שמונה חודשים אחרי פרוץ המלחמה, אפשר כבר לעשות סיכום ביניים ולבחון את הפער בין מה שהבטיחו בכירי הצבא והפוליטיקאים לבין מה שהושג. לא צריך להיות בעל תפקיד בכיר בשירותי המודיעין כדי לראות ששתי המטרות העיקריות של המלחמה טרם הושגו: שלילת היכולות הצבאיות של חמאס והשבת החטופים. אבל יש עוד מטרה, שלא מרבים לדבר עליה. לפחות לא בתקשורת - צריבת התודעה.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחרי הערוץ הרשמי
> רשימת שמות החטופים בעזה - והמשוחררים
בשבועות הראשונים למלחמה הפעילה ישראל עוצמה חסרת תקדים. אלפי בתים הושמדו, אולי רבבות, שכונות וכפרים שלמים הפכו עיי חורבות. בעולם התחילו לעשות השוואות בין עזה 2024 לדרזדן בשנות הארבעים של המאה הקודמת. בעולם, וגם אצלנו, נשמעו קולות בגנות ההרס המאסיבי וגם היו ויש עדיין מי שמאשימים שמדובר בנקמה, ו"עם נקמה לא מנצחים במלחמות".
אני סבור שאת מטרות המלחמה יש לחלק, כמו כל דבר בצה"ל, לשלושה חלקים. בטווח המיידי: השבת החטופים, בטווח הבינוני – היכולות הצבאיות של חמאס ושליטתו האזרחית ברצועה, ובטווח הרחוק: צריבת התודעה, הפלסטינית והערבית בכלל. למה הכוונה?
ההישג שרשם חמאס בשבעה באוקטובר היה ועודנו עלול להתפרש כמסר לאויבי ישראל במרחב: "ישראל היא מדינה שאפשר למוטט בכמה שעות בלבד".
התגובה הישראלית בתוך עזה, שיטוח השכונות, העברת האוכלוסייה מהצפון לדרום ובעיקר – הנחישות הישראלית לבצע את הפעולה גם כשיש יותר ממאתיים חטופים ישראלים בתוך הרצועה, כל אלה נועדו להעביר מסר לחמאס ולכל אויב אחר באזור, שכל מעשה כזה בעתיד ייתקל בתגובה זהה. זה הרבה מעבר ל"בעל הבית השתגע": יש כאן החלטה ופעולה שהשלכותיהן ייבחנו רק בעוד שנים, אולי עשרות שנים, להבדיל מהמטרות המיידיות יותר, השבת החטופים ונטרול חמאס. כי לוקח הרבה זמן לצרוב תודעה.
לאחר שפרצה המלחמה, וצה"ל הורה למיליון עזתים לנוע מהצפון לדרום, המילה הערבית הטעונה כל כך - "נכבה", שוב צפה בתודעה הערבית בכלל והפלסטינית בפרט. תחושת האיום הקיומי של הנכבה מעסיקה את הערבים כבר עשרות שנים, הן מחוץ לישראל והן בתוכה. אין לי שום כוונה לעודד או להצדיק אותה. רק להסביר שהיא נוכחת ביום-יום של השכנים.
גם הכוח הישראלי הכבד שהופעל במהלך שחרור ארבעת החטופים במחנה נוסייראת, הוא חלק מהתפיסה של צריבת התודעה. ישראל תפעיל כל מה שיש לה כדי לשחרר את אזרחיה, גם אם הדבר יעלה לה בבידוד בין-לאומי ובסיכון יחסיה עם ארצות הברית. אויבינו וגם ידידינו מופתעים בכל פעם מחדש לראות איזה מחיר ישראל מוכנה לשלם על חטופיה ונעדריה.
אסור לישראל להתעלם מהתמונות הקשות שיצאו מנוסייראת בזמן התקיפה הישראלית. כל ניסיון להתעלם או להמעיט מחשיבותן, רק יפגע בנו. את התמונות האלה צריך להפיץ בעולם ולמסגר אותן בהתאם למציאות שבה צולמו: חמאס שחט אלף ומאתיים ישראלים כדי לחטוף אזרחים לתוך עזה.
רק צבועים ושקרנים יכולים להטיף מוסר ולהאשים את ישראל שהמבצע לשחרור בני הערובה היה כרוך בכמויות נוראיות של דם ערבי. חמאס מנסה לצרוב תודעה עולמית, וכרגע המהלך פועל לטובתו. הגיע הזמן שגם ישראל תיזום מהלך תודעתי משלה.
