להגיב.
שופט העליון ממשיך להסתבך: חאלד כבוב נפגש לארוחת בוקר עם חולדאי - ודן בתיקי העירייה | הפרסום הראשון של @avishaigrinzaig ב-#חדשותהערב pic.twitter.com/WfV7b1z9od
— כאן חדשות (@kann_news) February 28, 2024
עוד הראיתי כיצד ילדיו של השופט עשו שימוש שוב ושוב בשמו ובתמונתו של האב כדי לקדם את משרדי עריכת הדין שלהם.
בהמשך התברר כי כבוב הוא אורח כבוד בסדרה של אירועי השקה יח"צניים. כך לדוגמא, לאחר שכבר נבחר לבית המשפט העליון, השתתף גם באירוע חנוכת משרד עורכי דין פרטי אחר, שאיננו של ילדיו. גם האירוע הזה פורסם בכתבת יחסי ציבור. אם לא די בכך, בעבר השתתף גם באירוע חנוכת משרד של חברה נדל"נית – גם האירוע הזה, פורסם בכתבה כמו יתר האירועים.
בעקבות חשיפותיי החדשות ו"תלונות המשך" שהוגשו, הנציב שהם הודיע שהוא פותח מחדש את הבדיקה בעניינו של השופט כבוב. עכשיו הגיע הטיוח הגדול מכולם. נתחיל מכך שהנציב שהם שוב לא עסק כלל בעצם תליית תמונות הענק של השופט כבוב במשרד של בתו, למרות שהתלונות עסקו בכך בפירוש, אלא רק בפרסום התמונה ברשת החברתית.
הנה ההחלטה הטריה מהיום של הנציב שהם. הוא כתב כך: "בתגובתו לתלונה המקורית, ציין השופט כי מיד כשנודע לו שצילומו לצד התמונה פורסם על ידי בתו בחשבונה, הוא דרש מיידית את הסרתה של התמונה, וכך היה, וכי אף תמונת השמן נגנזה. אלא, שכפי העולה מהפניות, הדבר לא נעשה. סבורני, אפוא, כי מיטיב היה השופט, קודם שנתן את תגובתו לנציב, לו היה בודק בעצמו כי הדברים אכן בוצעו כפי שהורה, ושלא לסמוך על דבריהם של אחרים, גם אם מדובר במקרה הנדון בבני משפחתו".
בדיקה פשוטה בגוגל הייתה מראה שטענת השופט איננה נכונה. בשביל מה מדינת ישראל משלמת מיליונים מדי שנה לנציבות בראשות שהם אם הוא לא בודק כלום?
בשולי הדברים - אין מראות בנציבות תלונות הציבור על שופטים? השופט היה מיטיב לעשות אם היה בודק שהילדים אכן קיימו את הוראותיו, אבל הנציב לא טורח לבדוק בעצמו שטענות השופט אכן נכונות לפני שהוא דוחה את התלונה נגדו? הרי בדיקה פשוטה בגוגל הייתה מראה שטענת השופט איננה נכונה. בשביל מה מדינת ישראל משלמת מיליונים מדי שנה לנציבות בראשות שהם אם הוא לא בודק כלום?
אבל חכו, זה עוד לא הסוף. שהם כתב כך: "באותו עניין, אוסיף ואציין כי מצופה היה שהשופט יזהר וידקדק בתגובתו גם בעניין השתתפותו בהשקת משרדה של בתו, כמו גם באירועים דומים שנערכו במשרדיהם של בנו ובתו האחרים, ולא יצהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי הוא נמנע מהשתתפות באירוע האחרון… כפי שנמנע מלהשתתף באירועים דומים 'במשך השנים האחרונות'".
הנציב שהם סיים וקבע כי "הגם שאיני סבור כי השופט ביקש להטעות אותי ביודעין ובכוונה תחילה, הרי שלאור החשיבות הרבה שאני רואה בכך שכל שופט, ובפרט שופט בית המשפט העליון, ישיב לפניות הנציב לאחר מחשבה ובדיקה יסודית, ויגיש מטעמו תגובה מדויקת, מוצא אני לקבוע כי התלונה נמצאה מוצדקת בנושאים שפורטו לעיל".
לסיכום: אורי שהם בייש את מוסד נציבות תלונות הציבור על שופטים. חאלד כבוב לא היה יכול לבקש טיפול מסור מזה. יש תמורה בעד האגרה.
